ארכיון הקטגוריה: פרסום

איפה נאמר "ויאמר אלוקים אל בוז'י וציפי"

אם נמצא שלושה כתבי יד, שבהם מופיע הפסוק השגוי הזה נצטרך להסיק שמדובר כאן בהעתקה ממקור מפוקפק * איך להסביר ששלושה ערוצי טלוויזיה התנבאו בסגנון אחד ? * המסקנה: אזרחי ישראל היו נתונים לרשלנות מקצועית הגובלת בפשיעה, שהציגה מציאות לא נכונה * הערות פילולוגיות על כישלון תקשורתי

                                                 – מאת פרופסור רמי ריינר –

"פילולוגיה היא מחקר של טקסטים כתובים, בעיקר טקסטים עתיקים, תוך שימוש בכלים מתחום חקר השפה והספרות, כדי להכריע בשאלות שקשורות להבנת הטקסט, קביעת הנוסח המקורי של טקסט או זיהוי מחברו".
במילים אלו נפתח הערך פילולוגיה ב'ויקיפדיה'.
הכלל הראשון בפילולוגיה
כאדם שהכשרתו היא פילולוגית וכלי עבודתו המרכזי היא פילולוגיה אבקש לחשוף אתכם לכלל אחד פשוט במקצוע זה. הכלל כל כך פשוט, שנדמה לי שאין קורס לכתבי יד ולטקסטים שאיננו נלמד כבר בשיעור השלישי, בסמסטר הראשון.
הכלל אומר כך:
כאשר יש טעות ברורה וזהה בשני כתבי יד, קל וחומר בשלושה, הרי שכתבי היד הללו, באו ממקור אחד. ייתכן שהם תלויים בנוסח ממנו העתיקו כולם. ייתכן גם שהם העתיקו זה מזה.

לדוגמה: בספר שמות, מופיעה לראשונה הפסוקית שתופיע  פעמים רבות במקרא: 'ויאמר אלקים אל משה'.
אם נגלה פסוק זה, בכתב יד בו יופיע באותו מקום 'ויאמר אלקים אל בוז'י '. נוכל ללא ספק לקבוע שלפנינו טעות.
אם נמצא כתב יד שני, גם הוא קדום כמובן, שבו: 'ויאמר אלקים אל ציפי '. נאמר : יש כאן מקריות מוזרה ואולי לא טהורה. גם זו טעות.
אולם אם נמצא שלושה כתבי יד קדומים, איכותיים ככל שיהיו, ובהם אותה טעות ובשלושתם נקרא: 'ויאמר אלקים אל בוז'י ' בפסוק שבו בוודאות היה צריך להיות דווקא 'משה'. הרי לא נסתפק בקביעה שטעות מביכה לפנינו, אלא נקבע ששלושת כתבי היד תלויים זה בזה, העתיקו זה מזה או העתיקו ממקור משותף.
פשוט. לא כן?

דף מכתר ארם צובא  [מכון בן צבי]

                                        דף מכתר ארם צובא [מכון בן צבי]

להמשיך לקרוא

התלבטויותיו של שומר מצוות שפוי בשאלת הדרת נשים

  ד"ר רמי ריינר, בוגר ישיבת "קול תורה" בה שימש אביו כר"מ * הוא מסביר את הרקע ההיסטורי של ההדרה וסבור שההלכה הפסידה בכך שהדירה נשים מן השיח הלמדני * הוא מצביע על נשים שהיו תלמידות חכמים במהלך ההיסטוריה ותולה תקוות במהפכה המתחוללת בלימודי נשים ובהכשרת נשים להסמכה רבנית * מול ההלכה הרואה באשה גורם החטאה בתחום המיני הואמצביע כיצד החברה המודרנית הפכה את האשה לאובייקט מיני המשמש מכשיר שיווק

                                                              -מאת ד"ר רמי ריינר –

 

אני היסטוריון של ההלכה העוסק ביום יום שלו בניסיון לזהות, להגדיר ולהסביר מגמות ושינויים שהתרחשו בימים רחוקים. וכאן אני מוזמן לעסוק בהווה המתרחש, זה הצועק, הבועט והכואב במקום בו אני חי כאן ועכשיו. הכיפה [השחורה] שעל ראשי מעידה כאלף עדים על כך שחובשה מחוייב להלכה היהודית.

אולם מתחת לאותה כיפה מסתתר גם ראש הצועק ומתריע על הקושי שבקבלת המסורת האמורה כגוף מונוליטי. הקשיים האישיים שלי [בקיום ההלכה] מתנקזים בשני נושאים עיקריים: • יחסה של ההלכה אל הנכרים, אלה שלא באו בברית • יחס ההלכה אל הנשים שאמנם באו בברית בין העם ואלוקיו ולמרות זאת ראתה המסורת הנוהגת להדירן ולמדרן מחלקים נכבדים של הוויתה.

להמשיך לקרוא

ראובן אדלר אינו נפוליאון הוא החלילן מהמלין

ראובן אדלר - צילום זאב גלילי

ראובן אדלר - צילום זאב גלילי

הרשימה שכתבתי כאן על האסטרטג ראובן אדלר, העלתה את חמתו של הקורא חיים רוזנברג, לשעבר ממונה על התיכנון האסטרטגי של הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא" ל).

מה פתאום אסטרטג? הוא שואל. האם הוא נפוליאון, חניבעל, מונטגומרי? בסך הכל מדובר בפרסומאי, שמומחיותו לשכנע בני אדם לרכוש מוצר מסחרי או פוליטי שאינם שווים הרבה.

 

אמנם גם הרמטכ"ל דן חלוץ לא הוכיח עצמו כאסטרטג גדול. אבל ראובן אדלר  ודאי איננו נפוליאון. אבל לשפה נתיבים משלה והמלה ששימשה פעם נפוליאונים משמשת היום את המחזיקים במקצועו של אדלר.

וכך מגדיר מילון " רב מילים" המצויין של שוויקה את המלה אסטרטגיה: "תכנית פעולה מחושבת ומפורטת לטווח ארוך, שמטרתה להשיג יעד כלשהו – בעסקים ובפוליטיקה" . הגדרה זו בהחלט הולמת את ראובן אדלר. עובדה: כל העם נוהר אחרי " קדימה" כמו העכברים ההולכים אחרי החלילן מהמלין. ובמחשבה שניה אולי באמת כדאי לכנות מעכשיו את האסטרטגים המדומים לחלילנים.

