ארכיון הקטגוריה: כללי

פוסטים שפרסמתי בפייסבוק

8.11.2019
מה זה פסק דין חלוט

 

חלוט בא מן הפועל חלט. הנמצא במקרא ופירושו גמר אומר חרץ דבר, פסק. חלט פירושו גם להפקיע רכוש ממישהו [מקור ארמי].

בתוספתא למלה יש משמעות נוספת: ליצוק מים רותחים על כלים כדי לנקותם. בתוספתא יש גם חולטים מזון, מרככים אותו במים רותחים.

ובשפתנו חליטה של תה צמחים למשל. [עד כאן על פי מילון אבן שושן].

מילון רב מלים אומר שחלוט זה לשפוך מים חמים על מזון או למשל על עלה תה כדי להכינו לשתיה. במילון זה מביאים גם את השימוש המודרני "פסק דין חלוט כשפסק הדין הוא סופי".
בנתניהו נוהגים בדיוק כמו שמכינים תה. שולקים אותו בתקשורת ובחקירות עד שמוציאים ממנו את המיץ ואז יעמידו אותו לדין, הוא יערער וכצפוי בית המשפט העליון יקבע שזה פסק דין חלוט. כך פועלת הדמוקרטיה בישראל המופעלת על ידי הדיקטטורה של המערכת המשפטית ובגץ.
שתו תה זה בריא.

————————————————————————————————————————

מה כתב נתן  זך על מני מזוז

9.11.20

קטונתי מכדי להעריך את שירתו. כך, למשל, כתב בעיתון הספרותי "עיתון 77" את החרוזים הבאים:

"היועץ החצרוני מזוז,
הוא אדם זול שנקנה בזוז,
כאשר אפילו ההגדה החסכונית,
דורשת תרי זוזי בשביל גדי"…

את השיר הזה כתב זך בעקבות החלטתו של היועץ המשפטי מזוז לסגור את התיק של אריאל שרון בפרשת האי היווני.
מאוחר יותר בראיון עיתונאי חזר בו ואמר: "אני חוזר בי ומבקש את סליחתך. טעיתי ואני מצטער אם פגעתי בך. היית היועץ הטוב ביותר שיכול להיות בתקופה נוראה כזו"

נתן זך [ויקיפדיה]

מני מזוז [ויקיפדיה]

התאבדותה הסופית של מפא"י ההיסטורית

מאמר זה נכתב בשנת 2009 כשמפלגת העבודה כבר היתה בשלבים מתקדמים של גסיסה. אתמול  התנועה המפוארת הזו סיימה סופית את חייה באיחוד עם מר"ץ. כך הפך המוות הטבעי של המפלגה להתאבדות מרצון על ידי התמזגות עם תפיסת העולם שבן גוריון לחם בה מאז הבין שיש לעבור "ממעמד לעם", כשם ספרו.

 

בשנת 1981 ראיינתי את שרגא נצר, שהיה משך עשרות שנים איש אמונו של דוד בן גוריון ו"האיש החזק" של מפא"י. הראיון נערך במסגרת תחקיר שערכנו, אני וחברי רמי טל (אז עורך בכיר ב"ידיעות אחרונות" וכיום עורך בהוצאת הספרים של העיתון) לצורך הוצאת ספר של שמעון פרס. ( פרס התמודד אז בבחירות מול מנחם בגין שבהן הפסיד).

שאלנו את נצר: אמור לנו, היכן נעלמה מפא"י. כיצד זה התנועה ששלטה בישראל משך שנות דור אינה מגלה שום יכולת ארגונית, אינה מעלה שום רעיון חדש, אינה מוציאה מתוכה אף מנהיג, אף בשורה. שרגא נצר הרהר מעט ואמר: אני המפא"יניק האחרון. מפא"י כבר לא קיימת. היא מתה.

ben-guryon-poster כרזת בחירות שלמפאי  שנות החמישים

עכשיו נעץ אהוד ברק את המסמר האחרון בארונה של התנועה האדירה הזו. ואפשר לומר חבל על דאבדין.

להמשיך לקרוא

המאבק האמיתי הוא בין היהודים לבין הישראלים

 מאמר זה נכתב ב-2005. ומדהים לגלות עד כמה הדברים שנכתבו ונאמרו אז הוכחו והתגשמו בישראל של 2019. לא ימין נגד שמאל, לא ליכוד נגד כחול לבן. המאבק בבחירות האחרונות הוא בין היהודים לבין הישראלים.

בחודש יולי 2005 פרסמתי בטור זה [בעיתון "מקור ראשון"] את המאמר " המאבק על גוש קטיף הוא ההתחלה" . כתבתי בין היתר: "זהו ראשיתו של מאבק על דמותה של מדינת ישראל… זה איננו מאבק בין דתיים לחילונים. גם לא בין חסידי ארץ ישראל לחסידי הנסיגות. זהו מאבק בין הרוב היהודי במדינת ישראל לבין המיעוט הישראלי…"

זמן קצר לאחר פרסום המאמר קיבל עורך " מקור ראשון" , עמיתי אמנון לורד, פניה בדואר אלקטרוני מאדם בעל השפעה בממשל האמריקני, המזוהה עם הניאו שמרנים. בפנייתו כתב האיש (יהודי הקורא עברית) כי "המאמר חשוב מאד" , ויש להביא את תוכנו לידיעת גורמים בממשל. הוא ביקש לשלוח לו תרגום של המאמר לאנגלית. המאמר הופץ ברשתות קשר ואני מקווה שתרם משהו לכך שבארצות הברית יבינו שהקרקס הנוכחי, הקרוי פוליטיקה ישראלית, איננו משקף את זרמי המעמקים האמיתיים של החברה הישראלית.

מלחמת התרבות

זמן קצר לאחר פרסום מאמרי הופיע ספרו של פרופסור יורם פרי "יד איש באחיו -רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל" , המעיד כי הרעיון הזה של מאבק בין הישראלים ליהודים הולך ומחלחל לשיח הציבורי בישראל.

יד איש באחיו. שער הספר.

יד איש באחיו. שער הספר.

 

פרופסור יורם פרי הוא סוציולוג פוליטי. לימד תקשורת וסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת מרילנד בארצות הברית.

