אחת התופעות של מלחמת לבנון השניה היה השימוש במונחים שאיש לא הבין אותם: השתבללות, נחילים, ועוד. הרקע למונחים הללו, מספר לי הפרשן הצבאי אביתר בן צדף, הוא הכישלון המתמשך של צה" ל להשיג את יעדיו. בהעדר תשובה צבאית לבעיות המדינה הוקמה מכבסת מילים. אחד היוצרים של המונחים הללו הוא תת-אלוף (מיל.) שמעון נווה, דוקטור צעיר שבא לפני עשר שנים מלימודיו ושיכנע את הרמטכ" ל אמנון ליפקין שחק ליצור תורת לחימה שתשמש לתקשורת בין הדרג הצבאי והמדיני. הוא הועסק על ידי המכון לחקר המערכה של צה" ל והמציא שורה של מונחים כמו " עימות מוגבל" " מלחמה בעצימות נמוכה" " צריבה תודעתית" וכו". המשותף למונחים הללו הוא שבמקום להבהיר רק עירפלו וטישטשו את המציאות. המונחים הללו גם אפשרו למפקדים לתת פקודות מעורפלות שיאפשרו להם להסיר אחריות מן הפקודות שנתנו.

בין המונחים המוזרים שנחשפו באחרונה:

אפקט = מה אתה משיג באמצעות הפעולה ברמה התודעתית.

ארכיטקט אופרטיבי = המפקד.

השתבללות = ויתור על שטח כדי להקטין את שטח המגע בינך לבין האוייב.

נחילים = ערמות של חיילים הנכנסים לשטח בהפתעה.

וידוא ניטרול = וידוא הריגה.

מונחים אלה ואחרים צרבו את תודעתם של מפקדים (הבולט בהם הוא גל הירש) שהמציאו מונחים חדשות לבקרים: " לנטרל" " לסכל" " למזער" " למכסם" " לא מעורבים" .

המציא מונחים שאיש לא הבין. גל הירש ויקיפדיה

ראה הכשר משפטי למלה כוסית

משמעות המלה כיבוש

על הענקת מדליה למשתתפי ההתנתקות ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=252

" ידיעות אחרונות" פירסם מונולוג ארוך של דן חלוץ תחת הכותרת " מה היה חלוץ אומר לוועדת החקירה" * המונולוג הזה מלא סתירות פנימיות ובריחה מאחריות * הם לא הציגו לו אפילו שאלה אחת

רוח הנבואה שרתה על צמד כוכבי ידיעות אחרונות, נחום ברנע ושמעון שיפר, ומפי הגבורה נודע להם מה יגיד דן חלוץ בועדת החקירה.

ציפור קטנה לחשה לי שזו עבודה של ספינולוג. העיתונאים שימשו רק כרשמקול למונולוג ארוך שאותו סיימו בשלוש מילים משלהם " ואז יתחילו השאלות" .

1. " היו לנו ליקויים …. זה מתחיל ממני" . דן חלוץ.

ובכן זו ההתחלה:

• מה היו קשריך עם עמרי שרון לפני שמונית לרמטכ" ל. מה הבטחת מה הובטח לך.
• האם קיימת דיון מטכלי על המשמעות הצבאית אסטרטגית של חורבן גוש קטיף. האם נשמעו קולות שערערו על התכנית. האם הבאת קולות אלה לידיעת הממשלה.
• כמה עלתה ואיזה נזקים נגרמו לצה" ל כתוצאה מן ה" התנתקות" .
• האם בדקת את נזקי " ההכנה המנטלית" שנערכה למבצעי חורבן גוש קטיף.
• האם התייעצת עם הפצ" ר בעניין חוקיות ה" הכנה" הזו שנחשבת על ידי אנשי מקצוע ומשפטנים " הטרפת דעת בלתי חוקית" .
• האם במהלך כהונתך כרמטכ" ל ערכת בדיקת פתע אחת במחסני החרום.
• האם בישיבת הממשלה שהחליטה על המלחמה אמרת כי ניתן לפתור את כל הבעיה עם חיל האוויר בלבד?
• האם הבאת לידיעת הממשלה דעות אחרות של גופי המודיעין.
• האם לא ידעת על רשת הבונקרים והמחילות של החיזבאללה בדרום לבנון. כולל בונקר ענק בשטח שני קילומטרים מרובעים במרחק 400 מטר מן הגבול.
• האם הבאת בחשבון אפשרות שחיל האוויר לא יצליח לפגוע בקטיושות קצרות הטווח ואת הצורך בפעולה קרקעית?
• האם אתה רואה עצמך כשיר לנהל מערכה קרקעית מן הסוג שנדרשה כדי לנקות את השטח בדרום לבנון?
• במונולוג לברנע ולשיפר אמרת כי הערכת שהמבצע הכולל יימשך שמונה שבועות ו" שעד היום האחרון ייפלו בארץ קטיושות" . האם התכוונת ל-4000 קטיושות? האם בדקת את ההכנות בעורף לאפשרות כזו?
• על אולמרט אמרת: " אני מוריד בפניו את הכובע הוא גילה נחישות ואומץ" . אתה באמת חושב כך?
• איך זה מתיישב עם מה שאתה עצמך אומר: " רצינו לבצע את המהלך (הגדול) עשרה ימים קודם אבל ראש הממשלה סבר שהוא קרוב להבקעה מדינית ואנחנו נאלצנו להוריד את הלוחמים מהמסוקים. בדיעבד אולי לא הייתי עיקש מספיק" .
• אמרת בראיון כי הישיבה של מח" ט מול מסך הפלאסמה " מנתקת אותו מתחושת הקרב" . ומה בדבר מסך הפלאסמה שלך?

נחום ברנע (עידו קינן ויקיפדיה)

• אתה אומר במקום אחד " היו לנו ליקויים …. זה מתחיל ממני" ובמקום אחר אתה אומר " השגיאה הכי גדולה שלי שלא נתתי את המשקל הראוי לקוצר הניסיון של הדרג המדיני… נדמה לי שהם לא הבינו את מלוא המשמעות בזמן אמיתי" .

 ושאלה אחרונה לרמטכ" ל דן חלוץ: אחרי כל מה שאתה אומר למה אינך לוקח אחריות והולך הביתה ולוקח עמך גם את הדרג המדיני שלא הבין מה הוא עושה.

הערה משנת 2010

שלא כחבריו לפשע החורבן של גוש קטיף ולמחדלי המלחמה דן חלוץ פרש נתפקידו. אך הוא לא השיב ברצינות על אף אחת מן השאלות שלמעלה. והדבר בא לביטוי בדו"ח ועדת וינוגרד.

=============================================

ציפי לבני התפטרי

אני כותב לך מכתב זה מתוך הוקרה עמוקה לאישיותך וליושרתך. כשאמרו שאת משמשת עלה תאנה לשחיתותו של שרון האמנתי שאת פועלת מתוך אמונה שבמעשייך את משרתת את האומה, כבת נאמנה לאביך, איתן לבני, קצין המבצעים של אצ" ל.

ציפי לבני

גם כשהצטרפת ל" קדימה" של אולמרט סברתי שאת עושה זאת מתוך מניעים לאומיים.

אחרי המלחמה הנוראה הזו כבר אינך יכולה להועיל כלום בשבתך בממשלתו. אבל את יכולה להירשם בהיסטוריה כאשה שהפילה את ממשלת אולמרט.

פשוט התפטרי. התפטרותך תהיה אבן הדומינו הראשונה שתמוטט את כל בנין הקלפים הזה הקרוי קדימה. תחזרי לשיר הביתרי " קדימה" , המסתיים במלים " להתנער מרפש…"

ראה השמאלנות הפתאומיתץ של ציפי החלולה

============================================

" הבכי של דדו גרם להתפטרות גולדה"

פרט בלתי ידוע על נסיבות נפילתה של ממשלת גולדה מאיר שמעתי השבוע מפי ידידי רמי טל, ששמע אותו מפי משה דיין.

דדו וגולדה

וזה הסיפור:

" מייד לאחר פרסום דו" ח ועדת אגרנט, הזמין שר האוצר פנחס ספיר שלושה גנרלים שהודחו מתפקידם על ידי הוועדה: זעירא, גורודיש והרמטכ" ל דדו. כמיטב המסורת של מפא" י הציע להם ספיר ג"ובים יפים, שיסדרו אותם בחיים. זעירא וגורודיש דחו את הצעתו. דדו קיבל את ההצעה ומונה למנכ" ל " צים" . אבל במהלך הפגישה, דדו פרץ בבכי מר ואי אפשר היה להרגיעו. הוא אמר לספיר שהיה מקבל את ההדחה בשקט, אם גם הדרג הפוליטי היה משלם את המחיר. ספיר הזדעזע מן הדברים שאמר דדו והתקשר לדיין. דיין סירב לומר לי מה בדיוק אמר לו ספיר, אבל השיחה הסתיימה בכך שדיין הבטיח לספיר שהוא ילך לגולדה ויגיש את התפטרותו. כך הוא באמת עשה. גולדה ביקשה 24 שעות לחשוב. אחרי פחות מ-24 שעות היא התקשרה אליו ואמרה לו: "משה, אם אתה מתפטר, גם אני מתפטרת".