" החלילן מהמלין" היא אגדה מימי הביניים. מסופר בה על מגפת עכברים שפרצה בעיר המלין. כל מאמצי התושבים להיפטר מן השרצים לא הועילו. ואז הגיע לעיר אדם ובפיו הצעה מפתה. הוא ידביר את העכברים באמצעות חלילו. אנשי העיר לעגו לו תחילה, אך החליטו בכל זאת לנסות. האיש יצא לרחוב והשמיע צלילי קסם שמשכו אליו את כל עכברי העיר. הוא פנה לעבר הנהר והעכברים אחריו וכשנכנס לנהר נהרו העכברים אחריו וטבעו.

ציור החלילן מהמילין ב משנת 1592 ויקישיתוף

ציור החלילן מהמילין ב משנת 1592 ויקישיתוף

העיר המלין צהלה ושמחה. הכריזה על יום חג, אך את שכרו של החלילן סרבו לשלם. נטל החלילן שוב את חלילו. הפעם העלה צלילי קסם אחרים, שמשכו אחריו את ילדי העיר אל הנהר וגורל הילדים היה כגורל העכברים.

אולי יש באגדה זו לקח גם לימינו. האסטרטגים של הפוליטיקאים עלולים להוביל את העם כולו לטמיון.

ראה

ועדה לחקירת פשעי ההתנתקות

הונאות, אשליות, סיפורי בדים ופרסומת

מדוע אנשים נופלים שוב ושוב בפח של מעשי מירמה? * מדוע אנחנו קונים מוצרים שאיננו זקוקים להם * ולמה מאמינים להבטחות פוליטיקאים * לזיגמונד פרויד יש תשובה: אנשים מתפתים לאשליות כי הם משליכים את תקוותיהם על המציאות * הסבר אפשרי לקשר בין סיפורי בדים למציאות הפוליטית

בימים אלה קיבלתי מכתב ארוך באינטרנט מד"ר תירי ג'ונסון מחוף השנהב. מר ג'ונסון דנן הציג עצמו כעוזר בכיר למנהל בכיר עוד יותר בחברת נפט באבידג'אן.

שמחתי לגלות ש"היגיון בשיגעון" מגיע ללב אפריקה. אך נתברר לי כי הכותב לא פנה אלי כאל בעל טור. . הוא הציע לי עסקה פיננסית מפתה. לחברת הנפט האפריקנית, נאמר במכתב, יש בעיות פיננסיות שאני אוכל לעזור בפתרונן. יש לחברה עודף קטן של 22.5 מיליון דולר והם זקוקים לשותף חיצוני, כדי לממש את הסכום הזה. אם אסכים להיכנס עמם לשותפות, אומר הכותב, הם לא יקפחו אותי ויפרישו לזכותי סכום נאה מתוך אותם מיליונים.

המכתב הזה הזכיר לי שורה של מכתבים דומים שקיבלתי בעבר. אחד מהם, שנשלח לפני כמה שנים מלאגוס שבניגריה, שמור עמי. הכותב, אנגר ד. ביארו, הציג עצמו כשליחה של קבוצת אנשי ממשל בכירים, הזקוקים לעזרתי הדחופה כדי לממש סכום של 10.5 מיליון דולר. אם רק אסכים להעמיד לרשותם את חשבון הבנק שלי יפקידו את הסכום אצלי ולאחר זמן קצר אקבל רבע ממנו על שהואלתי לסייע להם במצוקתם.

בשבועות האחרונים קיבלתי שורה של הצעות מפתות אחרות: תיכנס לאתר שלנו ותקבל מתנה של 10,000 דולר במזומן; תוך דקה ניתן לך הלוואה של 380 אלף דולר, שתחזיר בתשלומים של 252 דולר לחודש; אצלנו תקבל תואר דוקטור – בלי ספרים, בלי עבודות, בלי בחינות. התואר מוכר בכל העולם.

 

 הידד, זכיתי ב-1.7 מיליוןדולר. אם אהיה טיפש ואתקשר אליהם יבקשו ממני סכוםקטן, נניח 50 אלף דולר, על חשבון המס המגיע על הזכיה. ומי שפתי יאמין כייראה את כספו חזרה

הידד, זכיתי ב-1.7 מיליון דולר. אם אהיה טיפש ואתקשר אליהם יבקשו ממני סכום קטן, נניח 50 אלף דולר, על חשבון המס המגיע על הזכיה. ומי שפתי יאמין.

אזרחים רבים בישראל מקבלים מכתבים ודואלים דומים. יש להניח שרובם לוחצים על כפתור DEL, בטרם סיימו לקרוא את המכתב. כי הרי די בקריאת כמה משפטים כדי להבין שמדובר במעשה מרמה, אם לא בעברה על החוק. אינני מכיר אישית מישהו שנענה לפניות כאלה. אך העובדה שממשיכים לשלוח מכתבים מסוג זה, מלמדת שכמה תמימים נענו ונפלו בפח. יש להניח כי במקום להתעשר בכמה מיליונים מצאו את חשבון הבנק שלהם ריק.

דולר תמורת לירה

לסיפור הונאה שעורר בשעתו רעש גדול הייתי עד בהיותי נער. שער הדולר אז היה, ככל הזכור לי, שלוש לירות ומשהו. עבדתי אצל קבלן אמיד בעבודות שליחות וסבלות. באחד הימים נפל הקבלן קרבן למעשה הונאה מצחיק. מישהו בא אליו וסיפר כי יש לו מכונה ההופכת לירות לדולרים. הקבלן בא למשרדו של האיש, תחב למכונה 10 לירות והנה ראה זה פלא: מנורות נדלקו וכבו והמכונה פלטה 10 דולרים. הוא ניסה שוב עם מאה לירות והתוצאה הייתה דומה. עם האכילה בא התיאבון והוא הביא למכונה עשרת אלפים לירות. הפעם המכונה " התקלקלה" ובעליה הבטיח לתקנה בהקדם. למותר לציין שהמכונה לא תוקנה מעולם והקבלן נאלץ להיפרד מעשרת אלפים הלירות. שאלתי אז את הקבלן כיצד נפל בפח, כשכל בר דעת יכול היה להבין כי מדובר במעשה הונאה. הקבלן, שהיה אדם חריף שכל שהצליח מאד בעסקיו, הביט בי בלי שהשיב דבר.