במקביל הוא מעורה מאד בחיים הציבוריים בישראל. במחקריו הוא משלב זוויות ראיה עיתונאית פוליטית ואקדמית, המשקפת את ניסיון החיים שלו. את השכלתו רכש באוניברסיטה העברית ו"לונדון סקול אוף אקונומיקס" . שנים רבות היה פעיל בכיר במפלגת העבודה. בשנות ה-70 היה דובר המפלגה ובשנות ה-80 היה נציגה באירופה. שנים רבות היה חבר מערכת עיתון ההסתדרות " דבר" ומילא בו תפקידים בכירים, בין היתר מזכיר המערכת וסגן העורכת. לאחר פרישתה של חנה זמר מעריכת העיתון ב-1990 היה לעורכו עד לסגירתו בשנת 1995. (העיתון קרטע עוד כשנה והעיתונאי רון בן ישי ניסה להצילו. אך הוא משך ידיו מן המשימה לאחר שעובדי העיתון בסיוע עמיר פרץ חיבלו במאמצים לשיקומו).

מקורב לרבין

 יורם פרי היה מקורב ליצחק רבין. הוא מעיד על עצמו כי בתקופת היותו דובר המפלגה " הנחיתי אותו במבוכיה של הפוליטיקה המפלגתית" . לאחר שנהיה לראש ממשלה שימש פרי יועץ פוליטי לרבין. בתקופה שהיה נציג המפלגה באירופה, והוא אז בן 30 בלבד, שימש פרי איש קשר בין רבין לבין מנהיגי אירופה.

יורם פרי [צילום: זאבג גלילי]

ספרו של פרי עוסק במכלול ההיבטים של רצח רבין: מיתוס רבין והתקשורת, ההנצחה, השפעת הרצח על החברה הישראלית, והעיקר: השסע בחברה הישראלית.

הביוגרפיה של פרי מכשירה אותו ללא ספק לכתיבת ספר פוליטי.

אך זהו ספר שאמור להיות מחקר מדעי אובייקטיבי. פרי עומד על הקושי הזה ואומר: " האמנתי כי קירבתי למושא המחקר… תאפשר לי להשתמש במתודה שאנתרופולוגים מכנים "השתתפות מתבוננת"" . לחוקר הנוקט שיטה זו יש יתרון… אם רק ינקוט איפוק " יוכל החוקר להגיע לתובנות מדעיות שלא יושפעו משיקולים זרים…" .

אני מרשה לעצמי לערער על הנחה זו של פרופסור פרי.

בין רטרו למטרו

הלוז של הספר הוא הפרק העוסק בשסע העמוק בחברה הישראלית, שנחשף בעקבות רצח רבין. פרי דוחה את הפרשנות המקובלת שהתפתחה בשיח הציבורי בעקבות הרצח. " חברי המעמד הכותב" , הוא אומר, לקו " בחשיבה סטראוטיפית" . המתודה הנפוצה בישראל של חוקרי החברה הוא שימוש בקטגוריה לאומי, דתי , פוליטי, השכלתי , מגדרי, גילי, השכלתי. הנתונים לפי קטגוריות אלה זמינים ונגישים ולכן אין ניסיונות לגזור את החברה על פי קטגוריות אחרות שחשיבותן רבה.

במקום המתודה המקובלת בארץ מציע פרי – בעקבות מחקרים שנעשו על דפוסי הצבעה בארצות הברית – חלוקה אחרת. מה שמשפיע בארצות הברית, אומר פרי, אינם כל הפרמטרים האמורים אלא תפישת עולם והעדפות תרבותיות. פרי מסתמך על חוקר אמריקני, ג'ון ספרלינג, שעושה הבחנה בין רטרו לבין מטרו. כל אחד מן המושגים הללו מבטא מקבץ שונה של ערכים, השקפות ואמונות.

באמריקה מייצגת תרבות המטרו עמדה קוסמופוליטית, אמונה בחידושי המדע וברצון לעצב את העולם. תרבות הרטרו באמריקה היא התרבות השמרנית המאמינה בתאוריית הבריאה ולא באבולוציה מדגישה את הסמכות והחובה ומעלה על נס את ערכי המשפחה והמסורת.

ההתאמה לישראל

החלוקה בישראל, אומר פרי, היא בין שתי מסגרות אב החלוקות בשאלה מי אנחנו, כיצד ננהל את חיינו, מה החזון שלנו, מה הן מערכת הנורמות שלנו.

קל לראות שההבחנה בין רטרו למטרו איננה בין ימין לבין שמאל או בין דתי לחילוני. באורח סימבולי מבטאת ההבחנה בין רטרו למטרו את ההבחנה בין יהודים (שהם כמובן רטרו) לבין ישראלים שהם מטרו. ההבחנה בין ארץ ישראל למדינת ישראל, בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, בין שימור וחידוש, בין ירושלים לבין תל אביב בין אוריינטציה סכסוכית לבין אוריינטציה פוסט סכסוכית.

ובהגיעו למאמר שלי אומר פרי: " בלהט הוויכוח של קיץ 2005 עלו טיעונים מסוגים רבים ושונים. אבל מעט מאד בין הררי הפרוזה ותלי המילים נחשף פה ושם גם הרציונל העמוק של מלחמת התרבות הזו וכך ביטא את הדבר הפובליציסט זאב גלילי בטור שלו בשבועון "מקור ראשון".

פרי מצטט את מאמרי ומציין: " לא מצאתי תיאור ספרותי אחר הקרוב כל כך למסגרת הניתוח שהצגתי כאן, של מלחמת התרבות בין הרטרו והמטרו בישראל" . פרי מערער רק על קביעתי כי היהודים הם הרוב בישראל. טענה מוזרה נוכח העובדה שכל הסקרים משנות השבעים ועד היום, שיזמו גופים רציניים – החל במכון למחקר חברתי שימושי של גוטמן וכלה במכון " שלם" – העלו כי רוב מכריע של תושבי ישראל היהודיים מזהים עצמם כיהודים.

מיהו ישראלי

במאמרי אמרתי כי הישראליות היא הלך רוח (" אכול ושתה" " עכשוויזם" ). יש בה ניסיון לברוח מן הגורל היהודי – החל בנכונות להתבולל במרחב הערבי על ידי נשואי תערובת (כמו שהציע עורך הארץ גוסטב שוקן), דרך הקמת " מדינת כל אזרחיה" וכלה בנסיגה אל מאחורי גדר הפרדה, כדי לקיים כאילו " מדינה יהודית ודמוקרטית".

