טור זה פרסמתי ב-15 בדצמבר 2000 ב"מקור ראשון". הגעתי לטור במסגרת עבודת תחזוקה של האתר וכשהצצתי בו נדהמתי לגלות עד כמה הוא אקטואלי היום. אני מביא איפא את הטור כפי שפורסם אז, ללא שינוי, עידכון ועריכה. הדברים מדברים בעד עצמם.
שלום ביבי,
הרשה לי לקרוא לך ביבי, למרות שבדימוי "החדש" שלך היית מעדיף אולי שנקרא לך "מר נתניהו". האמן לי, ביבי, שהעם הזה רוצה את "ביבי" של בית"ר ירושליים ושל "היידה ביבי". לא את "מר נתניהו", המחפש לגיטימציה בשמאל.
בעת ששורות אלה נכתבות לא ברור עדיין אם התרגיל המסריח של כל הזמנים שיזם ברק, יצליח לחסום את דרכך חזרה להגה השלטון. אך גם אם יצליח, אין ספק שזה לא יחזיק מעמד והעם יקרא לך בעוד חצי שנה. לקראת שובך, עכשיו או מאוחר יותר, טוב תעשה אם תקח לתשומת לבך את הדברים הבאים.
זה לא סוד, ביבי, שלמחנה הלאומי, אשר הפיל אותך בקדנציה הקודמת שלך, יש בטן מלאה עליך. קיווינו שתעצור את תהליך אוסלו ותעלה את המדינה על דרך חדשה. אבל אתה המשכת בתהליך. נתת לערפאת את חברון, נתת לו את הסכם וואי.
אמנם עכשיו, לאחר שנה וחצי של ברק בשלטון, אנחנו יודעים להעריך יותר את השגיך. הצלחת להקטין את הציפיות של ערפאת. הצלחת לעצור מעט את סחף אוסלו. אך זה לא היה יותר מאשר מעשהו של אות ילד שבאגדות, אשר סתם באצבעו את החור שבסכר ומנע את השטפון.
אם תחזור עכשיו לשלטון אתה תקבל מדינה במצב הרבה יותר גרוע מזה שקיבלת לפני חמש שנים. אנחנו מצויים בעיצומה של מלחמה שהפלסטינים כפו עלינו. אנו מצויים בעיצומו של תהליך שיביא להקמת מדינה פלסטינית, שתהיה שלב ראשון בתורת השלבים.
אולי אצטט לך קטע מספר שבשנים האחרונות לא היה לך כנראה פנאי לקרוא:
"אש"ף הוא סוס טרויאני פאן-ערבי – מתנה שהקיצוניות הערבית מנסה לשכנע את המערב לקבל זה למעלה מעשרים שנה, כדי שזה יאלץ את ישראל להכניס מתנה זו בשעריה. התועמלנים הערביים צובעים את מתנתם בצבעיה היפים של הלגיטימיות, בפתוס של סבל, בביטויי אהבה לרעיונות המקודשים של החירות, הצדק והשלום. אבל מתנה צבועה ומוסווית זו מטרתה אחת, להיכנס דרך חומת המגן של ישראל, לחנות על הגבעות על תל- אביב, ולבצע משם בהדרגה את תכנית ההשמדה שלה. כל שמץ של הסכמה מצד המערב ומצד ישראל – כתבות השער הנדיבות, קבלות הפנים החגיגיות, מעמד המשקיף, השגרירויות, כל שטח שהצליח אש"ף אי פעם להניח את ידו עליו – כולם משמשים כדי להתקרב צעד אחר צעד אל המטרה. אמנם קשה לרבים לדמות לעצמם את הקיצונים הערביים משמידים את ישראל בדרך שהחריבו היוונים את טרויה. אך אין הדבר קשה למי שמכיר את תנאי קיומה של ישראל: מדינת אש"ף שתושתל 15 קילומטרים מחופי תל-אביב תהווה סכנת מוות למדינה היהודית – ממש כפי שערפאת מבטיח". (בנימין נתניהו, מקום תחת השמש, מאבקו של עם ישראל לעצמאות, לביחון ולשלום, עמוד 240).