חמש לירות ישראליות

המכונה קלטה לירות ופלטה דולרים עד ש"התקלקלה". חמש לירות ישראליות משנות השישים (ויקישיתוף)

השודד שתרם אוצר

על מעשה ההונאה הבא כתבתי כאן לפני כשנה ואני יכול לגלות ששמעתי אותו מפי אחד מגדולי הרבנים בישראל. מנהל חברת צדקה גדולה בא לרב להתייעצות. הוא סיפר כי פושע שישב שנים רבות בכלא חזר בתשובה ועם שחרורו הוא רוצה לתרום לצדקה מאה אלף דולר של כספי השוד, ששמר במקום סתר. הוא רק ביקש טובה קטנה – לקבל עשרת אלפים דולר מחברת הצדקה. בכסף השדוד לא רצה לגעת – כך אמר – כי זה כסף טמא. מנהל מוסד הצדקה נתן עשרת אלפים דולר לשודד וקיבל בתמורה מזוודה שאמורים היו להיות בה מאה אלף דולר. כשפתח אותה מצא ערימת עיתונים ישנים. בעקבות פרסום הפרשה כתב לי קורא, בעל חנות לתשמישי קדושה מנהרייה, שגם הוא נפל קרבן למעשה מרמה בדיוק באותה דרך.

נהג המונית הושיע

ממש בימים אלה שמעתי מפי ידידים סיפור על הונאה מדהימה בפשטותה. בני זוג נסעו במונית ודיברו ביניהם על בעיותיהם. בין היתר הזכירו צרה שנפלה עליהם באחרונה: תביעה משפטית בשל חריגות בניה שביצעו בביתם. הנהג ששמע את דבריהם הציע עזרה. יש לי קשרים בעירייה – אמר להם – בעשרת אלפים דולר אפשר לפתור את הבעיה. הם נתנו לאיש את הכסף והמתינו לתוצאות. לידידיהם אמרו בני הזוג: מצאנו מישהו שיושיע אותנו. התשועה נעלמה כהרף עין עם הנהג, המונית והדולרים.

מה גורם לבני אדם ליפול בפח בקלות כזו?

האנשים הנופלים קרבן למעשי מרמה אינם טיפשים. לרוב מדובר באנשים חכמים, משכילים ואינטליגנטים, שהצליחו במעשי ידיהם. גם התחכום של הרמאים אין בו כדי להסביר תופעות כאלה. ההסבר המתקבל ביותר על הדעת נעוץ בטבע האנושי הנוטה לשגות באשליות. את האופי הזה מנצלים נוכלים, אבל גם פרסומאים, אנשי שיווק ופוליטיקאים.

תעשיית האשליות

תעשיית האשליות מחולקת לשניים: החלק הלגיטימי, החוקי, כמו מפעל הפיס, והחלק הבלתי חוקי, בו פועלים רמאים מקצועיים. בין השניים קיים תחום אפור רחב מאוד, שבו פועלים מפעלים כלכליים המגלגלים מיליארדים. מי לא מכיר את הטלפון המגיע בשעות הצהריים: מזל טוב, זכית בטיול לאיי בהאמה, במדפסת חינם למחשב, בטלוויזיה 17 אינצ'. אתה מתבקש לבוא עם אשתך מצויד בתעודת זהות כדי לקבל את המתנה. לא מעט מתפתים. מגיעים למשרדי חברת שיווק ושם מצליחים למכור להם קולנוע ביתי, מקרר חשמלי, מכונת כביסה, מכונת ייבוש – הכל יחד במחיר הזדמנותי. רק עשרים אלף שקל. כשמגיעים הקונים המאושרים הביתה הם מגלים שבעצם רומו. הם אינם זקוקים למדפסת שקיבלו במתנה והמוצרים שרכשו גם הם מיותרים. לאחר פניה לחברת השיווק קיבלו זיכוי של 200 שקל על המדפסת.

חלום דירת הנופש

נתח מרכזי בתעשיית האשליות תופסות החברות המספקות דירות נופש במלונות. הפיתוי גדול: בסכום חד פעמי, בגובה עשרה אחוזים ממחיר דירה ממוצעת, אתה מקבל דירת נופש במלון מפואר לכל החיים. ממש נפלא. הגשמת חלום. אבל עד מהרה מתברר כי זו לא מציאה גדולה. אתה מקבל את הדירה רק לשבוע מסוים בשנה. אתה משלם סכום נכבד בעד תחזוקה וניקוי. אתה מגלה שאתה בעצם לא צריך את זה ושבסכום ששילמת יכולת לבלות כל חייך בכל מלון, בכל מקום בעולם, בכל זמן שנוח לך. אבל אינך יכול כבר למכור את הנכס המפוקפק הזה ואתה תקוע אתו לכל החיים.

כולם כבר יודעים שרכישת דירת נופש היא פיל לבן. רבים מזהירים את חבריהם שלא להתפתות. בכל זאת נמצאים מדי שנה פראיירים חדשים הרוכשים דירה כזו. יש כאלה המנצלים את האפשרות לבטל בתוך שבועיים עיסקה בכרטיס אשראי. חלק מהם מתפתים לחזור למשרדי המשווקים ( המושכים אותם באמתלא שיקבלו בחזרה את טפסי ההתחייבות) ורוכשים מחדש את דירת הנופש בחצי מחיר.

אשליות בסיטונות

אין כמעט מפעל כלכלי שאיננו מוכר לנו אשליות. קוקה קולה מוכרת לנו את טעם החיים, מזרוני עמינח מוכרים את המרכז הבריאותי, נעלי נמרוד מוכרים חורף חם, קפה עלית מוכר טיול בכדור פורח לטורקיה, הום סנטר מציע קומקום שמימיו בריאים, סיגריות " קיס" מוכרים לנו טבק "טבעי בלבד" , וכך הלאה וכך הלאה.

אך גדולי מוכרי האשליות הן המפלגות. כל מצע של כל מפלגה הוא סופרמרקט של אשליות. מה לא מכרו לנו במהלך השנים: מזרח תיכון חדש ושלום ובטחון, מכונית לכל פועל וסוציאליזם בימינו, קיבוץ גלויות והפרחת השממה, צדק סוציאלי ושלמות המולדת, חינוך חינם ויום לימודים ארוך, הקץ לשחיתות ומושחתים נמאסתם, ירושלים לא תחולק ושטח משוחרר לא יוחזר.