הישראליות חוצה גבולות של מפלגות, מוצא, השקפה פוליטית ומעמד חברתי. היא אופיינית אמנם לאליטות החילוניות המזוהות עם השמאל, אך יש גם אנשי ימין ופשוטי עם שנסחפו אליה. וגם חובשי כיפה שהם בחזקת ישראלים בני דת משה.

 

אליעזר ליבנה

אליעזר ליבנה

ציטטתי במאמרי מדבריו של אליעזר לבנה, מחשובי ההוגים של תנועת העבודה, שאמר: " היהדות שוללת את עולם המושגים המערבי ואת סגנון החיים הנובע ממנו: רדיפת אושר קדחתנית; פולחן השפע החומרי; אכסהביציוניזם מיני ומתירנות טוטאלית; מגלופוליס שורץ על סביבתו; הינתקות מהבריאה. היהדות היא תרבות המקבלת את הכאב כחלק מההישג ואת הייסורים כדרך ליצירה. את הוויתור כאמצעי להתעלות ואת הנכונות להסתכן כיתרון… היהדות המקראית לא מובנת ללא עקדת יצחק והיהדות הגלותית אינה מסתברת ללא מקדשי השם של וורמיזא ומגנצא. אהבת ארץ ישראל אינה נקנית ללא ייסורים" .

קל לראות שייחוס הפער בין הרוב היהודי בארץ למיעוט הישראלי לתאוריית מטרו-רטרו אין לה בסיס. למרות מאמציו לאובייקטיביות מדעית אין פרופסור פרי מצליח לטשטש את העובדה כי הוא מייצג את הישראליות ומטרו שלו הוא בעל עדיפות על הרטרו הישראלי המפגר.

השקפותיו הרדיקליות של פרי

פרי נתן ביטוי להשקפותיו  ב-2007 באוניברסיטת תל אביב.

בין הרעיונות הרדיקליים שהעלה בהרצאתו:

  •   האם בכלל צריך להמשיך בעליה? ישראל היא המדינה הצפופה ביותר בעולם (אם לא נביא בחשבון את הנגב הדגיש).
  •   האם אפשר לקרוא לישראל מדינה דמוקרטית כשהיא מנהלת מדיניות כיבוש הנמשכת ארבעים שנה – שאל.
  •   ואולי קרטר לא כל כך בלתי צודק בביקורת שלו על ישראל (בספר אנטי ישראלי ואנטישמי שפרסם באותה תקופה) ספק שאל ספק קבע.
  •   וגולת הכותרת בדבריו של העסקן האקדמי רדיקלי: אפשר להבין את אנשי האקדמיה הבריטית המחרימים את האקדמיה הישראלית.

אולי כדאי שהפרופסור הנכבד יתפנה פעם לקרוא את כתבי ברל וימצא שם את המשפט הבא:
"היש עם בעמים, אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, ממלא את ליבם רגש הערצה והתמכרות?"

עגנון על ברל

ברל כצנלסון

ברל כצנלסון, ממייסדי תנועת העבודה ומהוגיה הגדולים, היה יהודי בכל רמ"ח אבריו. ש"י עגנון, בחוברת הספד שהוציא ב-1944, לאחר מותו של ברל, מספר על טיול שטייל עם הסופר חיים יוסף ברנר בסמוך לביתו של ברל: " …רציתי לשאול את ברנר מה ראה לטרוח כל כך על אדם זה (על ברל)… הציץ עלי פתאום בעיניו הכחולות והנאות והחזיר פניו כלפי דירתו של ברל כצנלסון ואמר: …הוא איש יהודי, מבין אתה מה אני אומר… רוצה אתה שאפרש לך מה זה איש יהודי, לא אפרש לך, שכבר הגיעה השעה שתבין מעצמך" .(ש" י עגנון על ברל כצנלסון, הוצאת שוקן תש" ד).

כמה סמלי שברל היהודי ייסד את עיתון "דבר" והיה עורכו הראשון. עורכו האחרון של העיתון, האיש שנעץ את המסמר האחרון על ארון המתים של העיתון (ושל תנועת העבודה) הוא ישראלי, פרופסור יורם פרי.

 

ברל ביום הראון לייסוד דבר

ברל ביום הראון לייסוד דבר

ראה המאבק בין ישראלים ליהודים

ראה אנחנו המשוגעים של ר' נחמן מברצלב


החלטת בג"ץ ומסיבת התה של בוסטון

" מסיבת התה של בוסטון" הוא מושג בהיסטוריה של ארצות הברית והייתי מייעץ לכל חסידי מערכת המשפט בישראל ללמוד  היטב את לקחיו. כי החלטת בג"ץ לפסול מועמד שאושר על ידי ועדת הבחירות המרכזית  עשויה להתגלות כנקודת השבר שתביא  לבסוף להגבלת הכוח שבג"ץ נטל לעצמו מול הרשות המחוקקת שנבחרה על ידי העם..

מסיבת התה קרויה על שם אירוע פעוט לכאורה, שתוצאותיו מפליגות. בלילה של ה-16 בדצמבר 1773 עלתה חבורה של אנשים שהתחפשו כאינדיאנים על שלוש ספינות טעונות תה בנמל בוסטון. הם השליכו לים את מטען התה שהיה שווה כ-18 אלף לירות שטרלינג. בתגובה לפעולה זו יזמה ממשלת בריטניה צעדי עונשין נגד המתיישבים. צעד זה היה גשר אחד רחוק מדי וחולל תפנית היבטורית – שחרור מן הכיבוש הבריטי והקמת ארצות הברית של אמריקה.

באותם ימים הייתה יבשת צפון אמריקה שטח כיבוש בריטי והמתיישבים שם היו מתנחלים. בריטניה הייתה נתונה במלחמה עם צרפת. כדי למלא חלק מן הגרעון של האוצר הבריטי הטילו הבריטים שורה של מסים כבדים על המתיישבים שבאמריקה.

בכל המושבות נערכו אספות מחאה נגד הגזרות והתארגנו קבוצות שקראו להשתחרר מן העול הבריטי. ב-5 במארס 1770 ארעה התנגשות בין מפגינים בבוסטון לבין חיל המצב הבריטי וחמישה אזרחים נהרגו.