רמי טל הוא עורך בכיר ב" ידיעות אחרונות" וקודם לכן עבד כעורך ומתרגם בעיתון הערב הכושל " היום הזה" , בעריכתו של משה דיין. המשקיעים בעיתון היו הפרסומאי אליעזר ז"ורבין ואיש העסקים מוזי ורטהיים. העיתון הופיע ב-1 בספטמבר 1976 ונפח את נשמתו בטרם חלפו ארבעה חודשים לקיומו.

בתקופה זו הכיר רמי טל את משה דיין ובין השניים התפתחו יחסים מיוחדים. רמי טל הוא איש אשכולות ואינטלקטואל מבריק ודיין מצא בו בן שיח וסדן לרעיונותיו ולזכרונותיו.

רמי טל רשם את הדברים וכבר פרסם חלק חשוב מהם (דעתו של דיין על הגולן) בכפוף לסייגים שהטיל עליו דיין לפני מותו.

על יחסיהם סיפר לי רמי טל:

" בימים בהם התקיימו שיחותינו, (סוף 1976 ולפני מהפך 1977) דיין היה חבר כנסת והיה משוכנע כי סיכוייו לחזור לעמדת השפעה אינם גדולים.

" היתה לו תכנית לכתוב ספר, בו יתאר את ההיסטוריה של מדינת ישראל בתקופה שאותה הגדיר במדויק: מן ה-15 במאי 1967 – היום בו נכנסו כוחות מצריים גדולים לסיני ועד יום התפטרותו מהממשלה, באפריל 1974.

" קשה להגיד שהיינו ידידים. לדיין לא היו ידידים. אבל נראה

שהוא השתמש בי כדי לבדוק איך מגיב בחור הצעיר ממנו ביותר משלושים שנה על דבריו והשקפותיו. זאת למדתי לדעת לאחר שנים מפי חיים ישראלי, יועצם של שרי הבטחון מאז בן גוריון.

" דיין, כך אמר לי ישראלי , ידע שאת ספריו הקודמים קראו בעיקר בני גילו. הוא רצה מאוד שהספר החדש שלו יעניין ויקסום לצעירים יותר. הוא ביקש "פיד-בק" מנקודת מבטו של צעיר, ואת זה אני סיפקתי לו בשפע, בעיקר כי ידעתי לשאול.

============================================

הדיאודורנטים

שאלה באזרחות. מי האישים הללו ומה המשותף להם: יואל חסין, שי חרמש, עמירה דותן, מנחם בן, שלמה ברזניץ, זאב אלקין.

קורא יקר, אם השמות הללו אינם אומרים לך כלום מגיע לך ציון נכשל באזרחות. זו רשימת נבחריך, חברי הכנסת של סיעת " קדימה" .

7. " סליחה את רינה גרינברג? שואל אדלר את אחת ממועמדות קדימה שהוא עצמו בחר ושכח. (מתוך סירטה של ענת גורן " כל אנשי הקמפיין" בערוץ 10) .

אני קורא להם " הדיאודורנטים" . כי הם לא נבחרו בפריימריס, בוועידה או במרכז של מפלגה או בסניף של תנועה. הם נבחרו בדרך שבה הכין ראובן אדלר את התבשיל הנקרא " קדימה" , עוד בימי אריאל שרון. הם נועדו להיות הדיאודורנט שיטשטש את הצחנה שעלתה משחיתותם של מייסדי " קדימה" .

אחת התמונות המדהימות ביותר בסרט המצויין של ענת גורן " כל אנשי הקמפיין" היא צילום טקס הצגת רשימת מועמדי " קדימה" .

" הוא חתן השמחה" , אומרת ענת גורן על אדלר, " יש לו סיבות טובות להרגיש כך… במידה רבה הוא מרגיש שקדימה היא הבייבי שלו. 30 מחברי הרשימה הוא ראיין בעצמו. המכנה המשותף היחיד ביניהם הוא שהם התחבבו עליו ויצאו טוב בסקרים. כל אחד מהם מתאים בדיוק לקהל יעד מוגדר. את חלקם כבר הספיק לשכוח" .

ומיד ניתנת המחשה. אדלר מצביע לעבר איזו אשה לבושה באדום ואומר: " תשאל אם זו רינה גרינברג" .

איזה מספר ברשימה היא, שואל מישהו.

ואדלר משיב: " מספר גבוה" .

ובהמשך מתברר כי זו איננה רינה גרינברג אלא אחותה.

לא ברור מן הסרט אם הרשימה שמניתי למעלה נבחרה על ידי אדלר אבל ברור שכל אחד מהם אכן נועד לקהל יעד מוגדר. האחד פרופסור שנועד לאינטלקטואלים האחר היה יו" ר ההנהגה הארצית של בית" ר, השלישי היה בדירקטוריון " הפועל" , החמישית היתה קצינת ח" ן ראשית וכך הלאה. כולם אנשים נקיים, חפים מפוליטיקה, עלה תאנה מצויין לכל הטרמפסיטים שמהם הורכבה הרשימה ( פרס, דיכטר, שיטרית, מופז, הנגבי, עזרא, רוחמה, תירוש, סולודקין, איציק ועוד).

על מלכי צרפת נאמר כי לא נהגו כלל להתרחץ והסתירו את ריח גופם בענני בושם. תומס ג"פרסון, שהיה שגריר ארצות הברית בצרפת ערב המהפכה הצרפתית, כתב כי איננו מבין איך אומה תרבותית כל כך יכולה להסריח כל כך.

מי יודע, אולי הסירחון שנדף מן הצמרת בצרפת הוא שהביא להריסת הבסטיליה.

=============================================

ד" ר סוס, אולמרט והדחת ניקסון

תיבת הדואר האלקטרוני שלי מופצצת בימים אלה ביצירות הקוראות לסילוק ממשלת אולמרט. מכל היצירות הללו מצאה חן בעיני מצגת בשם " אהוד, לך הביתה" , המבוססת על ספר נפלא – "לך הביתה" (Will you please go now) פרי עטו של סופר הילדים ששם העט שלו ד" ר סוס.

הצלחתי לאתר את מחבר המצגת, איש חינוך ממרכז הארץ וזה סיפורו:

" ד" ר סוס הוא מאייר וסופר ילדים אמריקני, שהתחיל את הקריירה שלו ערב מלחמת העולם השנייה. הוא פרסם אז קריקטורות והטיף לכניסת ארה" ב למלחמה בנאצים.

" בסוף שנות החמישים, כשהתפרסם מחקר על כשלון הוראת קרוא וכתוב בבתי הספר בארה" ב, הוא התגייס לכתוב ספרי ילדים ללימוד קריאה. הרעיון היה להפוך את הספרים לקלים מאוד לקריאה (מילים בסיסיות, מעט מאוד מילים, חרוזים, וכדומה). הוא אייר את ספריו בצורה פרועה, תוך שימוש במילות נונסנס כשלא מצא חרוז מתאים. הספרים הפכו ללהיטים מדהימים – והספר הידוע מכולם הוא "חתול תעלול".

" בשבת האחרונה" – מספר בעל המצגת – " קראתי עם בתי את "לך הביתה" של ד" ר סוס, במטרה ללמד אותה אנגלית. הסיפור הוא על יצור זחוח (שמזכיר לי שכן שבא להתארח, למרות שלא הוזמן), שנתקע לך בבית, ונשאר ונשאר, מתעלם מכל הרמזים. הספר הוא סיפור על הפנטזיות התוקפניות שדבר זה מעורר אצל המארח, החושב על מגוון הדרכים להיפטר מהמטרד. הוא אומר לו: לך ולא אכפת לי איך. תלך ברגל או תרכב על פרה. תחליק במחליקיים או תגלוש במגלשיים. רק עוף לנו מהעיניים. תוך כדי קריאה חשבתי לעצמי: זה הרי בדיוק אולמרט.

" השתמשתי ברעיונות של מחבר הספר והתאמתי אותם לאולמרט.כך למשל כתבתי: "מצידי, תרכב מהר מכאן ועד לסין, תקנה מראובן אדלר רכב תלת-או-ספּין. תצעד בנעל שיריונר שנפגע מטיל נ" ט – רק הסתלק מכאן מהר ותפסיק כבר לחרטט" סיימתי בקריאה לחתום על עצומה להתפטרות אולמרט.