ועם ישראל קנה את כל האשליות הללו. קנה והתפכח קנה והתפכח. בלשון העם אומרים כיהפראיירים לא מתים רק מתחלפים. אצלנו אנחנו הפראיירים התמידיים רק האשליות מתחלפותת מדי פעם.

מדוע קונים אשליות

לכאורה מדובר כאן בראיה מעוותת של המציאות. בין אם מדובר במי שנופל קרבן לנוכלים, קונה כרטיס פיס, רוכש מוצר שאינו צריך או מצביע למען מפלגה, בהסתמך על המצע שלה וסיסמאותיה. בכל אחד מן המקרים הללו מדובר במצב שבו יכול קונה האשליה לדעת שמדובר באשליה. הוא יכול לדעת ואולי לרוב הוא יודע.

כל סינדרלה  מצפה לנסיך החלומותשלה

כל סינדרלה מצפה לנסיך החלומות שלה

מדוע אם כן אנחנו מתפתים שוב ושוב ומתאכזבים שוב ושוב. לאבי הפסיכיאטריה המודרנית, זיגמונד פרויד, יש הסבר.

זיגמונד פרויד 2

אשליה, אומר פרויד, איננה בהכרח דבר לא נכון. קונה האשליה מתפתה לקנות את האשליה כי קיימת סבירות כלשהי שהוא קונה משהו של ממש. הסיכוי שיזכה בפיס הוא אפסי אך הוא אפשרי. עובדה שיש אנשים שרוכשים כרטיס פיס וזוכים. (בכך שונה רוכש האשליות מן האנשים הסובלים מדלוזיה, המאמינים בדברים מופרכים לחלוטין כמו חיי נצח לדוגמא).

הסיבה לכוח המשיכה של האשליה אומר פרויד היא שאנחנו משליכים את יהבנו על המציאות. ומתוך הרצון ששאיפותינו יתממשו אנחנו מאמינים באשליה שמוכרים לנו. כל נערה חולמת להיות סינדרלה. שיבוא נסיך חלומות ויחלץ אותה ממצוקתה. זו אשליה, אבל זה בכל זאת יכול לקרות. לא נסיך כמו של סינדרלה אבל גבר נאה ואוהב ותומך.

ראה "העם זקוק לפסיכיאטר"

=========================================================

מה פרוש המלה מורשת

מאמר מורחב "מורשת רבין או  מורשת רצח רבין"
http://www.zeevgalili.com/?p=71
אחד הקוראים כתב לי את הדברים הבאים: " נכדי, הלומד בכיתה ד", פנה אליי בבקשה שאעזור לו בכתיבת חיבור על "מורשת רבין". הלכתי לספרייה וביקשתי חומר על הנושא אך הם אמרו לי שאין. מה עלי לעשות? האם תוכל לעזור?" .

עד כאן מכתבו של הקורא.

פניתי לחברי איתן הבר בשאלה, אולי הוא יוכל לעזור. תפסתי את הבר בדיוק בזמן. הוא היה בדרך להרצאה באיזה סימפוזיון בו התכוון לדבר בנושא. אם מורשת של מנהיג, אמר הבר, פרושה רעיונות שהדורות הבאים אחריהם מגשימים אותם, הנה אף אחד ממנהיגי הציונות לא עמד במבחן הזה. והדבר נכון לגבי כולם – מהרצל וויצמן ועד בן גוריון, בגין ורבין. יתר על כן, אמר לי הבר, חיפשתי במילון אבן שושן וגיליתי שבכלל אין מלה כזו " מורשת" .

הלכתי למילון אבן שושן ולמרבית ההפתעה באמת אין מילה כזו. רק "מורשה" במשמעות ירושה, נחלה, אחוזה. והוא מצטט מן הפסוק הידוע מיחזקאל: " לנו היא ניתנה הארץ למורשה" . המקור למלה מורשת מובא בערך מורשה והוא מן העת החדשה. זלמן שזר כתב: " את מורשת היצירה המקורית בישראל קיפל תחתיו (אחד העם) בעבודתו הספרותית" .

פניתי לפרוייקט השו"ת של בר אילן ומצאתי שם כי בספרות חז"ל מופיעה המלה מורשת רק ארבע פעמים ובכולם במשמעות של ירושה חומרית. המלה מורשה מופיעה לעומת זאת כ-80 פעם אך בעיקר בהתייחסות לפסוק מספר דברים: "תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" . ניתן לומר שמורשה כאן משמעותה כמשמעות המילה מורשת בימינו.

נאלצתי להשיב לקורא שפנה אליי כי לא רק שאין לנו מורשת רבין. לנו אלא גם מורשת אינה בנמצא. אבל כמו תמיד מילון " רב מילים" של שוויקה מציל את המצב. המילון מגדיר את המלה מורשת במשמעות המודרנית שלה " צורה אחרת של מורשה… המורשת של עם ישראל" . והוא מביא מורשת קרב (" ערכים כמו דבקות במשימה ודוגמא אישית" ) מורשת אבות (במשמעות מסורת) וכדומה.

ו" אוצר החכמה" של ארז סלע עליו סיפרתי כאן לפני כמה שבועות מצא לא פחות מ-157 מובאות מן הספרות הרבנית של הדורות האחרונים שבהם מופיע הצרוף " מורשת אבות" כמו למשל: " הנה יסוד בית ישראל היא התורה והמצוות מורשת אבות" .

========================================================

למי שייך הסבל של עזאם עזאם

לפני שנים לא מעטות יצאו שלושה נערים על גבי חאסקה (סירת מצילים) לטיול חופים. הסירה נסחפה ושלושת הנערים נעלמו. ספינות חיל הים ומטוסי חיל האוויר סרקו את החופים ולאחר שלושה ימים נמצאו הנערים. הם היו מיובשים, מותשים וכפסע היה בינם ובין מותם.

כשהובאו הניצולים לחוף מיהרו העיתונאים לעוט עליהם ולשמוע את חוויותיהם בשלושת ימי ההיסחפות בים. שניים מן הנערים היו מעולפים לגמרי ולא יכלו לפצות פה. השלישי אמר: לא מדברים עם עיתונאים בלי שישלמו לנו.