מיד לאחר תקרית זו ביטלה ממשלת בריטניה את המכסים למיניהם אבל השאירה על כנו את המכס על יבוא תה לאמריקה. הואיל והמכס על התה נועד בין היתר לסייע למונופול של חברת " הודו המזרחית" הבריטית , שהייתה יבואן התה הבלעדי לאמריקה, החליטו המורדים לפגוע בבריטים בנקודה זו. הם עלו על הספינות בנמל בוסטון והטילו את התה לים. בתגובה הטילו הבריטים שורה של חוקי כפיה שרק החריפו את המצב.

שנתיים לאחר " מסיבת התה של בוסטון" פרצה מלחמת העצמאות האמריקנית שנסתיימה בסילוק הבריטים מן היבשת ובהקמת ארצות הברית.

 

ארוע שולי ששינה את ההיסטוריה. מסיבת התה של בוסטון.

ארוע שולי ששינה את ההיסטוריה. מסיבת התה של בוסטון.

האסוציאציה המקשרת בין מצבנו הנוכחי לבין מסיבת התה בבוסטון היא של הקורא סידני פריש, יליד ארצות הברית, ממושב בני דרום (שהבאתי כאן את הצעתו למחאה נוסח מרטין לותר קינג). לכאורה אין דמיון. אך לא כל משל דומה לנמשל. הלקח שניתן ללמוד מפרשת התה של בוסטון הוא שכאשר שלטון עיוור לגבי המציאות עשוי אירוע הנראה לכאורה פעוט לחולל תוצאות דרמטיות.

ייתכן שעיוורונה של מערכת המשפט תוביל לתוצאות דרמטיות גם כאן. לא באלימות חלילה אלא במחאה נוסח מרטין לותר קינג.

 http://www.zeevgalili.com/2005/03/250


הנה למה צריך את חוק הלאום

מחשבותיהם  וכוונותיהם  של ערביי ישראל באים לביטוי ב"חוקה" שפרסם ארגון " עדאלה" * החוקה קוראת לביטול חוק השבות  והחזרת כל הפליטים * מתן אזרחות לכל פלסטיני שירצה בכך * זכות וטו לערבים לבטל כל חוק של הכנסת *  "אנחנו מתייחסים לעצמנו כאזרחים המארחים כאן" – אמר ראש הארגון

האם זה יהיה דגל המדינה?

לפני כמה שנים נשא פרופסור דן שיפטן הרצאה בכנס הרצליה ואמר בין היתר את הדברים הבאים:
"הפלסטינים בישראל כמו הערבים באזור, משוכנעים כי אין מקום ואיך לגיטימיות לקיומה של מדינת לאום יהודית בליבו של המרחב הערבי . בעיניהם, התנועה הלאומית היהודית, שהפכה את הפלסטינים בארצם מרוב למיעוט, גזלה את מולדתם. הפלסטינים בישראל מכירים בעצמתה של ישראל אך רואים בכך, כמו אחיהם באזור, מציאות חולפת שאינה מתיישבת עם סדר העולם התקין. הם יודעים מניסיונם רב השנים שהם יכולים להרשות לעצמם לפסול את מדינת הלאום היהודית מעיקרה, ולהזדהות עם אויביה, כיוון שהרוב היהודי מוגבל עד מאד, ביכולתו, בשל המשטר הדמוקרטי, והתדמית העצמית כחברה פתוחה… לערבי בישראל יש גם מוטיבציה וגם אפשרות לדבוק בתפיסה של שלילת אותו רכיב שהוא סיבת הקיום של ישראל". 

מרואן דווירי

נהנה מכל מנעמי ישראל

מי שמבקש אישוש לדבריו של פרופסור שיפטן יכול היה לשמוע אותם הישר מפי הסוס, פרופסור מרואן דווירי.
פרופסור דווירי נהנה מכל מנעמיה של הדמוקרטיה הישראלית. הוא מומחה בכיר בפסיכולוגיה קלינית, מלמד במכללת תל חי ובאוניברסיטת חיפה. ממלא שורה של תפקידים, בין היתר בפרויקט לאבחון ילדים מחוננים של משרד החינוך.
כל אלה אינם מפריעים לפרופסור דווירי לכהן כיושב ראש ארגון "עדאלה" ולהיות ממייסדי ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל.

לפני כמה שנים הוא הוזמן לאולפן "לונדון וקירשנבוים" כדי להסביר את המסמך שהוציא הארגון שהוא עומד בראשו – "החוקה הדמוקרטית" .

לבטל את חוק השבות

בראיון אמר דווירי בין היתר:
"אנחנו מתייחסים לעצמנו כאזרחים המארחים, אנחנו ה-HOST [מארחים] כאן, ואנחנו רוצים… לממש את האזרחות שלנו במלואה…"
לשאלת מוטי קירשנבוים אם הכוונה לבטל את חוק השבות השיב דווירי: " כן. אין מדינה בעולם שיש לה חוק כזה. מדינת ישראל היא המדינה היחידה שמבססת חוק על בסיס אפליה לאומית. אנחנו מציבים בפני הציבור היהודי אתגר דמוקרטי להתמודד אתו. זה לא נשק ולא מאבק מזוין אלא מאבק דמוקרטי" .

עיקרי החוקה של "עדאלה"

• חוק השבות יבוטל.
• ישראל לא תוגדר כמדינה יהודית אלא כמדינה "רב תרבותית" ודו לשונית.
• חברי כנסת ערביים יוכלו לפסול חוקים שיהיו מנוגדים לחוקה הפלסטינית.
• כל מי שיגיע לכאן מסיבות הומניטריות (כלומר פליטים ערבים) יקבל אזרחות.
• תוענק אזרחות לכל צאצא של אזרח המדינה שנולד בישראל או בחו" ל ולכל מי שיינשא לאזרח ישראלי. למעשה לכל מי שטוען כי הוא פלסטיני.
• אזרחים ערביים ישראליים שעזבו את מקומות מגוריהם במלחמת 48 יוכלו לחזור למקום מגוריהם הקודמים ויקבלו פיצויים.
• המדינה תיסוג מ"השטחים הפלסטיניים" לגבולות 1967.
• המדינה תכיר בעוולות ההיסטוריות שגרמה לעם הפלסטיני.
• המדינה תכיר בכל הכפרים הערביים הבלתי מוכרים שהוקמו באורח בלתי חוקי.
• הפלסטינים יוכלו לבחור לעצמם גוף מייצג שימומן על ידי המדינה.