מאז נכתבו דברים אלה נשפך דם רב – בכבישי יהודה ושומרון, בחברון, בנצרים, בכפר דרום, בשכונת גילה, בחדרה. אם אתה שואל עצמך כיצד זה אתה מקבל בסקרים תמיכה חסרת תקדים התשובה היא שהעם כולו קיבל הוכחה מוחשית לגבי מה שצפוי לנו אם לא נעצור את הסחף.
לכן, ביבי, כל הפוזה הזו של "ביבי חדש" מיותרת לחלוטין. איננו מאמינים שהשתנית, ולמען האמת ביבי הישן לא הפריע לנו כל כך. לא הפריע לנו שאמרת כי "השמאל מזמן שכח מה זה להיות יהודי". ולא הפריע לנו שאמרת את האמת על התקשורת ("הם מפחדים"). ואפילו מה עשתה שרה בנעליה ומה ארע למתנות שקיבלתם מעניין אותנו כשלג דאשתקד. כל הסיפורים עליך היו מסע שיטתי של דה לגיטימציה של השמאל והתקשורת. המסע הזה התחדש כמה שניות לאחר שהצהרת כי אתה חוזר להתמודד על ראשות הממשלה.
לכן, לא מפריע לנו שתהיה "ביבי הישן". רצוי עוד יותר "ביבי הישן נושן" – זה שכתב את הספר לפני שהיה לראש-ממשלה. הרי אין להעלות על הדעת ששינית את דעותיך. "ביבי החדש" רוצה אולי יותר למצוא לשון משותפת עם השמאל. אם מדובר בשמאל הציוני, שאהבת ארץ ישראל פועמת בלבו, אינך זקוק לפנים חדשות. אם תרצה למצוא חן בעיני השמאל הרדיקאלי והדקדנטי, חבל על הזמן. אתה מסמל בעיניהם את כל מה שהם מתעבים – הציונות, היהדות, ארץ ישראל. לא יעזור לך.
שאלת השאלות היא אם אתה מספיק חזק כדי לעמוד מחדש בגל הרפש שיטילו עליך. אם אתה חזק מספיק כדי לומר לעם את האמת: שאנחנו נמצאים בתקופה קשה וגורלית. אם אתה חזק מספיק להנהיג את העם בדרך שאין בה אשליות של "שלום בימינו" ושל "מזרח תיכון חדש".
אם אין לך את הכוחות הללו תפרוש לעסקיך ותתרום מכשרונך בכתיבת ספרים ובהצגת עמדותינו בתקשורת העולמית.
===================================================================* * *
למה ברק לא נקרא
עד היום לחקירה
כמה ימים לאחר שמבקר המדינה, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, פרסם את הממצאים החמורים על התנהגות ברק ערב הבחירות הקודמות, כתב נחום ברנע פרשן "ידיעות אחרונות": "הנה ימים באים וחדרי החקירות במשטרה ילבשו חג כמו טקס ממלכתי בהר הרצל. זה לצד זה ייחקרו גדולי האומה".
הימים הללו טרם הגיעו. רק בשבוע שעבר, כמעט שנה לאחר פרסום הממצאים של מבקר המדינה זומן מזכיר הממשלה יצחק (בוז'י) הרצוג לחקירה במטה הארצי בירושלים. נראה שהחוקרים היו עסוקים עד כה בנושאים חשובים יותר. אולי לקחו לעצמם פסק זמן לאחר החקירה המתישה של שרה נתניהו בפרשת הציפור הסיני. אולי עסקו עדיין בחיפוש אחר המתנות האבודות במחסני המדינה. הרצוג, שמילא תפקיד מרכזי בפרשת העמותות (או בלשון מבקר המדינה "איש סודו ואמונו" של אהוד ברק) בחר לצפצף על החוקרים. הוא הודיע כי הוא "שומר על זכות השתיקה".