הודעתו של הצעיר עוררה אז זעם כללי בארץ. זה היה לפני עידן הטלוויזיה והמתחרים היחידים על קניית סיפור בלעדי היו ידיעות אחרונות ומעריב. למרות שהיריבות בין שני העיתונים (אז הם היו עדיין עיתוני ערב) הייתה בשיאה הם קיימו ביניהם דיון מהיר והחליטו שלא יתחרו על הסיפור ולא ישלמו פרוטה.

מאז זרמו מים רבים בים התיכון. אמצעי התקשורת גדלו, פרחו והתעשרו. קניית סיפור בלעדי ממי שיש לו סיפור כזה הפכה להיות עניין שבשגרה. בין התפקידים שמלאתי משך שנים ב" ידיעות אחרונות" הייתי אחראי גם על רכישת סיפורים בלעדיים. ניהלתי משא ומתן עם אסירת ציון אידה נודל; עם עיזאת נאפסו (הצ"רקסי שישב שנים רבות בכלא על לא עוול בכפו); עם מדען יהודי שברח מברית המועצות; עם בני משפחה שהוחזקו משך שבת שלמה תחת איומי אקדח על ידי אסיר עולם שנמלט; עם משפחה מצרית שריגלה למען ישראל ומצאה כאן מקלט ועם עוד רבים אחרים.

זו היתה תקופה שבה ידיעות אחרונות כבר היה בעל אמצעים רבים יותר משל כלי תקשורת אחרים ויכול היה להציע תמורה גבוהה. לא אגלה כמה שולם אז אבל אני יכול לומר שמדובר בדולרים לא מעטים – הכל בהתאם לטיב הסיפור. ככל הזכור לי היה רק מקרה אחד שרכישת סיפור נדחתה משיקולים מוסריים ולאומיים. זה היה כשהסאנדיי טיימס הלונדוני הציע למכור באורח בלעדי את סיפורו של מרדכי וענונו (זה היה כמובן לפני שפותה על ידי סוכנת המוסד " סינדי" ).

בימים אלה קמה שוב צעקה על כך שעזאם עזאם ביקש וקיבל 40 אלף דולר מערוץ 10, תמורת ראיון בלעדי. בין הצועקים היו עיתונאים שנוהגים למכור חדשות לבקרים את המוניטין שלהם ואת קולם הרדיופוני למכירת מרקים, חומרי ניקוי, מקדחות ותכניות חיסכון.

הגדיל מכולם מנכ"ל הרשות השנייה, מוטי שקלאר, שכתב לערוץ 10 כי החלטת הערוץ לשלם לעזאם עזאם " מהווה בעיניי חוסר אחריות תקשורתית ושבירת כל הקודים הערכיים והעיתונאים-אתיים… הסיפור מהווה הזניית הערך של פדיון שבויים" .

נו באמת. מוטי שקלאר הוא בחור הגון מאד אבל כנראה גם מאד תמים.

איזה ערך של פידיון שבויים נשבר כאן?

שבירת ערך כזו היתה בעסקה שעשתה מדינת ישראל עם אלחנן טננבאום ששיחררה למענו מרצחים וכשבא לכאן דרש תמורה על המידע שבידיו. ומדינת ישראל שילמה בכך שנמנעה מהגשת כתב אישום על הפשעים שביצע. זוהי הזניית ערך פדיון שבויים.

מה שעזאם עזאם עשה היה עסקה מסחרית בדין, בין קונה מרצון למוכר ברצון. עזאם עזאם מכר את סיפור הסבל שלו לאמצעי תקשורת הממסחר את הסיפור הזה. מדינת ישראל השקיעה אמנם הון עתק בשחרורו. אבל זה לא הופך את הערך המסחרי של סבלו-סיפורו לנחלת הציבור. או ליתר דיוק: לחומר גלם לרווחי אמצעי התקשורת. מניסיוני אני יכול לומר שכל סיפור בלעדי מקפיץ את המכירות של עיתונים (ואני מניח שגם את אחוזי הצפיה בטלוויזיה) באחוזים רבים. וכל אחוז כזה שווה הרבה דולרים. למה שהכסף הזה ייכנס לכיסיהם של מוזס, נמרודי, שוקן ולאודר ולא ישולם למי ששילם בדמו על הסיפור?

שטיפת המוחות כסכנה אסטרטגית

על הרפלקס של פבלוב ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=226

ראה   5 =  2+2

http://www.zeevgalili.com/?p=509

מה הקשר בין הקמפיין של הבנקים נגד ההחלטה לנתקם מקופות הגמל, שכירת יחצנים בידי ועדי העובדים השבעים, וריצת האמוק אל ההתנתקות מעזה * העולם כפי שהיחצנים רוצים שתראה אותו

חברת תעופה גדולה נקלעה למשבר חמור. כמה ממטוסי החברה התרסקו והחקירה העלתה כי תחזוקה לקויה הייתה הגורם לתאונות. הנהלת החברה התכנסה לישיבת חרום ולאחר דיון מעמיק החליטה פה אחד: להכפיל את תקציב יחסי הציבור של החברה.

האם זו הייתה החלטה נכונה?

מנקודת המבט של החברה התשובה חיובית. מטרתו של כל גוף כלכלי היא להרוויח. תקציב מוגדל ליחסי הציבור יגרום לכך שנוסעים פוטנציאליים ירכשו יותר כרטיסים, כי ישוכנעו שאפשר לבטוח בחברה.

מה יקרה אם מטוסי חיל האוויר יתרסקו בתאונות ויתברר כי הסיבה היא תחזוקה לקויה?

אם יחליט המטכ" ל לשכור יחצנים, כדי לשכנע את הציבור שהכל בסדר, יהיה בכך משום איום אסטרטגי על המדינה.

יש לקוות שצה" ל לא יגיע לכך שיפעיל יחצנים כדי לטייח מחדלים. אך גופים רבים, ציבוריים ופרטיים, משתמשים בטכניקות ההשפעה של " יחסי ציבור" , כדי לשטוף את מוחותינו ולגרום להחלטות לאומיות הרות אסון. ההתנתקות היא החלטה כזו וכולם רצים אליה בשמחה ובששון.

לפני שנבחן את שטיפת המוח שעוברת החברה הישראלית באמצעות " יחסי ציבור" , נבחן את השיטות האחרות להשגת השפעה – הפרסום והתעמולה.