" לאחר שכבר סיימתי את הכנת המצגת גיליתי שכיוונתי לדעת גדולים. במקור זה היה ספר משעשע לילדים על אורח נודניק שמבקשים להיפטר ממנו. בוויקיפדיה מצאתי כי בתקופת הנשיא ניכסון, בעקבות פרשת ווטרגייט, שיכתב המחבר את הספר המקורי והפך אותו למסר פוליטי המכוון נגד ניכסון. הסטיריקן היהודי-אמריקני ארט בוכוואלד, בעל טור רב השפעה ברשת עיתונים בארה" ב, פירסם בטור שלו את הגירסה הפוליטית של הספר. תשעה ימים לאחר מכן ניקסון התפטר"

עד כאן דברי בעל המצגת.

" אהוד העיקר שכבר תסע" . מתוך המצגת של ד" ר סוס.

נקווה שאצל אולמרט זה יהיה מהר יותר, ועד שיופיע טור זה הוא כבר יהיה ראש ממשלה לשעבר.

==========================================

היס" מים

תמהני איך לא חשבו על הפעלת היס" מים שחורי המדים לצורך ניקוי השטח מאנשי חיזבאללה בלבנון. אחרי ההצלחה המדהימה שלהם במחיקת 22 ישובים ופינוי יותר מרבבת מתיישבים בחבל עזה ובצפון השומרון היה צריך לשלוח אותם עם סוסיהם לבינת ג"בייל, למארג" עיון. שם ודאי

היו מוכיחים את גבורתם.

לוחם יס" מ על סוסו באחד ממבצעי הגבורה. (צילום: מירי צחי).

=============================================

בין כתום ללבן וכחול

. עם ישראל במיטבו ליד קבר גולדה.

אי אפשר היה שלא לבכות ליד קברה של גולדה, המוקף אלפי צעירים וצעירות, חיילי מילואים, משפחות שכולות – ייצוג מלא של עם ישראל במיטבו.

לא יכולתי להימלט מן המחשבה שאין הבדל בין הצעירים והצעירות כאן לבין הכתומים והכתומות שנאבקו על גוש קטיף. אותו תום נעורים, אותה אהבת ישראל, אותה מסירות עד כלות. כששרו את התקווה התנגנו בתוכי מילות שירו של ז"בוטינסקי שנכתבו בהקשר אחר ובתקופה אחרת, אך הלמו את המעמד כאן: " זה הריב לא נגמר הוא עדיין/ בין אדום ללבן וכחול/ עוד שלם נשלם לך קין/ את נשמות צעיריך ניטול" .

===============================================================

מקור הביטוי לכסף אין ריח

הלהיטות אחר הבצע והממון, שהולידה את הביטוי " לכסף אין ריח" , ימיה כימי היות האדם. ההיסטוריון ה רומאי סויטנאוס מספר איך נולד הביטוי הזה. הקיסר אספסיאנוס (69-79 לספירה), ברוב להיטותו להגדיל את הכנסות האוצר שלו הטיל מס על המשתנות הציבוריות שברומי. בנו טיטוס ניסה לשכנע את אביו שאין זה נאה להטיל מס על צורך אנושי טבעי נענה בדרך מקורית. אספסיאנוס נטל מטבע מן ההכנסה הראשונה של מס המשתנות הגיש אל חוטמו של טיטוס ושאלו אם נודף ריח מן המטבע. כשהשיב בשלילה אמר: " והרי מן השתן הוא בא" .

" באמרה זו" , אומר גדליה אלקושי בספרו " אוצר פתגמים וניבים לטיניים" , באה לביטוי להיטותם היתרה של בני אדם אחר הכסף בלא לברר באמצעי להשגתו ובלא לבחול בו גם כשמקורו נאלח" .

אולי אין זה מקרה שביטוי זה קשור בשני קיסרי רומי שהמיטו עלינו את החורבן.

מראשית המפעל הציוני גזר על עצמו הישוב היהודי מדיניות של ריסון ואיפוק מול ההתקפות הערביות. המדיניות הזו התגבשה לא רק כתפיסה מוסרית. זו היתה תורת לחימה אסטרטגית ב"מאורעות" 1936 וכונתה  "הבלגה" .

על מדיניות זו כותבת ההיסטוריונית, פרופסור אניטה שפירא: " דומה שלא היה נושא שבו התבלט כל כך חוסר הסימטריה מבחינת יחס היהודים והערבים כמו בנושא ההבלגה. בעת שלגבי הערבים כל יהודי באשר הוא יהודי נחשב כאויב , שכן המאבק הועמד מלכתחילה על חודו הלאומי, הרי מצדם של היהודים נעשה מאמץ אינטלקטואלי נפשי ופוליטי לשמור על ההבחנה בין סוגי הערבים, כמרכיב יסודי בתפיסת העולם… (" חרב היונה" 322).

מדיניות ה" הבלגה" נומקה בנימוקים משני סוגים: מוסריים ופרגמטיים.

אניטה שם\פירא [צילום זאב גלילי]

" נשקנו טהור"

גם כשהמפעל הציוני עבר בלית ברירה למדיניות של התקפה, הרציונל היה "אין אנו פוגעים בחפים מפשע נשקנו נשאר טהור" . המושג "טוהר הנשק", שהיה מקביל ל"הבלגה" לא תמיד ביטא מציאות בשטח. בפלמ"ח לא היססו לסרס ערבי (ללא הרדמה) שנחשד באונס נערה יהודיה. במהלך מלחמת הקוממיות היו לא מעט מעשי רצח, התעללות וביזה של יחידים שתמיד גונו ורבים מהם נענשו. המדיניות עצמה לא השתנתה.

מאחורי הנימוקים המוסריים והפרגמטיים עמד מניע אחר שההיסטוריונים הרשמיים והוגי הדעות של הציונות התעלמו ממנו. וזו הבריחה מן המציאות של סכסוך לאומי בין המפעל הציוני לבין העולם הערבי כולו. היה קל יותר לכנות את אנשי הטרור " פורעים" ולהתייחס אליהם כאל עבריינים פליליים. כך היה לאורך כל המרד הערבי בשנות השלושים וכך בשלבים הראשונים של מלחמת השחרור ולאחר מכן גם בפעולות התגמול. תמיד חיפשו את ה"אשמים". כאילו שקיים מושג כזה במלחמה בין עמים ותרבויות.

פורעים ערבים ב"מאורעות" 1936

שבירת ההבלגה

מי שערער על התפיסה הזו בשנות השלושים היו אנשי התנועה הרביזיוניסטית. ב-21 באפריל 1938 תקף הבית"רי שלמה בן יוסף אוטובוס ערבי, מתוך כוונה להרוג נוסעים ערבים ("חפים מפשע"). זאת, בתגובה לסדרת מעשי רצח ערביים ששיתקו את התחבורה היהודית. הוא נתפס על ידי הבריטים, הועמד לדין והיה עולה הגרדום הראשון. זאב ז'בוטינסקי – שקדם לראשי התנועה הציונית בהבנה שהמאבק בארץ ישראל איננו מאבק נגד פושעים ופורעים אלא מאבק בין לאומים – לא יזם את פעולתו של בן יוסף. אך לאחר תלייתו אמר כי הוא נותן לו לאחר מעשה את הפקודה לעשות מה שעשה.

שבר את ההבלגה. שלמה בן יוסף

משך כל ה"מאורעות" וגם בראשית מלחמת השחרור המשיכו אצ"ל ולח"י לראות בציבור הערבי כולו אויב ובתגובה למעשי טרור ערביים הפעילו טרור נגדי על ידי הטלת פצצות בשווקים ובבתי קולנוע ערביים. ה"הגנה" חיפשה " אשמים", דבר שהיה חסר שחר. בפעולות רצח של יהודים השתתפו בדרך כלל כל תושבי הכפרים הערביים, כשנפלה לידיהם ההזדמנות – כך ברצח הל"ה בדרך לגוש עציון, כך בהתקפות על השיירות לירושלים ועוד.

 מחפשים " אשמים"

מדינת ישראל חזרה למדיניות ה"הבלגה" בשמות אחרים. פרט לחריגים מעטים חיפשו את             ה" אשמים" במעשי טרור. הואיל ושיגור " פידאינים" – אלה הם חלוצי ה"שאהידים" המתאבדים – הפכה להיות חלק מן האסטרטגיה של מדינות ערב, בעיקר מצרים וירדן, הפעילה ישראל פעולות עונשין נגד צבאות מדינות אלה במה שכונה "פעולות תגמול" .

חפים מפשע או " פורעים" חנות נעליים שבה נמכר נשק לכל דורש בשוק, ערב מלחמת הקוממיות. (ארכיון יעקב אלעזר).

את מצרים הצליחו פעולות אלה להרגיע ל-11 שנים, בין מבצע קדש למלחמת ששת הימים. את ירדן אילצו לחסל את הטרור הערבי בדרך שרק מדינה ערבית יודעת לטפל בטרור : מכונות ירייה הקוצרות את הטרוריסטים עם בני משפחותיהם במחנות הפליטים (ספטמבר השחור 1969).