"בין הון לשלטון"
עם פתיחת מערכת הבחירות כדאי להזכיר לעצמנו, לציבור הבוחרים (ובמיוחד לאליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה) כמה מקביעותיו של מבקר המדינה על הדרך בה מימנה "ישראל אחת" של אהוד ברק את מערכת הבחירות שלה.
"חובה לקבוע קו אדום בין הון לבין שלטון"… שלא יהיו נבחרי ציבור תלויים בבעלי ממון – קבע מבקר המדינה. המימצאים שהביא בדו"ח שלו הוכיחו כי אין שום קו בין השלטון של אהוד ברק לבין ההון שמימן אותו.
להלן מבחר אקראי של מימצאי הדו"ח:
* החקירה העלתה כי במטרה לתרום למאמצים לקידום בחירתו של מועמד "ישראל אחת" לראש הממשלה, מר אהוד ברק, ננקטה שיטה שלפיה הוזרמו כספים לעמותות, אשר היה בפעילותן לתרום במישרין בעקיפין לקמפיין הבחירות. "אנשי משרדי אומדים את פעילות העמותות בכ-5.2 מיליון ש"ח".
* לצד נתיבי המימון החוקיים התקיים גם נתיב מימון נוסף. תרומות בסכומים מהותיים של מאות אלפי שקלים ואף מיליוני שקלים גויסו בידי אנשים מרכזיים במטה "ברק לראשות הממשלה" – עו"ד יצחק הרצוג ומר טל זילברשטיין, מנהל הקמפיין "ישראל אחת"…
תרומת המיליונר בוטנר
* תרומות בסכומים גבוהים במיוחד מקורן בכספים שתרם המיליונר השוויצרי, אוקטב בוטנר. העברת כספי בוטנר נעשתה בידי עו"ד הרצוג, שהיה איש סודו ואמונו של בוטנר וניהל את חשבונותיו בישראל. לאחר שבוטנר הלך לעולמו נעשתה הזרמת הכספים מקרנות שיצר המנוח ברחבי העולם במקומות הנחשבים מקלטי מס.
* אחת הקרנות של בוטנר נשאה את השם "קמליה" (על שם בתו שנספתה בתאונה). קרן זו הוקמה למטרות צדקה, תוך מתן דגש מיוחד להקלת העוני והמצוקה ולקידום החינוך. לחשבונות הקרן נכנסו מיליוני דולרים שמקורם בכספי בוטנר. עו"ד הרצוג ניהל את חשבונות קרן "קמליה" בישראל כנאמן. במקביל שימש מקיץ 1998 יועץ מיוחד לברק וחבר בצוות הקרוב שלו.
* בין דצמבר 1998 למאי 1999 הועברו בהוראת הרצוג או במעורבותו סכומים מכספי בוטנר למטרות שונות הכרוכות בפעילות לקידום בחירתו של ברק. הרצוג טען בחקירתו כי פעל תחת הנחיות כלליות מטעם התורם, לפני מותו. את הדרך בה העביר הרצוג כספים מקרנות בוטנר כינה המבקר "פתלתלה".
* בין היתר שילם הרצוג מכספי קרן קמליה סכום כולל של 349 אלף ש"ח עבור ביצוע סקרים למען ישראל אחת.
* קרן קמליה שילמה על פי הוראת הרצוג אגרה עבור הקמת עמותה בשם "ישראל של כולנו – ישראל אחת שלנו" בכתובתו של עו"ד דורון כהן ברמת-גן.
* הוגה העמותה היה טל זילברשטיין מנהל הקמפיין של ברק וכמטרותיה נקבע שהיא תפעל לגישור פערים חברתיים ולהעלות החינוך לראש סדר העדיפויות הלאומי.