איך אנחנו קונים

התרגלנו לכך שאיננו קונים מוצר אלא דימוי של מוצר שהפרסומת מכרה לנו. קוקה קולה הוא משקה המכיל מים, גז, סוכר, צבע ותמציות. המשקה הזה אינו שונה מעשרות משקאות קולה אחרים. אך הוא כבש את העולם ומיליוני אנשים מכורים לו.

זה אמור כמעט בכל מוצר שאנחנו קונים. כשדובר פעם על נטישת הגולן שאלתי איש שיווק של " מי עדן" מה תעשה החברה שהמוניטין שלה מבוסס על מים שמקורם בגולן. הוא הסתכל עלי כמעט ברחמים. תבין, אמר לי, אנחנו לא מוכרים מים מן הגולן אלא את המוניטין שלנו כספקי מים מהגולן. נוכל למכור תחת המותג הזה גם מים מהקוטב הצפוני.

מכרו לנו בריאות וקיבלנו סרטן. מודעה של סיגריות מרלבורו שכיכבה שנים בפרסומת עד שנתגלה כי הגיבור שבתמונה מת מסרטן. (ויקישיתוף)


לעתים, רכישת דימוי של מוצר אין בה כל רע. אבל יש שהדימוי מביא לרכישת מוצר קטלני. מיליוני אנשים בעולם רכשו משך שנים סיגריות " מרלבורו" , שסימלה היה בוקר שזוף רכוב על סוס – סמל הבריאות והחיוניות. רבים מן המעשנים מתו מסרטן, כמו גם האיש שגילם את דמות המעשן הבריא.

מי אוהב תעמולה

לעומת ההצלחה המרשימה של הפרסום בתחום הכלכלי,הנה התעמולה הפוליטית נחלה בארץ כשלון מחפיר. פעם היו פוליטיקאים ממלאים אולמות ואפילו כיכרות. היום בקושי אוספים תריסר אנשים לחוג בית. פעם היה עיתון יומי לכל אחת מן המפלגות. כמעט כולם נסגרו ואלה שנותרו הם דלי תפוצה וחסרי השפעה. פעם היו רבים שצפו והאזינו לתעמולת הבחירות ברדיו ובטלוויזיה. במערכות הבחירות האחרונות נתברר שהצפייה נמוכה וההשפעה אפסית.

המשותף לפרסום ולתעמולה הוא שאלה אמצעי השפעה גלויים. אנחנו יודעים שהיצרן המשבח את מרכולתו אינו בהכרח דובר אמת. קל וחומר הפוליטיקאי הנושא נאום חוצב להבות.

כישלון התעמולה הישירה הביא את המפלגות לשינוי אסטרטגיה. היא באה לביטוי במה שקוראים " קמפיין" , " ספין" ועוד מונחים שתכליתם מניפולציה שנועדה להשפיע על עמדותיו של קהל היעד. כמוהם גם גופים כלכליים גדולים המפעילים " יחסי ציבור" .

מהם יחסי ציבור

שני פרופסורים (הורניק וליברמן) נותנים את ההגדרה הבאה: " יחסי ציבור ( (publidc relation הם מכלול פעילויות תקשורת המיועדות לשפר את תדמיתה של הפירמה והעומדים בראשה… מרבית פעילויות יחסי הציבור מושתתות על פרסום מאמרים וידיעות חדשותיות באמצעי התקשורת ההמוניים" (" ניהול הפירסום" , בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה). ההגדרה הזו תמימה מאד והיא תוצר אופייני של מגדל שן אקדמי.

הגדרה יותר ממצה, למרות שהיא נשמעת ליצנית, נותן צבי רימון, לשעבר עיתונאי בכיר וכיום בעל משרד ליחסי ציבור. בספרו " יחסי ציבור" הוא כותב: " מספרים על איש יחסי ציבור שנשאל פעם על ידי עלמת חן מה הוא בעצם עושה. הגבר השיב במילים אלה: "אם אספר לך שאני חתיך וחכם זה יהיה פרסום. אם מישהו אחר יספר לך שאני חתיך וחכם זהו שיווק. אם את, גברתי הצעירה, תבואי לפגישה ותספרי לי שאומרים בעיר שאני חתיך וגם חכם אלה הם יחסי ציבור" " .

מה הביא לכך ש" מספרים בעיר" כי אותו יחצן (שהוא אולי מכוער וטיפש) חתיך וחכם? הגורם לכך הוא מן הסתם קטע שהופיע במדור רכילות בעיתון.

איך מופיעות ידיעות

מי ומה גורם לכך שיופיעו ידיעות כאלה ואחרות בעיתון?

תשובה על כך אפשר למצוא בתיזה לתואר שני שכתבה עינת קנאור ביחידה לתקשורת של בר אילן, בהדרכת פרופסור שמואל להמן וילציג. קנאור בדקה את הקשר בין ידיעות שהופיעו בידיעות אחרונות, מעריב והארץ לבין " הודעות לעיתונות" , שהנפיקו משרדי יחסי ציבור.

סיפרה לי קנאור:

" הבדיקה נמשכה קרוב לשנה וכללה 250 ידיעות בכל אחד מן העיתונים. הבדיקה התייחסה לידיעות "רכות" – צרכנות, תרבות וכדומה. מצאתי כי המקור ל-93 אחוז מן הידיעות שפרסמו העיתונאים הוא בקומוניקטים ("הודעות לעיתונות") של יחצנים. השוויתי את הניסוח של ההודעות למה שהופיע בעיתונים ונתברר כי מעט מאד ידיעות עברו שיכתוב, או שינוי ממשי או בדיקה לעומק. לרוב פורסמו הידיעות, כולל הכותרת של היחצן, ללא שינוי. איך נבחרו הידיעות שפורסמו? כתבתי בעבודה שידוע כי חלק מן העיתונאים מקבלים טובות הנאה. בדקתי גם אם בחירת הידיעות שיפורסמו מושפעת מכך שלעיתון יש אינטרסים כלכליים במפעלים המבקשים פרסום, או בנתח המודעות שמקבלים העיתונים מן המפעלים. כמובן שיש קשר ישיר.

מתי הידיעה " אמיתית"

העורך האגדי של " סאנדיי טיימס" , הרולד אוואנס, אמר פעם כי ידיעה אמיתית היא מידע שמישהו מבקש להסתיר. כל היתר הם יחסי ציבור.