" מדינה לא מדינה"

במרוצת השנים למדו הערבים את הלקח והפכו את חוסר הסימטריה בין מעשיהם לבין תגובות היהודים לאסטרטגיה מרכזית. אילו הבינו גאוני "תהליך השלום" את התפתחות האסטרטגיה הזו היו מבינים שערפת – וכמוהו גם יורשו אבו מאזן – אינו רוצה בכלל מדינה פלשתינית. מדינה עם צבא וגבולות תובס בתוך 24 שעות במלחמה גלויה עם צה"ל. לעומת זאת "הרשות הפלשתינית", שהיא מדינה לא מדינה, נהנית מכל היתרונות של הטרור בלי לשלם את המחיר שמדינה ריבונית משלמת על מעשי איבה משטחה.

זה מה שקרה וקורה בלבנון עשרות שנים. כל אחד מילדינו נתון לסכנה מתמדת של פגיעה מקטיושות. ילדיו הקטנים של נסראללה היו מוגנים (רק אחד מבניו הגדולים שכבר היה טרוריסט " אשם" חוסל בפעולה צבאית). זה מה שקורה בחמסטאן שבעזה. ז

 שבירת טוהר הנשק בלבנון

להיסטוריה יש דרכים משלה. ממשלת אולמרט, שהיתה  הכי פחות מיליטנטית שקמה אי פעם בישראל, עמדה בני הכרעה. חיל האוויר הציג רשימת מטרות: טילים ארוכי טווח המוסתרים בתוך בתים של אזרחים "חפים מפשע". הממשלה היתה צריכה להחליט אם לתקוף מטרות אלה.

התקבלה החלטה היסטורית: להפציץ את הטילים יחד עם המחסנאים שלהם. הרב עובדיה יוסף, שנשאל על כך על ידי אלי ישי, קבע: "טיל בבית הוא לא קמע לאריכות ימים" .

יש להניח שההחלטה שנתקבלה באותה ישיבת קבינט לא היתה החלטה לשינוי אסטרטגיה. אם היה צורך בהוכחה לכך היא ניתנה בשידור בגלי צה"ל בו תיאר חייל באזני שר הביטחון כי ראה מחבל עם טיל נ"ט ביד אחת וילד ביד שנייה, והחליט שלא לירות בו. פרץ אמר שהוא גאה בו על כך (גלי צה" ל 16/7/06).

פרשת הרצח של שושנה הר ציון

בשנת 1954 נרצחה בע בעת טיול בערבה, שושנה הר ציון וחברה עודד ויגמסטר. הרוצחים היו בני שבט בדואי מירדן.

אחיה של שושנה, מאיר הר ציון, היה לוחם וסייר משכמו ומעלה. הרמטכ"ל, משה דיין, אמר עליו כי הוא "החייל המזהיר ביותר בהיסטוריה היהודית מאז בר כוכבא". מאיר הר ציון נמנה עם ראשוני יחידה 101 ששברה את ההבלגה שהיתה נהוגה עד אז  ויצאה להגיב על סדרת רציחות של "פידאיון" שחדרו לישראל מעבר לגבול של המדינות השכנות.

מאיר הר ציון בראש יחידה באחת מפעולות התגמול [באדיבות אתר הצנחנים]

בעקבות תלונה שהוגשה לאו"ם וחקירת משטרת ישראל נפל החשד כי מעשה הנקמה בבדואים בוצע בידי מאיר הר ציון. הר ציון נעצר ועמדו להגיש נגדו כתב אישום.

 ראש הממשלה דוד בן גוריון והרמטכ"ל משה דיין התערבו ומנעו הגשת תביעה. הר ציון הורחק מצה"ל לחצי שנה ולאחר שובו חזר להילחם והשתתף בפעולות התגמול.

(התמונות של מאיר הר ציון באדיבות אתר הצנחנים

http://www.zanhanim.org.il/)

1. מדע בידיוני

3. מוחמד דרוויש

4. השלאפשטונדה של ה"יקים"

ספר מדע בידיוני, " ישראל בשנת 2000" , שחובר בשנת 1951 בידי סופר אלמוני, חזה את האינתיפאדה ואת הסכנה הקיומית לישראל בגלל רקבון השלטון והביורוקרטיה

הספר הבידיוני נראה מוזר מאד על רקע התקופה. בארצות הברית הגיעה אז הסוגה הספרותית של המדע הבידיוני לאחד משיאיה. בישראל עדיין הסתפקו בסיפורי ז'ול ורן וה.ג. וולס. יצירה מקומית של מדע בידיוני כמעט שלא הייתה.

את דבר קיומו של הספר הביא לידיעתי הקורא מנשה קפלן, אספן ספרים המחזיק עותק של ההוצאה המקורית. הוא היפנה את תשומת לבי לכך שהספר איננו מדע בדיוני אלא תיאור אפוקליפטי של הצפוי בישראל. יש בו גם חיזוי של האינתיפאדה. (ואכן, לספר הנשכח הזה הייתה עדנה והוא הופיע מחדש ללא שינויים בהוצאת "בבל" ספריית תרמיל).

חובבני ומוצלח

כספר מדע בדיוני הוא חובבני מאד, לעומת ספרים שהופיעו אז בעולם בסוגה זו. אם כי יש בו כמה רעיונות ותחזיות די מוצלחות. הוא חוזה את הטלוויזיה ומוסיף לה אפשרות להעביר ריחות. את הטיסה לירח רק לצורך צילומים הוא מאחר לשנת 2049. ליד תל אביב הוקם אי מלאכותי גדול המשמש כחוף רחצה לתושבי העיר. מעל העיר מרחף אי ענקי קשור בכבלים אל הקרקע. עליו יש שדה תעופה בתי מלון ומקומות נופש. המחבר צפה גם את ההנדסה הגנטית כשהוא מתאר פיתוח פירות וירקות חדישים. הרפואה מתקדמת מאד ומחסנת אנשים מפני כל המחלות. בשנת 1955 פרצה מלחמה עולמית שבעקבותיה באה שביתת נשק ופירוק כל החימוש וכל הצבאות בעולם. כתוצאה מכך אין בישראל של שנת 2000 צבא חמוש אלא יחידות של שרות בטחון.

מרד הבקר

דומה שכל המסגרת הבדיונית הזו לא נועדה אלא כדי לספר את העלילה המרכזית של הספר: מרד החיות.

בישראל של שנת 2000 פורצת בצורת קשה (לא ברור מדוע כי בחלק הבידיוני של הספר הוא אומר כי בעיית המחסור במים נפתרה והאדם שולט במזג האוויר). בעקבות הבצורת פושטים עדרי בקר על ישובים, משחיתים כל שיח וכל עץ ולבסוף גם מתחילים לטרוף בני אדם. מרד הבהמות מתחיל בישוב רימון שבדרום ומתפשט לכל חלקי הארץ.

מרד הבהמות מגיע לתל אביב וכך מתאר גולדפלוס את מה שקורה:

" בזרם רחב חדרו העדרים למרכז העיר שבין הבימה ומוצא רחוב דיזנגוף. אפיק הזרם הזה עבר דרך שדרות תרס" ט, שדרות חן ורוב שדרות קרן קיימת. מיד חסמו המגינים את כל מוצאות הרחובות האלה במתרסי מכוניות ועגלות הפוכות. הבהמות ניסו לפרוץ את המתרסים, נהדפו ושוב חזרו והתקיפום ביתר עוז. האבידות היו קשות לשני הצדדים… במתרס שבקרן רחוב אחד-העם מול כיכר הבימה: גיא-חזיון תופתי! מעל פני הכיכר מתאבכות תמרות עשן, געיי-שוורים, רעמי יריות, קול שמשות מנופצות, שעטה… ודם. לכל אשר תפנה העין – דם!… בשעה 4 אחר-הצהריים הצליחו השוורים לפרוץ את קו ההגנה שעל-יד הבימה ולפשוט באלפיהם בשדרות רוטשילד. מיד נעו ממוצא פינת הרחובות שינקין-שדרות רוטשילד… באותו זמן נעו טורי טנקים משדרות בן-ציון ועלו על כיכר הבימה, במעכם בנחשי שרשרותיהם כל אשר רוח חיים בקרבו."

" מלחמת שחרור"

המחבר מתאר גם את התגובות בעולם למה שמתחולל כאן תגובות הנשמעות ממש כנבואה.

וכך הוא כותב:

" חוגים מסוימים בארצות העולם הישן והחדש ראו במאורעות המתחוללים בישראל גילוי חדש של המסע נגד השעבוד והדיכוי. לפי השגתם לא הייתה ההתקוממות של ההולכים על ארבע נגד האנשים אלא שלב אחרון במלחמת השחרור עלי האדמות. נתקיימו אסיפות-עם וכינוסים. הושמעו נאומים, הוצהרו הצהרות אהדה לצד ה"מתקוממים". "אנחנו תובעים אמנסיפציה מוחלטת לבעלי-החיים ואת סיפוחם למשפחת בני-החורין" .