מתן הכשר לרצח עם

פעילות הפלסטינים אזרחי ישראל לערעור המדינה מבפנים נעשית בכמה מישורים – החל בסיוע בפועל לארגוני המחבלים וסיוע לאינתיפאדה, דרך פעילות נוסח ראיד סאלאח ועד הצהרותיהם של חברי הכנסת הערביים. הפעילות של עדאלה היא המסוכנת מכולם כי היא נלחמת במדינה באמצעות הכלים הדמוקרטיים. אני קורא לה "הכשר לרצח המדינה היהודית" על משקל המושג שטבע ההיסטוריון ברנרד כהן בספר (" הכשר לרצח עם" ), המצביע על הפרוטוקולים של זקני ציון, כאחד הגורמים שהכשירו את השואה. דיון טלוויזיוני בחוקה הפלסטינית כמוהו כדיון מלומד בפרוטוקולים או ב" מיין קאמפף" .

כל מתנגדי "חוק הלאום" מציפי לבני ועד יאיר לפיד מוזמנים לכלול את החוק של עדארלה בין חוקי מדינת ישראל.

תגובות שהגיעו במייל

מכובדי

יתכן והיה צריך את חוק הלאום כדי כדי לעורר את הערבים
ולהראות למי מאיתנו שאינו רוצה/רואה, את פרצופם האמיתי.
כאשר קרוב למחצית היהודים כאן מאמין בנצח ישראל ו/או
הכוח/החרב, החוק הוא עוד חוק ופוגע גם בטובים.
אני מתפלא למה לא קמה קבוצה מובילה שמחוקקת כמה
חוקי חירום ומחדדת/מקצינה, לאמור: מי איתנו – יהנה יקבל
זכויות והטבות. מי שאינו איתנו – לא יקבל.
מקווה שלא איחרנו הרכבת.
בברכה, ארנון שני
———————————————————————————————————————–
לזאב גלילי הברכה והשלום.
מאמר נוקב וכל מלה אמת לאמיתה. יישר כוחך. חזק ואמץ !
לצערנו הגענו למצב שה"דמוקרטיה" הפכה לדת, בין אם חלקיה הגיונים או לא – בדיוק כפי שהקומוניזם
היה לדת , שרבים קבלוה ללא כל שיקול הגיוני.
לא אשכח, שלפני זמן לא רב, שוויצריה הדמוקרטית שללה ברוב הקנטונים שלה את זכות הבחירה
מנשים, ואף אחד לא טען, שאינה דמוקרטית .
אין קדושה אלוקית בדמוקרטיה !
בתודה ובתקווה להתעוררות בקרב כל עם ישראל.
מוקירך ורעך,
יצחק רפאל דויטש
עדיין בגלות טורונטו

רון בן ישי עיתונאי אמיץ שזכה בצל"ש הרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים

 רון בן ישי זוכה בפרס ישראל 2.2.18

כשחזר כתב " ידיעות אחרונות" רון בן ישי מביקור בלבנון אמרה לו בתו, אפרת: " אבא, אם הייתי מאשפזת אותך עכשיו בכפייה אף אחד לא יכול היה לעצור אותי" .

620ron20ben20ishai

" היה מידע אבל הוא לא הגיעך" . רון בן ישי ליד הריסות הדאחיה בביירות (צילום:באדיבות רון בן ישי).

אכן, צריך להיות משוגע לא קטן כדי לעשות מה שרון בן ישי עשה. הוא הגיע ללבנון כאילו מדובר בטיסת נופש לשוויצריה. שהה 48 שעות בארץ החיזבאללה. ביקר בדאחיה ההרוסה בביירות, הגיע לבינת ג'בייל, ביקר במקום בו הוא עצמו השתתף בהנחתת המסוקים 48 שעות לפני הפסקת האש, היה בצור ממנה נשלחו הרקטות לחיפה. הוא חזר מלבנון עם סיפור עיתונאי מדהים.

רון בן ישי כבר לא ילד. בן 62, אב לשלוש בנות וסב ל-5 נכדים. עבדתי שנים עם רון ואהבתי אותו על יושרו, צניעותו, מקצועיותו ואנושיותו. הוא שייך לזן של עיתונאים שכמעט נכחד.

שאלתי את רון אם לא פחד להיכנס לארץ החיזבאללה ומה עוד שמראה פניו מוכר ממאות שידורי טלוויזיה ומבצעים דומים שלו בעבר.

" כמובן שפחדתי. אבל פחד זה מכשיר הישרדות. אתה זהיר יותר, לא מתבלט וחוזר בשלום" .

לא היתה סכנה שיכירו אותך?

רון: " גם אצל הערבים לא הכל עובד כמו שצריך" .

התגובה הראשונה למקרא כתבתו של רון היתה: אם עיתונאי חרוץ יכול להיכנס ללבנון בתקופה כזו, איפה היה המודיעין? כיצד זה לא ידענו מה נעשה מתחת לאף שלנו.

" המידע לא הגיע"

רון אינו מתפתה להפגין אגו ואומר לי : " המודיעין היה בסדר גמור. המבצע שבו השמידו ב-30 דקות את כל הרקטות ארוכות הטווח של האיראנים זה השג אדיר של המוסד. היה כאן הכשל הקלאסי במלחמות. כמו הכשל של האמריקנים ב"פרל הארבור". המידע ישנו אבל אינו מגיע למי שצריך להגיע.

" העזרים המודיעיניים שיש ליחידות מילואים מונחים בימ"חים. כשהייתי קצין מודיעין של אוגדה 98, ואחר כך עוזר קצין מודיעין של האוגדה (עד לפני שש שנים) דאגתי כל הזמן לחפש את החומר הכי עדכני ולהביא אותו לימ"ח. יש יחידות שלא דאגו לכך.

" היה חומר מודיעיני על מה שקוראים "שמורות הטבע" – הבונקרים שניבנו מתחת לאדמה בשדות. ידעו איפה הבונקרים נמצאים. אבל לא ידעו היכן הפתחים שלהם. כי הפתח היה מוסווה ומוסתר מתחת לעצים. זו היתה הבעיה המודיעינית היחידה. אבל עצם העובדה שהצליחו להשמיד כל כך הרבה משגרי קטיושות מיד אחרי שהם שיגרו זה השג" .

אז איפוא הכשל?