עבריין מס בבריטניה
* זהותו של בוטנר נשמרה בסוד ועו"ד הרצוג טען כי הדבר נעשה על פי רצונו של התורם. (חקירה עיתונאית העלתה כי בוטנר הוא עבריין מס נמלט מבריטניה ששלטונות המס שם ביקשו סיוע של שלטונות ישראל כדי לחקור את תנועות הכספים שלו. בית משפט בריטי קבע בשעתו כי בוטנר העלים משלטונות המס כ-230 מיליון לירות שטרלינג. ההעלמה נעשתה, לפי החשד, בדרך מתוחכמת שעשתה שימוש בין היתר בקרנות צדקה מדומות. חוקרים בריטיים פשטו על משרדיו של בוטנר והוא נמלט לשוויצריה. שנים רבות שהה במדינות רבות כשתלוי מעליו צו מעצר בריטי)
* ברק טען שלא שמע ולא ידע על העמותות שמימנו את בחירתו. אך מתברר כי להחלטתו של בוטנר לממן את מסע הבחירות של ברק קדם מפגש בין ברק לבין בוטנר במקום גלותו בשווייץ. גם טל זילברשטיין, יד ימינו של ברק, נפגש עם בוטנר במלון הילטון בתל-אביב זמן קצר לפני מותו.
====================================================================* * *
עמי איילון כמשל
ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, הוא גיבור ישראל. הוא נמנה עם הלוחמים שפשטו על האי גרין שבצפון מפרץ סואץ ב-20 ביולי 1969. הפשיטה באה בתגובה על תקיפה מצרית שארעה שבוע קודם לכן ובה נהרגו שבעה חיילי שריון ישראלים. האי היה מבצר שבו החזיקו המצרים מכ"ם לבקרת אש תותחי נ"מ והוא היה מוגן על ידי 80 חיילים מצריים מצויידים ב-14 מקלעים.
הכוח שתקף את האי היה מורכב מאנשי הקומנדו הימי ומסיירת מובחרת. התקיפה נעשתה בשני גלים. הגל הראשון היה מורכב מלוחמי הקומנדו הימי, שביצע את עיקר הלוחמה, שנעשתה בקרבות מגע קשים. בקרב הזה נהרגו שלושה מאנשי הקומנדו ושלושה מאנשי הסיירת. למצרים היו כארבעים הרוגים. ארבעה מאנשי השייטת זכו אז בצל"ש מפקד חיל הים ושניים בצל"ש הרמטכ"ל. עמי איילון הוא היחיד שזכה בעיטור הגבורה.
מאז עשה איילון קריירה צבאית מזהירה שהגיעה לשיאה בתפקידו כמפקד חיל הים. לאחר פרישתו נקרא לשקם את השב"כ וגם כאן הגיע להשגים נכבדים בסיכול פיגועים.
בימים אלה פרש איילון מתפקידו ונשא לראשונה נאום פומבי בנושאים הקיומיים שלנו. אפשר היה לצפות ממי שעמד בראש הארגון שתפקידו ללמוד את כוונות הערבים ומניעיהם שיספר לנו את האמת על הנעשה במה שעשוי לקום עלינו כמדינה פלסטינית. לספר על השחיתות של הצמרת, לספר על החינוך לשינאה שמקבלים ילדי הרשות, לספר על ההסתה האנטישמית בתקשורת שלהם, לספר על תכנית השלבים של ערפאת, לספר על הברחות נשק לשטחים וההתחמשות המתמדת של הפלסטינים, לספר על ההפרות הבלתי פוסקות של כל הסכם שנחתם עמם, לספר על הסכנות המאיימות עלינו מהסכם אוסלו.
במקום זאת שמענו ממנו נאום של "שלום עכשיו" ואין פלא ש"גוש שלום" ציטט את דבריו במודעותיו.
בין היתר אמר איילון:
* "האם האופציה של דמוקרטיה יהודית עם אפרטהייד קבילה? לדעתי לא".
* "הפשרה שאנחנו מציעים (לפלסטינים) אינה מכובדת".
* "מה שעובר פלסטיני ליד המחסומים הוא סיוט ארוך שכולל השפלה עד כדי יאוש".
* "הפלסטינים למדו שישראל מבינה רק כוח"
* "הפלסטינים בחרו במסלול אוסלו משום שהתבססו על ההנחה שרק במשא ומתן ולא באלימות יוכלו להשיג מדינה".
* "הם ציפו למדינה בת קיימא שיש בה אלמנט מסויים של צדק".