המחבר שולח אצבע מאשימה לעבר האחראים למצב והדברים נשמעים כאילו נכתבו אתמול: " משטר המדינה אשר טרם הגיע לגיבושו – סוציאליסטי קואופרטיבי עם יתרון לגורמים קפיטליסטים… ערערו את קיומו הכלכלי של הציבור הרחב. השלטונות עודדו את היזמה הפרטית אך שמו… מכשולים, חיזרו אחרי הקפיטל מארצות חוץ… להשלמת התמונה יש לציין את הגברת שיטת המונופולין… התפשטות נגע הביורוקרטיה והפרוטקציונליזם."

ובמקום אחר הוא אומר: " בדרך כלל רבים אצלנו המשרדים והסוכנויות שאבד עליהם הכלח. בביטחה אפשר לכלול אותם במדור אחד אשר שם "משרד לענייני שוא" יקרא לו."

החיות הוכרעו לבסוף באמצעות איזה נשק שהומצא נגדם לא לפני שהחליטו להסיר את תמונת הפרה מן השוקולד המפורסם. אך המחבר משאיר את הקורא תוהה לגבי כוונת חיבורו.

מיהו ס" גולדפלוס המסתורי

אף שחלפו כ-55 שנה מאז ראה אור הספר " ישראל 2000" לא פוענחה עד היום, ככל הידוע לי, זהותו של המחבר ס" גולדפלוס. הואיל וחוקר הספרות דב סדן כתב הקדמה לספר היתה בשעתו שמועה שגולדפלוס הוא שם עט של סדן עצמו. שאלתי את בנו, פרופסור עזרא סדן, אך הוא לא ידע להגיד לי דבר על הספר ועל מחברו.

בשער הספר כתוב תרגם ש. סקולסקי. סקולסקי היה מתרגם פורה מאד, שתרגם משפות רבות. קיימת אפשרות שתרגם את הספר מכתב יד (כי לא ידוע על פרסום ספר זה בשפה אחרת) שנכתב אולי בפולנית או ביידיש.

בדקתי ב" יד ושם" ומצאתי כ-75 שמות של קרבנות השואה הנושאים את השם גולדפלוס. 24 מהם מן העיירה סטאשוב.

במבוא לספר כותב פרופסור דב סדן: " לפנינו דיוקן של עולם כפי שמעלה אותו החרדה האפוקליפטית… (הוא) צופן בעומקו את גרעין הזוועה של תקופת חיינו וחיי תקופתנו"

האם חובר הספר בידי ניצול שואה והספר נותן ביטוי לאימה הקיומית שחש גם במדינה? – אולי.

============================================

=========================================

3. שירה על הדרך – מוחמד דרוויש בתל אביב

עיריית תל-אביב מקיימת, זו השנה השנייה, פרויקט ראוי לשבח: הצגת שירים בחוצות העיר. 70 שירים מוצגים בשדרות הסובבות את מתחם הבימה והיכל התרבות, בשדרות ירושלים ביפו, בשדרות החיל ביד אליהו וכן על תחנות אוטובוסים ואפילו על גב משאיות אשפה.

אשתקד הצליחה היוזמה מעבר למשוער וזכתה לתגובות חיוביות של הציבור. בעקבות זאת החליטה העירייה להפוך את הפרויקט למסורת תרבותית שתכלול עידוד יצירה. הוכרזה תחרות לכתיבת שירים ולזוכים הובטח ששיריהם יוצגו בחוצות וגם יקבלו פרסים.

השנה כללה הפרויקט חידוש נוסף: הצגת שירים של משוררים ערבים. בין היתר הוצג בחוצות שירו של משורר אש" ף מוחמד דרוויש " אני משם" . לכאורה שיר תמים האומר " אני משם ויש לי זכרונות… ובית רב חלונות… יש לי נוף והוא רק שלי" .

אין צורך להיות מומחה גדול לשירה כדי לפענח את השיר הזה. די אם נקרא שירים אחרים של המשורר שלא הוצגו בחוצות העיר. למשל:

" לכו לאן שתרצו/ אבל לא בינינו/ בשום אופן/ הגיע הזמן שתסתלקו/ שתמותו היכן שתרצו/ אבל לא בינינו/ צאו מכל דבר/ צאו מפצעינו, מאדמתנו/ צאו מהיבשה, מהים, מהכל…/ וטלו עמכם את מתיכם.." .

שאלתי את פרופסור זוהר שביט, חברת מועצת העיר שיזמה את הפרויקט, מי בחר בשירים הערביים ובשירו של דרוויש בפרט.

תשובתה: " בשירים הערבים בחרו שלושה מומחים לשירה ערבית. זה מה שהם בחרו. אני לא עושה צנזורות. אני חושבת שדווקא מהצד שאתה בא לשאול אותי, אם אורי צבי בפנים ולמה בחרו בדרוויש, זה ממש סתירה פנימית. הייתה ועדה הוועדה היא של מומחים, שעוסקים בשירה ערבית: פרופסור ששון סומך, ד" ר מחמוד גנאים וד" ר מחמוד כיאל. ההחלטה שלהם היא מקצועית" .

עוד על מחמוד דרוויש

http://www.zeevgalili.com/?p=236

ועל בג"ץ הקברים

http://www.zeevgalili.com/?p=259

=========================================

4. ה" שלאפשטונדה" וה" יקים" של פעם

הלכתי למשרדי מס הכנסה ברחוב ז"בוטינסקי ברמת-גן, על מנת להגיש את הדו" ח השנתי, ומצאתי שער נעול. על הדלת היה פתק: הפסקת צהריים 2-3.30. אחד האנשים העומדים בתור, גבר קשיש מכסיף שיער, הביע אי נחת מן הצורך להמתין ואמר: הם כנראה יצאו ל" שלאפשטונדה" .

המילה הזו, שכבר יצאה מזמן מן הלשון המדוברת (אם כי היא מופיעה בשם אחד הסיפורים של יהודית קציר, בספרה " לסגור את הים" ), הזכירה לי נשכחות. ה" שלאפשטונדה" היה ביטוי בו השתמשו עולי גרמניה שנקראו " יקים" והייתה לו משמעות

כמעט מקודשת. אני זוכר שכילדים היינו שומעים צעקות של שכנים " יקים" הקוראים לעברנו " שלאפשטונדה" , בכל פעם שהיינו משחקים בחצר השכונה בשעות אחר הצהריים. ה" שלאפשטונדה" היתה שעת המנוחה המקודשת, בדרך כלל בין השעות 2 ל-4 אחר הצהריים, בהן אסור היה להשמיע קול.

חיפשתי במילונים המצויים תחת ידי את המונח הזה והעליתי חרס. לא באבן שושן ולא ב" רב מילים" ואפילו לא במילוני הסלנג של בן אמוץ ונתיבה בן יהודה.

את כבודה של המילה הנשכחת הציל " מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטאל, המגדיר אותה כ" שעת שינה" ומציין כי זו מלה שאינה מקובלת בארצות דוברות גרמנית וייתכן כי נוצרה בישראל. אין זה מקרה שהמלה מצויה במילון המצוין הזה (העשוי בקפדנות ייקית) הואיל ומחברה הוא אחד מצאצאי ה" יקים" שכמעט נכחדו.

המלה הזו עוררה בי זכרונות נשכחים על ה" יקים" המוזרים שהטביעו את חותמם על החיים בארץ ישראל הקטנה. ה" יקה" הראשון בו פגשתי היה ד" ר היילברג, רופא ילדים שטיפל בי מינקות והוא המשיך להיות רופא משפחה שלנו עוד שנים רבות. אני זוכר את הביקורים בקליניקה שלו, שהייתה צמודה לדירתו, כביקור בהיכל קודש. הכל שם היה שונה מן המציאות הארצישראלית של אז: השפה הגרמנית בה דיבר עם בני ביתו, השטיחים הכבדים, ריהוט כבד, ארונות עם ויטרינות מלאות כלי כסף וקריסטלים. הייתה לו בת, שהייתה מבוגרת ממני בכמה שנים ועל דרך חינוכה למדתי פעם כשראיתי אותה עומדת ומקרצפת את כל כלי הכסף שבבית. לאחר מכן סיפרה לי כי עשתה זאת כעונש שהוטל עליה מפני שהפילה מידה מזלג בעת הארוחה. לאכול ללא סכין ומזלג, או גרוע מזה, לתקוע סכין במזון ולהעבירו כך לפה היה כרוך בעונשים כבדים עוד יותר.

ה" יקים" היו חלק מן העלייה החמישית שהגיעה לארץ בשנות השלושים. זו הייתה עלייה ששינתה את פני הארץ מבחינה כלכלית, תרבותית ודמוגרפית.