" לפי מה שראיתי בלבנון תוצאות המלחמה לדעתי אינן רעות. חיזבאללה נחלש מאד. מעמדו בזירה הלבנונית בעייתי. הוא מנהל קרב הישרדות קשה. מערך הרקטות האירניות הושמד. לדעתי כוח ההרתעה של ישראל התחזק כי ראו שישראל לא פוחדת להשתגע. האיראנים אומרים: הישראלים משוגעים, אי אפשר לדעת מה הם יעשו.

" כל זה הושג בששת הימים הראשונים למלחמה. כל מה שהיה אחר כך היה מיותר. ניהול המלחמה היה מחפיר. הממשלה היתה צריכה לקבוע יעד אסטרטגי למלחמה ולהגיד לצבא: תנו תכנית כוללת, נאשר ותוציאו את זה אל הפועל. במקום זאת הגאונים האלה ניסו לנהל את המלחמה ולסנכרן אותה עם המהלכים המדיניים.

צל"ש הרמטכ"ל

רון בן ישי נולד בירושלים. בהיותו בן 5 נהרג אביו במלחמת השחרור. הוא למד בפנימיה הצבאית של בית הספר הריאלי התגייס בשנת 1961 ושירת בחטיבת הצנחנים ובגולני.

עבר קורס קציני חי"ר במילואים ועלה לדרגת סגן אלוף.

הקריירה העיתונאית שלו החלה ככתב צבאי של הערוץ הראשון ונמשכה באמצעי תקשורת אחרים. סיקר את המלחמות ועשרות מבצעים צבאיים, נכנס לאזורי סכנה בארץ ובכל רחבי העולם. הוא נפצע שלוש פעמים – בפשיטה של צה" ל לרמת הגולן, בפעולת צה"ל נגד בסיסי מחבלים בירדן ובקוסובו. הוענק לו צל" ש הרמטכ"ל על גילוי אומץ לב, קור רוח ותושייה במלחמת יום הכיפורים. רון נילווה לכוח שעסק בטיהור במבואות איסמעליה. כשסיים את תפקידו ועמד לעזוב את המקום נפתחה הפגזה כבדה שגרמה לעשרות הרוגים ופצועים. רון נטל את הציוד הרפואי של החובשים שנפצעו טיפל בפצועים בצורה מקצועית והציל חייהם של פצועים רבים.

הוא סיקר את המלחמה באפגניסטן ואת מלחמת המפרץ הראשונה מן האזור הכורדי. במלחמת עיראק הצליח להגיע לבגדד באורח עצמאי, דרך כורדיסטאן. הוא סיקר גם את הקרבות בצ'צ'ניה ועוד ועוד. בראשית שנה זו היה בבגדד שלושה שבועות.

====================================================================

ראה סיכום מלחמת לבנון השניה

בין רצח ארלוזורוב לרצח האופי של נתניהו

רצח ארלוזורוב ארע שנים לפני שנולדתי. אך הארוע הזה צרוב בנפשי כאילו הייתי עד לו. משפחתי נמנתנ עם המחנה הלאומי שעליו העלילו כי ביצעו את הרצח. ההאשמה שהטילו על ציבור שלם כאילו נסתיימה בהכרעה משפחתית אך פצעי אותה עלילה דיממו שנים ומוסיפים לדמם עד היום. לא מעט אנשים אומרים עד היום"אתם רצחתם את ארלוזורוב". אי אפשר שלא לראות את הקשר בין הארועים ההם לבין מה שקרה אחרי רצח רבין ולמה שקורה בימים אלה.

המאמר על "מי רצח את רבין" פורסם כאן לפני תריסר שנים. מאז נחשפו עוד כמה עובדות אך עיקרי הדברים כלולים במאמר המובא כאן.

 

בימים אלה מלאו 80 שנה לרצח חיים ארלוזורוב, שהיה ראש המחלקה המדינית של הסוכנות ומן המנהיגים הבולטים של תנועת העבודה ושל הישוב בארץ ישראל. יש תשובה לשאלה הזו אך חוקרים ואישי ציבור מתעלמים ממנה.

כותרת עיתון חיים ארלוזורוב נרצח

כותרת עיתון חיים ארלוזורוב נרצח

 

להמשיך לקרוא

הקשר בין תומכי נתניהו לתומכי טראמפ

 מאמר זה נכתב ברובו ב-2005. מדהים לגלות עד כמה הדברים שנכתבו ונאמרו אז הוכחו והתגשמו בישראל של נתניהו ובארצות הברית של טראמפ. ראו תגובתה של אמירה תושבת ארצות הברית שנכתבה בימים אלה.

בחודש יולי 2005 פרסמתי בטור זה [בעיתון "מקור ראשון"] את המאמר    "המאבק על גוש קטיף הוא ההתחלה" . כתבתי בין היתר: "זהו ראשיתו של מאבק על דמותה של מדינת ישראל… זה איננו מאבק בין דתיים לחילונים. גם לא בין חסידי ארץ ישראל לחסידי הנסיגות. זהו מאבק בין הרוב היהודי במדינת ישראל לבין המיעוט הישראלי…"

זמן קצר לאחר פרסום המאמר קיבל עורך " מקור ראשון" , עמיתי אמנון לורד, פניה בדואר אלקטרוני מאדם בעל השפעה בממשל האמריקני, המזוהה עם הניאו שמרנים. בפנייתו כתב האיש (יהודי הקורא עברית) כי "המאמר חשוב מאד" , ויש להביא את תוכנו לידיעת גורמים בממשל. הוא ביקש לשלוח לו תרגום של המאמר לאנגלית. המאמר הופץ ברשתות קשר ואני מקווה שתרם משהו לכך שבארצות הברית יבינו  את זרמי המעמקים האמיתיים של החברה הישראלית.

מלחמת התרבות

זמן קצר לאחר פרסום מאמרי הופיע ספרו של פרופסור יורם פרי "יד איש באחיו -רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל" , המעיד כי הרעיון הזה של מאבק בין הישראלים ליהודים הולך ומחלחל לשיח הציבורי בישראל.

יד איש באחיו. שער הספר.

יד איש באחיו. שער הספר.

 

פרופסור יורם פרי הוא סוציולוג פוליטי. לימד תקשורת וסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת תל אביב.  לימד גם באוניברסיטת מרילנד בארצות הברית.