צר להגיד כי גיבור ישראל איננו גברא רבא בתחומים אחרים -לא בניתוח היסטורי, לא בהבנת המציאות ובעיקר לא בתפיסה ציונית.
איילון לא דייק כשאמר שרק בכוח השיגו הערבים את נכונותנו ללכת לקראתם. פרס-רבין ברוב איוולת חתמו על הסכם אוסלו כשערפאת כבר היה על הקרשים. בלעדי ההסכם הזה היה היום ערפאת הערת שוליים בלתי חשובה בהיסטוריה של המזרח התיכון.
שנית, יש לזכור, שאיילון נוזף בממשלה שגילתה נכונות לוותר לערבים יותר מכל ממשלה אחרת. למה התכוון איילון כשאמר כי לא הצענו להם מספיק? מה עוד צריך היה לתת להם בנוסף על הר הבית, מחצית ירושלים, בקעת הירדן וזכות השיבה למדינה הפלסטינית? האם היינו צריכים להציע גם את מערב ירושלים ואת עכו, יפו ורמלה?
מה התכוון כשדיבר על "אפרטהייד" ועל התנגדותו להפרדה חד צדדית? המשמעות היא קבלת התכנית הערבית להשתלטות הדרגתית על המדינה על ידי פריצת גבולותיה והצפתה במיליוני פליטים.
עמי איילון אינו תופעה יוצאת דופן. דור שלם למד את ידיו למלחמה אך לא למד למען מה להלחם. האם מערכת החינוך הקיבוצית בה עוצבה דמותו של איילון ודומיו לימדה אותו משהו על ירושלים? על חזון הדורות? על הכמיהה לציון? על מה ולמה מדינה יהודית?
====================================================================* * *
50 אלף סוסים
טרויאניים מירדן
בימים אלה ניתן היה לקבל מושג מה צפוי לאחר הקמת מדינה פלסטינית ומימוש "זכות השיבה" לשטחי אותה מדינה.
מסתבר כי לפחות 50 אלף אזרחים ירדנים שהגיעו לארץ כ"תיירים" שוהים בישראל בניגוד לחוק. הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, יגאל שחר, גילה כי בדיקת מספר האשרות שהוצאו לאזרחים ירדנים שנכנסו לארץ גדול בחמישים אלף ממספר הירדנים שחזרו לירדן. שחר העריך כי רבים מן הירדנים שוהים בארץ כבר שנים אחדות ומרביתם מתגוררים בישובים ערביים בצפון.
אותם "ירדנים" הם קרוב לוודאי פלסטינים. כמוהם כרבים מתושבי יהודה ושומרון שהסתננו בדרך לא דרך לישובים ערביים בישראל. המשך התהליך ברור: הם יקימו כאן משפחות ואז תהיה להם "זכות שיבה מטעמים הומניטאריים". יקימו כפרים לא חוקיים על אדמות מדינה ונציגיהם בכנסת יקימו כל זעקה על פגיעה בזכויות האדם. היום זה חמישים אלף (וזה כנראה קצה הקרחון) מחר חמש מאות אלף ואחר כך מיליונים.
====================================================================* * *
אילו "גוש שלום"
היה כאן ב-1948
היינו רואים כאן את הכרזות האלה:
* בן-גוריון, יגאל אלון, משה דיין פושעי מלחמה
* יופסק גרוש הערבים מלוד ומרמלה
* יפו חלק בלתי נפרד מן המדינה הפלסטינית
* אין זכות קיום לדגניות בלב אוכלוסיה ערבית
* טירת צבי היא התנחלות של דתיים פנטיים
* לסגת מיד ממשמר העמק
* צבא קאוקג'י הוא צבא השחרור
* ההתנחלויות בנגב בלתי חוקיות
* משכו ידיכם מן הגליל המערבי
* הפסיקו את ההפגזה הרצחנית על יפו
* אילת מעולם לא היתה חלק מארץ ישראל
אילו גוש שלום היה אז הוא לא היה קיים היום. כי גם מדינת ישראל לא היתה קיימת.