בתקופת כהונתו של אוואנס פרסם עיתונו סידרה של סקופים בינלאומיים. הבולטים שבהם: פרשת תרופת התלידומיד שניתנה לנשים בהריון וגרמה ללידת אלפי תינוקות בעלי מום. פרשת ההתרסקות הסדרתית של מטוסי DC10 שנגרמה בגלל פגם בייצור ועוד. אלה היו ידיעות אמיתיות כי כולם רצו להסתירם, גם הקרבנות ויורשיהם העדיפו שתיקה, כדי לא לפגוע בסיכוייהם לקבל פיצויים.

כמה עיתונים, עורכים ועיתונאים יש בישראל שניתן לומר עליהם כי הם מפרסמים ידיעות אמיתיות? נער יספרם.

סקירה אקראית של עמודי החדשות בעיתונים הגדולים מלמדת כי המקור של רוב הידיעות – לא רק הרכות אלא גם הקשות – הוא גורם כלשהו המעוניין בפרסומן.

הכלב נרדם בשמירה

לכאורה אמורה העיתונות להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה. לדאוג לכך שיופיעו רק ידיעות אמיתיות ולמנוע הפצת מידע מטעה המשרת מטרות זרות.

האם היא ממלאת תפקיד זה?

במקרה הטוב ניתן לומר כי הכלב נרדם בשמירה, בגלל רשלנות או עצלות. במקרה הרע מדובר בעיתונאים הפועלים מתוך קבלת טובת הנאה. זו לא חייבת להיות טובת הנאה חומרית. השיטה של קח סקופ ותפרסם בשבילי משהו היא שיטה הקיימת בעיתונות מאז ומתמיד.

אפילו התחקירנים הגדולים, המפרסמים גילויים מסעירים שמישהו רוצה להסתיר, הם במקרים רבים דוברים של מישהו אחר שדווקא רוצה לחשוף.

הקמפיין של הבנקים

בימים אלה פתח איגוד הבנקים בקמפיין שנועד לשכנע את הציבור להתנגד לתכנית האוצר להפקיע מן הבנקים את השליטה בקופות הגמל וקרנות הנאמנות. כבר הופיעו מודעות ענק בעיתונים, אך עיקר המאמץ, בו יושקעו מאות אלפי דולרים, הוא בתחום יחסי הציבור. מטרת המאמץ היא לגרום לכך שהציבור ירצה מה שהבנקים רוצים.

ועד עובדי " בזק" כבר שכר את שרותיו של מוטי מורל כדי לנהל את מאבקו. בעקבות עובדי בזק הולכים ועדים רבים.

המגמה הזו חדרה גם למערכת המשפט. יש כבר יחצנים המתמחים בייצוג חשודים ונאשמים. עברייני הצווארון הלבן למדו מכבר כי את מאבקם חשוב יותר לנהל על תדמיתם הציבורית מאשר בבית המשפט. כמה עורכי דין של האלפיון העליון התמחו להגן על לקוחותיהם בדרך זו.

ומה שיכולים לעשות גופים כלכליים ועבריינים יכולה המדינה לעשות ביתר יעילות. אותם יועצי תדמית, יחצנים ממציאי ספינים שמעלים פוליטיקאים לשלטון כבר מחדדים את הטושים ומציבים את לוחות השרטוט כדי לנהל את המניפולציה על הציבור סביב תכנית ההתנתקות. אלה ייעזרו ונעזרים על ידי עיתונאים שהפעם לשם שינוי יסייעו לקמפיין בהתנדבות. רבים מהם מקיימים את שטיפת המוח השמאלנית של הציבור עוד לפני ששרון גילה את ה" כיבוש" .

מתי הפיגוע " נורמלי"

ביום הפיגוע הרצחני בבאר שבע נסעתי במונית ירושלמית. נהג המונית פתח את הרדיו וכששמע את החדשות הפליט קללה לעבר המרצחים והוסיף: אבל למה המתנחלים לא מסכימים לצאת מעזה.

שאלתי אותו מה הקשר? והוא לא יכול להשיב לי תשובה חכמה יותר ממה שמשיבים פרופסורים מלומדים בנושא.

דברי הנהג הירושלמי עוררו אותי לכתוב את הדברים שלמעלה על הסכנה האסטרטגית שבשטיפת המוח שעובר הציבור. וכמה ימים אחרי אותה שיחה אני קורא ב" ידיעות אחרונות" : " יש בציבור תחושה של הקלה , למרות שמספר הפיגועים ומספר ההתרעות לא ירד. פעילות הטרור בתוך השטחים, מול מתנחלים וחיילים, מתקבלת בציבור כ"נורמלית"" .

הערמה וגניבת דעת

אם לסכם: היחצנות היא מניפולציה מתוחכמת, המשפיעה על הציבור ומשיגה יעדים כלכליים או פוליטיים בדרך של הערמה, משחק ברגשות וגניבת דעת. אתה קורא מאמר מדעי על מחקר הקובע כי אין הוכחה שסיגריות גורמות לסרטן ואולי משתכנע. כי אינך יודע כלל שיחצני חברות הסיגריות החדירו את המאמר הזה לתקשורת (ואולי אף יזמו את המחקר). אתה קורא ידיעות בעמודי החדשות בעיתונים ואינך יודע שמאחורי כל ידיעה כמעט עומד גורם שמעוניין שתחשוב ותדע מה שהוא רוצה. וכך הדבר במאמרים של מומחים ופרשנים שהם כאילו אובייקטיביים.


שטיפת מוח ותעמולה

בספרות הפסיכולוגית מוגדרת שטיפת מוח כ" ניסיון שיטתי לשנות את דעותיו, עמדותיו ואמונותיו של אדם" . המונח מתורגם מביטוי סיני והנושא נחקר לראשונה בעקבות התנסויותיהם של שבויים במלחמת קוריאה שעברו " חינוך מחדש" על ידי הקומוניסטים.

הנושא נידון בהרחבה גם בספרות שעסקה במסע הטיהורים שניהל סטאלין כנגד הצמרת הקומוניסטית והצלחתו לשבור את רוחם ולהביאם להודות במעשים שלא עשו.