במקביל הוא מעורה מאד בחיים הציבוריים בישראל. במחקריו הוא משלב זוויות ראיה עיתונאית פוליטית ואקדמית, המשקפת את ניסיון החיים שלו. את השכלתו רכש באוניברסיטה העברית              ו"לונדון סקול אוף אקונומיקס" . שנים רבות היה פעיל בכיר במפלגת העבודה. בשנות ה-70 היה דובר המפלגה ובשנות ה-80 היה נציגה באירופה. שנים רבות היה חבר מערכת עיתון ההסתדרות " דבר" ומילא בו תפקידים בכירים, בין היתר מזכיר המערכת וסגן העורכת. לאחר פרישתה של חנה זמר מעריכת העיתון ב-1990 היה לעורכו עד לסגירתו בשנת 1995. (העתון קרטע עוד כשנה והעיתונאי רון בן ישי ניסה להצילו. אך הוא משך ידיו מן המשימה לאחר שעובדי העיתון בסיוע עמיר פרץ חיבלו במאמצים לשיקומו).

מקורב לרבין

 

יורם פרי (צילום: זאב גלילי)

יורם פרי (צילום: זאב גלילי)

יורם פרי היה מקורב ליצחק רבין. הוא מעיד על עצמו כי בתקופת היותו דובר המפלגה " הנחיתי אותו במבוכיה של הפוליטיקה המפלגתית" . לאחר שנהיה לראש ממשלה שימש פרי יועץ פוליטי לרבין. בתקופה שהיה נציג המפלגה באירופה, והוא אז בן 30 בלבד, שימש פרי איש קשר בין רבין לבין מנהיגי אירופה.

ספרו של פרי עוסק במכלול ההיבטים של רצח רבין: מיתוס רבין והתקשורת, ההנצחה, השפעת הרצח על החברה הישראלית, והעיקר: השסע בחברה הישראלית. ביוגרפיה של פרי מכשירה אותו ללא ספק לכתיבת ספר פוליטי חשוב.

בין רטרו למטרו

הלוז של הספר הוא הפרק העוסק בשסע העמוק בחברה הישראלית, שנחשף בעקבות רצח רבין. פרי דוחה את הפרשנות המקובלת שהתפתחה בשיח הציבורי בעקבות הרצח. " חברי המעמד הכותב" , הוא אומר, לקו " בחשיבה סטראוטיפית" . המתודה הנפוצה בישראל של חוקרי החברה הוא שימוש בקטגוריה לאומי, דתי , פוליטי, השכלתי , מגדרי, גילי, השכלתי. הנתונים לפי קטגוריות אלה זמינים ונגישים ולכן אין ניסיונות לגזור את החברה על פי קטגוריות אחרות שחשיבותן רבה.

במקום המתודה המקובלת בארץ מציע פרי – בעקבות מחקרים שנעשו על דפוסי הצבעה בארצות הברית – חלוקה אחרת. מה שמשפיע בארצות הברית, אומר פרי, אינם כל הפרמטרים האמורים אלא תפישת עולם והעדפות תרבותיות. פרי מסתמך על חוקר אמריקני, ג'ון ספרלינג, שעושה הבחנה בין רטרו לבין מטרו. כל אחד מן המושגים הללו מבטא מקבץ שונה של ערכים, השקפות ואמונות.

באמריקה מייצגת תרבות המטרו עמדה קוסמופוליטית, אמונה בחידושי המדע וברצון לעצב את העולם. תרבות הרטרו באמריקה היא התרבות השמרנית המאמינה בתאוריית הבריאה ולא באבולוציה מדגישה את הסמכות והחובה ומעלה על נס את ערכי המשפחה והמסורת. במילים אחרות רטרו ומטרו הם רפובליקנים ודמוקרטים שמרנים וליברלים.

ההתאמה לישראל

החלוקה בישראל, אומר פרי, היא בין שתי מסגרות אב החלוקות בשאלה מי אנחנו, כיצד ננהל את חיינו, מה החזון שלנו, מה הן מערכת הנורמות שלנו.

קל לראות שההבחנה בין רטרו למטרו איננה בין ימין לבין שמאל או בין דתי לחילוני. באורח סימבולי מבטאת ההבחנה בין רטרו למטרו את ההבחנה בין יהודים (שהם כמובן רטרו) לבין ישראלים שהם מטרו. ההבחנה בין ארץ ישראל למדינת ישראל, בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, בין שימור וחידוש, בין ירושלים לבין תל אביב בין אוריינטציה סכסוכית לבין אוריינטציה פוסט סכסוכית.

ובהגיעו למאמר שלי אומר פריבספרו: " בלהט הוויכוח של קיץ 2005 עלו טיעונים מסוגים רבים ושונים. אבל מעט מאד בין הררי הפרוזה ותלי המילים נחשף פה ושם גם הרציונל העמוק של מלחמת התרבות הזו וכך ביטא את הדבר הפובליציסט זאב גלילי בטור שלו בשבועון "מקור ראשון".

פרי מצטט את מאמרי ומציין: " לא מצאתי תיאור ספרותי אחר הקרוב כל כך למסגרת הניתוח שהצגתי כאן, של מלחמת התרבות בין הרטרו והמטרו בישראל" . פרי מערער רק על קביעתי כי היהודים הם הרוב בישראל. טענה מוזרה נוכח העובדה שכל הסקרים משנות השבעים ועד היום, שיזמו גופים רציניים – החל במכון למחקר חברתי שימושי של גוטמן וכלה במכון " שלם" – העלו כי רוב מכריע של תושבי ישראל היהודיים מזהים עצמם כיהודים.

מיהו ישראלי

במאמרי אמרתי כי הישראליות היא הלך רוח (" אכול ושתה" " עכשוויזם" ). יש בה ניסיון לברוח מן הגורל היהודי – החל בנכונות להתבולל במרחב הערבי על ידי נשואי תערובת (כמו שהציע עורך הארץ גוסטב שוקן), דרך הקמת " מדינת כל אזרחיה" וכלה בנסיגה אל מאחורי גדר הפרדה, כדי לקיים כאילו " מדינה יהודית ודמוקרטית".

הישראליות חוצה גבולות של מפלגות, מוצא, השקפה פוליטית ומעמד חברתי. היא אופיינית אמנם לאליטות החילוניות המזוהות עם השמאל, אך יש גם אנשי ימין ופשוטי עם שנסחפו אליה. וגם חובשי כיפה שהם בחזקת ישראלים בני דת משה.