====================================================================* * *
אגרת תשובה לסופר
א.ב. יהושע ("בולי")
הגיעה לידי איגרת שיש בה תשובה על הצהרותיך האחרונות בדבר ההכרח לפנות מתנחלים וההכרה בצידקת הפלסטינים. האיגרת חוברה על-ידי אדם בעל השקפות ימניות קיצוניות, שקיבל כנראה את השראתו מן המתנחלים.
וכך הוא כותב:
"היש עם בעמים, אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, ממלא את ליבם רגש הערצה והתמכרות?"
"כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על ידי יסורי העם ומשא נפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שינאה לעצמו, של עבדות בתוך מהפכה, ויטריפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח – אל יהא מצפוננו שקט".
את העמדות הקיצוניות הללו מביע ברל כצנלסון. ממניחי היסוד לתנועת העבודה.( "כתבי ברל כצנלסון" הוצאת פועלי ארץ ישראל, פרק ח' עמ' 18).
ותודה למאיר בן-גור ולרעייתו, הסופרת נעמי פרנקל בן-גור, על שהביאו לידיעתי את המקור החשוב הזה.
* * *
עגנון על ברל
הרוצה לדעת מי היה ברל כצנלסון יוכל ללמוד מדברים שכתב עליו אדם קיצוני אחר, הסופר ש"י עגנון, מחותמי מגילת היסוד של תנועת ארץ ישראל השלמה.
וכך כותב עגנון :
"בין המעלות הרבות שנתברך בהן ברל כצנלסון… אהבת העם, כלומר אהבת ישראל… אהבת ישראל זו לא היתה תולדה של תפארת העבר, או משום הטובות המובטחות לנו לעתיד, אלא פשוטה ותמה היתה כאהבת איש את משפחתו, משום שמשפחתו היא. ישראל עם קרובו, מפשוטי בני אדם עד מרומי ארץ, רחוקים כקרובים, פסולים ככשרים, במסתרים בכתה נפשו מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם, אבל לא העתיר דברים על חוסן לאומי ולא ביקש תפארת רפרזנטטיבית . כאזרח בן חורין לא ביקש ראיות שזכאים אנו ליהנות מכל הזכיות שנהנים כל העמים , אפילו שוגגים אפילו מזידים…"
"הארכתי קצת בדבר זה, כדי להוציא מלבם של מבקשי שינוי ערכין, שסבורים שאם נשפר את מעשינו ונתקן את עצמנו וכו' נהיה כשרים וראויים וזכאים בעיני העולם ויימלאו משאלות לבנו, והם אין יודעים שאפילו אנו עושים מעשים טובים כצדיקי עולם ודומים למלאכי השרת אין אנו זכאים בעיני הגויים, מפני שהם שונאים אותנו".
(מתוך "על ברל כצנלסון" הוצאת שוקן תש"ד)
* * *
"מה רוצה רוצה החלוץ"
נקלעתי בימים אלה לבית סמינר הקיבוצים בתל-אביב – המשמש אכסניה לקורסים ולמוסדות לימוד רבים – ונתברר לי כי איני רשאי להיכנס לשרותים. מתכנני המבנה הזה הקימו אמנם שרותים, כמתחייב בחוק. אך בשלטים על כניסותיהם לא כתוב, כנהוג – "גברים" ו"נשים" אלא "חלוצים" ו"חלוצות".
איני יודע אם מי שקבע את השלטים הללו חמד לצון או שהוא פשוט אינו מעודכן במציאות חיינו. מכל מקום "חלוץ", על פי מילון רב מילים, הוא "כינוי למי שעלה לארץ לפני קום המדינה ממניעים ציוניים לאומיים על מנת להשתתף בבניינה ולהקים בה חברה חדשה בדרך ההתיישבות החקלאית"
כנאמר בזמר:
"מה רוצה רוצה החלוץ
רוצה החלוץ כשבא לקיבוץ"
לצערי איני מתאים להגדרה הזו של חלוץ. להערכתי אין איש מבאי בית סמינר הקיבוצים העונה על הקריטריון הזה.
מה יעשו איפוא סתם גברים ונשים?