אף שה" יקים" היו רק כרבע מעליה זו (כ-60 אלף איש) הם הטביעו את חותמם על המדינה, אולי יותר מכל עליה אחרת. הם היו שונים בתכלית מן העולים שבאו מפולין, רומניה, צ"כוסלובקיה, יוון וארצות אחרות. הם בלטו ברמתם האינטלקטואלית הגבוהה, רבים מהם דוקטורים ופרופסורים מן השורה הראשונה. הם נקלטו באוניברסיטה העברית ובטכניון, בבתי החולים ובבנקאות, בתעשיה ובמסחר. כמחציתם התיישבו בתל-אביב והם שינו את פני העיר. רחוב בן יהודה ורחוב הירקון הפכו להיות לרחובות " גרמניים" – בתי קפה מהודרים עם תזמורות , מסעדות מעולות, בתי אופנה, קונצרטים.

מה שאפיין את היקים היתה חריצות ללא לאות בכל תחום. הם עסקו לא רק ברפואה ובתעשייה ובבנקאות אלא גם בחקלאות ובכל עבודת כפיים. לא היה זה נדיר למצוא מובילי חלב שנשאו תארי דוקטור. הדמות המפורסמת ביותר של יקה דוקטור העוסק במלאכה פשוטה הוא של מוכר הנקניקיות מכיכר מוגרבי בתל-אביב שנהג לקרוא בספר פילוסופי בין קונה לקונה.

על מקור השם "יקה, ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=211

"לא רק 'ירושלים של זהב' גנוב, גם
המולדת שלכם שייכת לפלשתינאים"

תגובה זו היתה אחת התוצאות של הכותרת הסנסציונית שפירסם ההיסטוריון החדש תום שגב ב"הארץ * אליהו הכהן: "המכתב של נעמי שמר מונח אצלי יותר משנה ויעצתי לגיל אלדמע שלא לפרסמו * נעמי שמר היא יוצרת גדולה שאינה זקוקה להשראה משיר באסקי * אין בירושלים של זהב אפילו 8 טקטים מן השיר הבאסקי

ביום השואה יצא עיתון "הארץ" בכותרת ראשית שנפרשה לרוחב כל העמוד: "נעמי שמר התוודתה לפני מותה: לקחתי לחן 'ירושלים של זהב' משיר באסקי".

הידיעה התבססה על מכתב שכתבה נעמי שמר, לפני למעלה משנה, למלחין גיל אלדמע, בהיותה על ערש דווי.

מה היה שיקול הדעת של "הארץ" לתת כותרת ראשית כזו? האם זה חלק מתהליך מתיחת הפרצוף של העיתון, הנתון בקשיים ומחפש סנסציות? האם זה כשלון של עורך חדשות לא מנוסה? האם התכוון תום שגב, "היסטוריון חדש", לשחוט עוד פרה קדושה ציונית?

באתר y-net. פורסמו 354 תגובות לידיעה שהועתקה מן הארץ. רובן מלאות אהבה לנעמי שמר וביטויי בוז להארץ. היו אף שהצהירו כי הם מתכוונים לבטל את המינוי על העיתון.

אך היו גם תגובות כמו:
• "לא רק השיר גנוב גם המולדת שלכם גנובה… היא כמו ירושלים שייכת לפלסטינים".
• * "עוד ימנית קיצונית נתפסה בשקר וגניבה"
• "לחן בינוני מילים רדודות רוויות פאתוס ולאומנות שעבר זמנה".
• "משוררת ההתנחלויות גנבה שיר"

"שיר ללא אבא"

פניתי לחברי אליהו הכהן, המומחה מספר 1 לזמר הישראלי, וביקשתי לשמוע את דעתו בעניין.

אליהו הכהן: "מאחר שאני מוזכר במכתב של נעמי שמר, אספר לך את הסיפור כולו. עוד לפני שנעמי שמר כתבה את ירושלים של זהב שידר ישראל דליות תכנית 'שירי עמים' בקול ישראל, כל שבת בצהריים. פעם שידר שיר עם באסקי, "פלו חוספה", המדבר על איזו אישה שנולד לה ילד והאב מתכחש לאבהותו. גם לשיר הזה אין אבא. זהו שיר עממי. מי שהשמיע אותו שמע אותו מפי אמו ששמעה אותו מפי אמה.

                                                                       אליהו הכהן [צילום: דליה הכהן}

"הזמרת נחמה הנדל ז"ל שמעה את השיר אצל ישראל דליות והחליטה להקליט את השיר כמות שהוא, כשיר עם בסקי. נחמה הנדל הייתה ביחסים טובים עם נעמי שמר. הן נהגו להיפגש, לבשל יחד ולפטפט. באחת הפגישות השמיעה נחמה הנדל את השיר באוזני נעמי שמר, וכמו שהיא כותבת במכתבה: 'הוא נכנס לי באוזן אחת ויצא בשניה'.
"נעמי נכנסה ללחץ"

"ב-1967 פנה גיל אלדמע לנעמי שמר וביקש ממנה לכתוב שיר לפסטיבל הזמר. היא הבטיחה לאלדמע לכתוב לו שיר על ירושלים, אבל זה לא הלך לה. היא נסעה לירושלים הלוך ושוב, לא הצליחה להוציא מתוכה שיר והדבר הכניס אותה ללחץ.

"היא באה לגיל אלדמע ואמרה לו: 'לא הולך לי לכתוב שיר על ירושלים'. אלדמע השיב לה: כתבי שיר על כל נושא אחר. לאחר עשרים וארבע שעות היא באה עם 'ירושלים של זהב'.

"זמן מה לאחר שהושמע 'ירושלים של זהב' לראשונה שידר ישראל דליות את תכניתו 'שירי עמים' והצביע על דמיון מסוים בין השיר הבאסקי לבין ירושלים של זהב.

גיל אלדמע ויקישיתוף

"מהו שיר עברי"

"בראשית שנות השבעים נתתי הרצאה שנשאתי ב-300 קיבוצים ומושבים. נושא ההרצאה היה: 'מהו שיר עברי'. מתי נחשב שיר למקור; מתי השיר נכתב בהשראה של מקור אחר; מתי נגנב מקור ומה ההבדלים. הבאתי עשרות דוגמאות: 'עלי גבעה', 'בין נהר פרת ונהר חידקל', 'אנו נהיה הראשונים', 'חושו אחים חושו' ועוד שירים רבים.

"הראיתי שיש שירים שבהם יש למנגינה מקור השראה. בשירים אחרים יש השפעה ויש מקרים שבהם המנגינה העברית זהה לגמרי למנגינה של השיר הלועזי. יש עשרות שירים כאלה. אין ארץ באירופה שלא שאבנו ממנה השפעה בתחום הזמר העברי.

"יוצרת גדולה"

"בסוף כל הרצאה השמעתי הקלטות של שני שירים. האחד "קומה אחא" – השמעתי אותו עם מקהלה של אלף רוסים. זה נשמע כמו שיר רוסי ממש, אך מסתבר שדווקא כאן ההשפעה הפוכה. השיר נכתב בעין חרוד. אחד היורדים מהארץ של שנות העשרים הביא את השיר לרוסיה והרוסים אימצו אותו ומאז הוא נחשב שיר רוסי.

"השיר השני שהשמעתי היה 'פלה חוספה' הבאסקי בביצועה של נחמה הנדל. אמרתי אז שלמרות שיש קווי דמיון בין השיר הזה לבין 'ירושלים של זהב', הנה נעמי שמר היא יוצרת גדולה שאינה צריכה השראה משיר באסקי.

"המקרה של נעמי שמר שונה מכל הדוגמאות שהבאתי להשפעת מקורות זרים על הזמר העברי. ראשית מדובר רק בבית הראשון של ירושלים של זהב. ההמשך הוא יצירה מקורית של נעמי שמר. וגם בבית הראשון המקצב שונה לגמרי מזה של השיר הבאסקי.

"נעמי שמר כעסה"

"יום אחד הגיעה לנעמי שמר השמועה על הדברים שאני נושא בהרצאותיי. היא כעסה מאד והדבר הגיע לאוזניי.

"הרמתי טלפון לנעמי שמר ואמרתי לה: קודם כל אני מזמין אותך להרצאות שלי. בואי תשמעי ותשפטי. היא ענתה לי: אני מבקשת שתפסיק עם זה. אל תזכיר את השיר הבאסקי.

"התגובה שלה נראתה לי מופרזת. אבל מתוך כבוד לנעמי שמר הוצאתי את הקטע הזה מהרצאותיי.

פגישה משפחתית

"כל השנים שררו יחסים טובים מאד ביני לבין נעמי שמר. היא הייתה מבקרת בביתי, היא הכירה את הבנות שלי ואפילו הזכירה אותי בכמה מן השירים שלה. פעם גם ביקרתי בביתה ונפגשתי עם משפחתה. בפגישותינו מעולם לא הזכירה, אפילו במילה אחת, את הנושא.

"שלושה שבועות לפני מותה התקשרה אלי בטלפון ואמרה לי שהמאמר שפרסמתי בכתב העת 'עתמול' על חנינא קרצ'בסקי, אחד מראשוני המלחינים, הוא פנינה.