תעמולה מוגדרת על ידי פסיכולוגים חברתיים כמאמץ מודע להשפיע על דעותיהם של בני אדם בדרך מניפולטיבית. זאת, על ידי הצגה חד צדדית או שקרית של המציאות והסוואת העובדה שזו תעמולה. התעמולה כמכשיר השפעה זכתה להצלחה עצומה במדינות טוטליטריות ובראשן ברית המועצות וגרמניה הנאצית.

orwell-1984"מלחמה היא שלום בורות היא כוח" שער ספרו של ג'ורג' אורוול 1984


הסופר ג'ורג' אורוול חזה בספרו " 1984" (שנכתב בשנת 1949) עולם שבו יש לשלטון שליטה מוחלטת על מוחו של כל אזרח. " האח הגדול" צופה באדם הקטן בכל רגע, שולט על ההווה שלו אבל גם קובע מה היה עברו ומה יהיה בעתידו. בעולם הזה " בורות היא כוח" " חרות היא עבדות" ו" אמת היא שקר" .


ביאליק על חורצי עט

" ומי השליח בכם להקת חורצי עט ולשון

עדת נגועי אלהים אכולי משטמה ומזי קנאה

לסכסך אתכם איש באחיו ולהאכילכם את בשרכם

ולפגל עליכם כל קודש בהבל פיהם ובמגע אצבעם?"

(ראיתיכם שוב בקוצר ידכם" )

=========================================================

אילו מזוז היה היועץ של צ"רציל

אם היועץ המשפטי לממשלת ישראל, מני מזוז, היה היועץ המשפטי של וינסטון צ"רצ"יל, מלחמת העולם השניה הייתה נגמרת אחרת.

תארו לכם את הדיאלוג הבא בקבינט הבריטי.

צ"רצ"יל: זה הזמן להחזיר לגרמנים על מה שעשו לנו ב"בליץ על לונדון. מה דעתכם על דרזדן?

מזוז: " זה יהיה פשע מלחמה גם מבחינת המדינה גם מבחינה אישית" .

צ"רצ"יל: " רק כשנהרגים אנגלים זה לא פשע? להרוג אנגלים מותר?"

מזוז: " אינני אומר שלא צריך להגיב. אבל הפצצת אזרחים הוא פשע מלחמה" .

צ"רצ"יל: אין שום אזרח גרמני חף מפשע. כולם שותפים במאמץ המלחמה. הפצצת מרכזים אזרחיים היא יעד אסטרטגי. זה יצמצם את כוח הייצור של מפעלי החימוש. זה ישבור את רוחם.

מזוז: אבל זה נוגד את החוק הבינלאומי.

צ"רצ"יל: אני מציע לשלוח את מר מזוז לגימלאות. הוא אמנם אדם צעיר עדיין, אך כגימלאי יוכל לשרת את המולדת טוב יותר.

וכך ניצל העולם.

=========================================================

בג"ץ לוקשן מתערב גם בנודלס

באחד הגיליונות הראשונים של " מקור ראשון" פרסמתי קטע שנשא את הכותרת " הכל בגיץ" . כתבתי אז, דרך לצון, כי בעתיד צפוי בג" ץ להתערב גם בשיקולי בחירת מלכת היופי וייצוג ישראל בארוויזינון, בהכרעה בין סוגי גלידות שונות וכדומה.

חלפו מאז כשבע שנים והנה מה שנכתב אז כבדיחה מתקרב למציאות. בג" ץ אינו קובע עדיין את התפריט שנאכל אבל מכתיב לנו את המזון הרוחני שאנו צורכים. כוונתי לפרשת פרסומת ה" נודלס" .

וזה סיפור המעשה. קבוצת המזון " נטו" יצאה במסע פרסום לקידום המכירות של " מג"יק נודלס" – מזון מוכן המבוסס על איטריות ורטבים תאילנדיים. המסע כלל סרטון פרסומת בו נראה גבר (צחי נוי מ" אסקימו לימון" ) מחזר אחרי בחורה תאילנדית הדוחה את חיזוריו ומכה אותו. לצילום התלווה טקסט סקסיסטי עם רמזים מיניים מובהקים.

הרשות השניה החליטה, לפני שמונה חודשים, לפסול את התשדיר. בשבוע שעבר ביטל בג" ץ את ההחלטה. בג" ץ קבע כי אמנם " מדובר באמירה מתחכמת, העושה שימוש בביטויים מן הלשון המינית העממית" . אך עם זאת ציין כי הפרסומת " אינה פוגעת בטעם הטוב במידה המצדיקה את פסילת הפרסומת" .

הנודלס הן איטריות. למרות נצלצול היהודי של המלה היא לא חדרה ללשון היידית התקנית שנשארה עם הלאקשן. בהקשר שלנו יש ביטוי יידי מתאים " תורת לאקשן" , שמשמעותו המילולית " תורת איטריות" ומובנו פתפותי ביצים. (מטבעות לשון ביידיש מאת יוסף גורי בהוצאת האוניברסיטה העברית).

=========================================================

תנאי פנסיון בכלא למחבלים

אחד הקוראים, שלמה ממעלות, שלח לי לפני זמן את המכתב הבא. בשעתו לא מצאתי לו מקום. עכשיו, בעקבות שביתת הרעב המדומה של האסירים הפלשתינים (והענות השלטונות לחלק מדרישותיהם) מעניין לקרוא מה שכתב.

" סיימתי בימים אלה שרות מילואים בכלא מגידו. ברצוני להאיר את עיני הציבור כיצד עם ישראל מתייחס לרוצחי נשותינו וילדינו.

· מים חמים זורמים כמעט 24 שעות ביממה.

· המחבלים לא שותים מים רק קולה וספרייט.

· לאחר כל פיגוע מאפשרים להם לעשות חאפלות עם בשרים וכבדים על האש.

· כמות המזון הנכנסת לכלא עולה על כל דימיון.

לעומת זאת, התנאים שבהם מוחזקים חיילים, ביניהם חיילים קרביים, החבושים בכלא 6 הם מתחת לכל ביקורת. לכלא זה מגיעים חיילים שנשפטו על עבירות קלות יחסית: נפקדות, שמירה ללא נשק, שבירת שמירה וכדומה. לחיילים שלנו אין מים חמים, הם ישנים באוהלים לא אטומים לרוחות ולגשמים. לתשומת לב עם ישראל ומנהיגיו" .