 

אליעזר ליבנה

אליעזר ליבנה

ציטטתי במאמרי מדבריו של אליעזר לבנה, מחשובי ההוגים של תנועת העבודה, שאמר: " היהדות שוללת את עולם המושגים המערבי ואת סגנון החיים הנובע ממנו: רדיפת אושר קדחתנית; פולחן השפע החומרי; אכסהביציוניזם מיני ומתירנות טוטאלית; מגלופוליס שורץ על סביבתו; הינתקות מהבריאה. היהדות היא תרבות המקבלת את הכאב כחלק מההישג ואת הייסורים כדרך ליצירה. את הוויתור כאמצעי להתעלות ואת הנכונות להסתכן כיתרון… היהדות המקראית לא מובנת ללא עקדת יצחק והיהדות הגלותית אינה מסתברת ללא מקדשי השם של וורמיזא ומגנצא. אהבת ארץ ישראל אינה נקנית ללא ייסורים" .

 מכתבה של הקוראת אמירה

ספרו של יורם פרי ומאמרי על בין ישראלי ליהודי נשכח מלבי. אך בימים אלה קבלתי מכתב מן הקוראת אמירה המתגוררת בארצות הברית שפקחו את עיניי בכיוון שלא יכולתי להעלות בדעתי בעת כתיבת מאמר מלפני תריסר שנים. 

וכך היא כותבת

"צר לי שרק עכשיו, שנים לאחר שנכתב, אני קוראת את המאמר. כמי שגרה בארה"ב הריני לקבוע נחרצות שהרטרו והמטרו, שאולי קיימים, בהחלט משקפים את ההבדלים בין העיר הגדולה (ניו יורק, סן פרנציסקו, לוס אנג'לס וכו') לבין האזורים ה"כפריים", החוץ-עירוניים. ה"כפריים" אכן שמרנים יותר, והם מה שנקרא בעברית "אוונגליסטים" (מישהו יתרגם את זה?), והם תומכי ישראל וידידינו הטובים, וכנראה היחידים, ביותר. הם אלה שברובם תומכים ברפובליקאים.

"מפגרים" המאמינים באלוהים

העירוניים מסתכלים על הכפריים כעל מפגרים, מי שמאמינים באלוהים, בערכי המשפחה, מי שעוד לא שמעו על דרווין ותורתו, שהיא כמובן האמת לאמיתה ובלתי ניתנת לערעור, "ההתחממות הגלובלית" של אל גור ושות', שכידוע מי שלא מאמין בה אינו מדען ותאריו צריכים להישלל ממנו. כמו כן ההבדל בין "ימין" לבין "שמאל" בארה"בהם לא כמו בארץ אלא בעיקר עיין של השקפה כלכלית: הימין הוא הרפובליקאים, השמרנים, המאמינים שאם מורידים מסים ונותנים לאנשים שליטה על כספם והשקעותיהם זה מועיל לכלכלה ועוזר לאנשים, לעומת ה"שמאל", הדמוקרטים, הגורסים שהמדינה יודעת יותר טוב מהאנשים מה טוב בשבילם, תומכים בהעלאת מסים — לפני כמה שבועות הצביעו תושבי קליפורניה על העלאת מסים! אלה המסים שהם צריכים לשלם, אז איזה אדם נורמלי יצביע בעד העלאת מסים שהוא-עצמו צריך לשלם? נשגב הדבר מבינתי.

התחרטו על שהצביעו אובמה

 אלה כמובן הבדלים עקרוניים כלליים מאד. יש עירוניים שמרנים ויש כפריים דמוקרטים. הדרום הוא בעיקר דמוקרטי, שרידי מלחמת האזרחים שלא פגו עד היום, שבהם הדרום, שהיה בעד העבדות — עוד נקודה במסורת הדמוקרטית, למרות שהיום הם מנסים לתלות את זה ברפובליקאים, אבל אברהם לינקולן היה רפובליקאי, והוא זה ששחרר את העבדים אחרי שכל מדינות הדרום החליטו להכניס לחוקות שלהן את העבדות כסעיף מחייב. אבל בבחירות האחרונות – למעשה רק כמה שנים לאחר שאובמה נבחר בפעם הראשונה כבר התחלנו לשמוע דרומיים שהתחרטו על שבחרו בו – טרמפ קבל רוב גדול בגלל המצע שלו, שהיה הפוך לחלוטין למצע הדמוקרטי הקלאסי, שלא לדבר על המועמדת של הדמוקרטים, הילרי קלינטון, שסוחבת איתה מטען שלילי מאז שהיתה אשת המושל.

אמירה

תודה לך זאב על מאמר מעניין וחשוב מאד.

שבת שלום וכל טוב
משה פלד

 

ראה המאבק בין ישראלים ליהודים

ראה אנחנו המשוגעים של ר' נחמן מברצלב


"בריחה מצפת" – המכירה לקראת סיום

נותרו כרכים בודדים מכירת המהדורה מסתיימת עד ה-28 בפברואר 2018 או עד אזילת המלאי

ראיון עם קובי ברקאי על "בריחה מצפת"

 

לכל אדם יש סיפור חיים, סיפור משפחה, רעיונות מקוריים, תובנות, תחביבים, הגיגים, בעיות, שאלות ומשאלות ואולי גם  בשורות * רבים רוצים למצוא דרך לבטא עצמם בספר * מאמר זה נועד לסייע לכותבים לפרוץ את תקרת הזכוכית של המו"לים ורשתות הספרים * זהו סיפור ההפקה של ספרי "בריחה מצפת" שבימים אלה מסתיימת מכירת המהדורה הראשונה

הקוראים הוותיקים של אתר זה כבר קראו כמה מן הטיוטות לפרקי הספר. רבים הגיבו בחיוב. לאלה שלא קראו הנה טיוטה של פרק אחד.

זהו סיפורה של משפחה, שהגיעה לצפת מגליציה [כיום אוקראינה] בשנת 1820. הסיפור נכתב דרך עיניו של ילד בן 8, שנולד בעיר במאה העשרים, ומתחקה אחר שורשי משפחתו וגלגוליה משך שבעה דורות. בבגרותו הוא מגלה כי העיר, שבילדותו היתה בעיניו עיר קסומה היא עיר אוכלת יושביה.

הילד עוקב אחר מסע הייסורים שעברה המשפחה בעיר שאלפים מתושביה נספו ברעידות אדמה, במגפות, בפוגרומים וברעב.

במלחמת העולם הראשונה, מצאו את מותם כשני שליש מיהודי צפת במגפות וברעב.

להמשיך לקרוא