"שבוע אחרי אותה שיחת טלפון התקשר אלי גיל אלדמע ואמר שקיבל ממנה מכתב והוא רוצה לשלוח אותו אלי בפקס. זה היה
כאמור לפני יותר משנה. מאז המכתב הזה מונח מאז אצלי במגרה.

"אמרתי אז לגיל אלדמע: נעמי לקחה את הענין של ההשפעה הבאסקית על שירה באופן הרבה יותר רציני מכפי שהוא. אני מציע שתגנוז את המכתב למרות שהיא מתירה לך לפרסם אותו.

"כל הזכויות שלה"

"כל מיני אנשים שרואיינו בטלוויזיה כבר אמרו שהיא צריכה להחזיר את התמלוגים. זה שטויות. גם אם יימצא איזה באסקי שיטען כי המנגינה שלו, הרי לפי חוק זכויות יצורים רק אם יש שמונה טקטים רצופים בשיר הלקוחים משיר אחר, זה נחשב לגניבת זכויות. אין בירושלים של זהב שמונה טקטים רצופים הלקוחים מן השיר הבאסקי.

"מה עשתה בסך הכל? שמעה שיר עם באסקי שלא היה ידוע בשום מקום בעולם וקלטה אותו באורח תת הכרתי. בירושלים של זהב היא שידרגה את השיר הבאסקי. אפילו אם השתמשה באיזה יסודות שישנם בשיר הבאסקי יש לה את מלוא הזכויות על השיר שלה.
"הרי אפשר לומר שגם המילים בירושלים של זהב אינן של נעמי שמר. י'רושלים של זהב' זה התכשיט שנתן ר' עקיבא לרעייתו רחל וזה לקוח מן המדרש. 'לכל שיריך אני כינור' לקוח מיהודה הלוי. 'העיר אשר בדד יושבת' זה מתוך מגילת איכה. ושירושלים 'צורבת את השפתיים' נמצא באיזה שיר של יהודה קרני שאני בטוח שנעמי שמר לא קראה. האם מישהו יאשים אותה גם בגניבה ספרותית".

למה כתבה המכתב

שאלתי את אלי הכהן מדוע לדעתו הכחישה נעמי שמר כל השנים את העניין? ולמה לבסוף כתבה את המכתב שבו היא מודה בחטא המדומה שלה?
הכהן: "השיר הזה זכה לתהודה מעבר לכל שיר אחר. תורגם לכל השפות הושמע בביצוע זמרים בכל העולם. כל השנים חששה להודות בהשפעת השיר הבאסקי עליה אף שזו הייתה השפעה לא מודעת. כשנתגלה לה העניין היא תפסה את עצמה והתייחסה לזה בחומרה יתרה. אילו ב-1972 הייתה מודה שאכן הושפעה מן השיר לא הייתה נופלת שערה משערות ראשה.

"על הסיבות לכתיבת מכתבה איני יכול אלא לשער. היא הייתה בחינת שכיב מרע. זה היה נטל שהיא רצתה להוריד מעליה. זה היה רבב זעיר שהיה מונח על מצפונה. על הרבב הקטן הזה הסתכלה בזכוכית מגדלת. המצפון שלה עבד שעות נוספות. אמרה לעצמה אני לא אצא מן העולם הזה ואשאיר את זה פתוח.

מקור המנגינה של "התקווה"

כולם סבורים כי מקור המנגינה הוא ביצירה של המלחין הצ'כי בדז'יך סמטאנה. זו טעות. מקור המנגינה הוא בשיר רומני שנקרא "העגלה והשוורים". את המנגינה הביא לארץ אחד מאנשי העליה הראשונה, שמואל כהן שמו. המנגינה היא קצבית והוא התאים אותה למלים שחיבר נפתלי הרץ אימבר. התוצאה הסופית הייתה שונה מאד מן המקור הרומני אך היא ללא ספק הבסיס ללחן של התקווה.

מי חיבר את "בגליל בתל-חי

השיר "בגליל בתל-חי" הוא אחד השירים ההרואיים של הציונות. היו שרים אותו בעמידת דום והתייחסו אליו כמעט כאל המנון.

שנים סברו הכל כי השיר חובר על ידי זאב ז'בוטינסקי ומשפחת ז'בוטינסקי קיבלה אף תמלוגים עליו. בסידרת תכניות ששידר אלי הכהן ב"קול ישראל" בשנת 1963 הוא גילה כי השיר חובר על ידי אבא חושי.

אבא חושי ויקישיתוף

זה היה גילוי מפתיע מאד כי חושי היה רחוק מאד משירה. הוא החל דרכו בארץ כפועל נמל הפך עסקן, מראשי מפא"י, ממייסדי ההסתדרות, ממקימי בית אלפא, חבר כנסת וכראש עיריית חיפה. הקים את "פלוגות הפועל", קבוצת בעלי אגרוף שהשליטו סדר ומשמעת באלימות, במפלגה ומחוצה לה.

.

מציג תיאוריה " מטורפת". ד"ר דוד ענבר. (צילום: זאב גלילי)

מרץ 2012

מאז פורסם המאמר הלך דוד ענבר ז"ל לעולמו.

השבוע הופיע ספר חדש מפרי עטו ולהלן קישור המדווח עליו

http://www.massa.co.il/ifcha-mistabra.asp?1=1&from_search=

הארכיאולוגים טוענים כי אין כל ממצא המאמת את סיפור יציאת מצרים * ד" ר דוד ענבר סבור כי כולם טועים וכי לא חיפשו במקום הנכון ובזמן הנכון * הוא מקדים את זמן האבות באלפיים שנה וטוען כי יוסף היה מייסד שושלת מלכים עברים ששלטו על מצרים * תיאוריה מהפכנית או מדע בידיוני?

ד" ר דוד ענבר נראה אדם נורמאלי לגמרי, אף שבאקדמיה סבורים כי התיאוריה שלו מטורפת לחלוטין. ד" ר ענבר טוען, בניגוד לדעת רוב הארכיאולוגים, כי התנ" ך הוא תעודה היסטורית, שכל מה שכתוב בו משקף בדייקנות אירועים שהיו. הקהילייה הארכיאולוגית טוענת כי אין שום ממצאים המאמתים את סיפור האבות, יציאת מצרים וכיבוש הארץ.

ד" ר ענבר מציג תיאוריה " מטורפת" , שנקודת המוצא שלה הוא טעות שטעו כל החוקרים לדעתו, לגבי הזמן שבו התרחשו האירועים המתוארים בתנ" ך.

רשות הדיבור לד" ר ענבר:

" לחפור עמוק יותר"

" כשאומרים לי שאין שום עדות ארכיאולוגית על מה שכתוב בתנ" ך, כי לא מצאו שום דבר בעומק 3 מטרים, אני שואל את אולי צריך לחפור במקום אחר. אולי לחפור בעומק אחר.

" לפי התיאוריה של החוקרים חי אברהם אבינו, אם בכלל היה מישהו כזה, במאות ה-18 עד ה-20 לפני הספירה. בתקופה הנקראת תקופת הברונזה התיכונה.

" הואיל ואין שום שריד מתקופה זו באזור באר שבע המסקנה היא שמישהו כתב חיבור שנועד להצדיק את ישיבתנו בארץ וייחס עצמו לאב קדמון, שלא היה ולא נברא" .

" המלך הוא עירום"

" אכן, באזור באר שבע לא מצאו בתקופה האמורה שרידי כלים, עצמות ומזון. מה שמצאו היו שרידים מתקופות שקדמו לתקופה בה חיפשו.

" אמרתי לעצמי: אולי כדאי לבדוק את הממצאים שבתקופות קדומות יותר ולראות אם אלו מתאימים למה שכתוב בתנ" ך. מבדיקה ראשונית שעשיתי בא לי לצעוק: "המלך הוא עירום". ההנחות של המחקר לגבי תקופתו של אברהם אבינו שגויות באלפיים שנה" .

ומה מצאו בתקופה הקדומות?

ד" ר ענבר לא חפר שם בעצמו אלא מבסס את התיאוריה שלו על מחקרים שפורסמו במהלך השנים:

" מצאו שהייתה כאן תרבות של רועים. מצאו גם סגנון מסוים של ייצור כלי חרס וכלי מתכת. פעם ראשונה שאדם השתמש במתכת, עץ, חמר ובאבן בעת ובעונה אחת.

לא אכלו חזיר

" המרעה כאן התאפשר הואיל וכמות המשקעים הייתה גבוהה בהרבה מאשר היום. במחקרים ארכיאולוגיים מצאו שרידי אבקנים של אלון התבור, עצי אשל ועצי אורן. אלון התבור זקוק לכ-600 מילימטר משקעים.

" הם אכלו בעיקר בשר בקר, צאן ומוצרי חלב.

" עוד דבר מאד משמעותי נמצא באזור זה. לא אכלו כאן חזיר, שנאכל בכל מקום אחר בארץ באותה תקופה" .

בתים תת קרקעיים

" תושבי האזור התגוררו במבנים תת קרקעיים. מבנים אלה, בעומק של שניים שלושה מטרים בתוך אדמת ליס, שמרו על טמפרטורה קבועה של 23-24 מעלות. מתחת למפלס המגורים היו בורות בצורת פעמון שהגיעו עד למי התהום.

" בבקעת באר שבע היו שלושה עשר ישובים כאלה ועוד אחד כ-20 קילומטרים דרומית לבאר שבע. באותה תקופה לא היו מבנים כאלה במקומות אחרים בארץ. לעומת זאת נמצאו מבנים דומים בחרן, שממנה בא אברהם לבאר שבע" .

" תכף אחזור"

מה לכל זה וליציאת מצריים אני שואל?

ד" ר ענבר: " אם אברהם חי 4400 שנים לפני הספירה, כל הסיפור משתנה. בתנ" ך כתוב שהאבות ישבו בארץ 215 שנים. זה משך הזמן שישבו בערך תושבי הבתים התת קרקעיים בבאר שבע. הם החלו בשנת 4400 לפני הספירה לערך עד 4250 לפני הספירה.

שער ספרו של ד"ר דוד ענבר.

" ואז מוצאים שהבורות הפעמוניים נאטמו בלוחות אבן ובתוכם כלים. פשוט עזבו את המקום בצורה מסודרת, לא בחיפזון. השאירו הכל בבורות ונעלמו מן השטח. יוחנן אהרוני בספרו על הארכיאולוגיה של ארץ ישראל אומר שזה כאילו הציבו שלט: "תכף אשוב".

" היציאה הזו היא הירידה למצרים. מה אמר יוסף כשפגשו אותו אחיו? הוא אמר להם לא לחוס על רכושם ולא להביא עמם כלום כשיבואו. והם עזבו והגיעו למצרים" .

במצרים העליונה

כן, אני מקשה, אבל הרי גם במצרים לא מצאו כל שרידים של בני ישראל.

ד" ר ענבר: " אם הארכיאולוגים חיפשו עד כה בתקופה הלא נכונה הנה מתברר כי חיפשו גם במקום הלא נכון.

" בשנות השמונים הייתה משלחת של המוזיאון הסמיטסוני בניו יורק שעשתה סקר לקראת בניית סכר אסואן. הם הגיעו למסקנה שלפני 4500 שנה הייתה כל מצרים מרוכזת בחלק הדרומי (מצרים העליונה) ולא בחלק הצפוני. לא היה שום ישוב באותה תקופה בחלק הצפוני. כי כל האזור היה מכוסה מים.

" כלומר: צריך לחפש את בני ישראל במצרים העליונה. ושם אכן מצאו תרבות כלקוליתית. אלה שכתבו את תולדותיה של התקופה הכלקוליתית בבאר שבע קבעו שיש דמיון מדהים בינה לבין התרבות הכלקוליתית במצרים.

" אם זה נכון אז בני ישראל השליטו את התרבות החומרית שלהם על מצרים. יותר מזה. אני טוען כי בני ישראל בעצם השתלטו על מצרים" .

שושלת מלכי יוסף

כאן מפליג ד" ר ענבר על כנפי התיאוריה הנשמעת כסיפור מדע בידיוני. לפי התיאוריה של ענבר, יוסף לא היה סתם איזה מינהלן בחצרו של המלך פרעה. יוסף היה מייסד שושלת מלכים עבריים ששלטו על מצרים עד למהפך של " ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף" .

הוא מספר: " הלכתי לקברות המלכים המצריים ומצאתי 24 מלכים עם שמות עבריים שכתובים בתנ"ך. כולם צאצאים של יעקב. הם קבורים במצרים העליונה וכל הקברים ריקים כי בני ישראל לקחו אותם. שושלת זו נמשכה 350 שנה – מן הירידה למצרים ועד להולדת משה.

" מן הממצאים הארכיאולוגיים של אותה תקופה קל להבחין בין מצרים לבין בני ישראל. המצרים היו קרחים ושחרחרים ובני ישראל היו לבנים. גובה המצרים מטר ארבעים וחמש, הישראלים מגיעים לגובה מטר 75. זאת אני למד מגודל הקברים. המצרים נקברו עם הרגליים צפונה והראש דרומה. הישראלים עם הראש צפונה והרגלים דרומה.

עשר המכות

ד" ר ענבר טוען כי מצא הוכחות לעשר המכות. " יש תעודה מדהימה שמצאו במצרים העליונה מן המאה השמונה עשרה לפני הספירה. התעודה מספרת על שואה נוראה שפגעה במצרים. כל המים הופכים לדם, חושך, הארץ מסתובבת כחוג גלגל הקדר, הלידות נפסקו, כל הנשים הפילו" .

את המכות מסביר ד" ר ענבר בשורה של הסברים אסטרופיסיקליים (פגיעת הירח בכדור הארץ) המזכירים את התיאוריה של עמנואל וליקובסקי (מדען שנוי במחלוקת. ספריו " עולמות מתנגשים" ו" תקופות בתוהו" פורסמו בראשית שנות החמישים, עוררו סערה בעולם, תורגמו לתריסר שפות ומוסיפים להתפרסם).

" סיני אינו סיני"

" בני ישראל" , אומר ד" ר ענבר, " לא היו בחצי האי סיני אפילו שניה אחת. מדבר סיני נמצא מסביב להר סיני השוכן בסודן, באשד הרביעי של הנילוס. המסע היה ממצרים העליונה דרומה לאתיופיה, לארתריאה, לסומאלי, לחצי האי ערב ומשם לארץ ישראל – מהלך אלפי קילומטרים" .

מפת נדודי ישראל לפי דוד ענבר

בעל עיטור העוז

ד" ר דוד ענבר, 66, נולד ברחובות להורים יוצאי פולין. מגיל 13 התחנך בקיבוץ רמת הכובש וכשבגר היה לחבר המשק. בשרות סדיר שרת בהנדסה קרבית ולאחר שחרורו התגייס לצבא הקבע. בשנת 1966 נפצע קשה בתקרית גבול. הוא איבד את ידו השמאלית ולמרות פציעתו הקשה המשיך ללחום ולפקד על חייליו עד שפונה. הוא זכה לצל" ש על עוז רוחו ומאוחר יותר קיבל את עיטור העוז.

אחרי פציעתו עבר לחטיבת מחקר של מודיעין ומשם למחלקת היסטוריה בה שרת כראש ענף. הוא השתחרר בדרגתד סגן אלוף לאחר 25 שנות שרות.

אחרי שנפצע החל ללמוד באוניברסיטת תל-אביב – תחילה לתואר ראשון ומאוחר יותר לתואר שני, גאוגרפיה והמזרח התיכון. להתעניינות בתנ" ך הגיע בגיל מאוחר יחסית. זה היה עוד בשרותו בצה" ל. בקורס לפיקוד ומטה הוא בחר לכתוב עבודה בתנ" ך. רק אז קרא לראשונה את התנ" ך מבראשית עד דברי הימים וסיכם את כולו באינטנסיביות משך כמה חודשים. הוא החליט לעבור ללימודי ארכיאולוגיה עבד בחפירות תשע שנים ליד כפר מנחם וכן השתתף בחפירות בקרית אתא והיה מנהל חפירות בקדש נפתלי.

את התיזות המהפכניות שלו העלה בעת שלמד באוניברסיטת תל-אביב. שם לדבריו הטילו איסור חמור על תלמידים ללכת בעקבותיו והוא עבר לעשות דוקטוראט במסלול ישיר בבר אילן כשראש המחלקה היה זאב ספרן. הדוקטוראט היה בנושא גיאוגרפיה היסטורית של עמק בית שאן מסוף תקופת הברנוזה המאוחרת ועד סוף תקופת הברזל. מדריכו היה פרופסור אנסון מייני, מומחה לתקופת המקרא.

" תעודה אנושית"

שאלתי את ד" ר ענבר אם לדבקות שלו בתנ" ך יש מניע או מסקנות תיאולוגיות. הוא השיב בשלילה. הוא מתייחס לטקסט התנ" כי כאל מסמך אנושי ותעודה שהיא אמת לאמיתה. כל התיאוריה מבוססת על אירועים טבעיים. " רציתי להוכיח שהתנ" ך זה ל א בלוף" הוא אומר.

והאם העובדה שאין לו אוזן קשבת באקדמיה אינה מעוררת בו ספקות לגבי אמיתות משנתו?

ענבר: " אולי אני לא צודק בכל. אבל מה אם חמישים אחוז מדבריי נכונים?"

ראה "מה שבן גוריון החמיץ בסיפור יציאת מצרים"

מרץ 2012

מאז פורסם המאמר הלך דוד ענבר ז"ל לעולמו.

השבוע הופיע ספר חדש מפרי עטו ולהלן קישור המדווח עליו

http://www.massa.co.il/ifcha-mistabra.asp?1=1&from_search=yes