– מאת: יואל רפל –

מנין ומתי צמח המנהג שבו בשמחת תורה הילדים באים לבית הכנסת ודגל בידם. ולא רק דגל. מוסיפים לו גם תפוח (עץ או אדמה) ונר. הדגל מקושט ומאויר בכל צבעי הקשת ובציורים הנותנים ביטוי למהותו של החג. ויש בהם שהם אקטואליים לזמן ולמקום.

הקפות בבית הכנסת, ציור משנת 1937 לערך. ויקיפדיה

מה מקור שמחת תורה

ראוי להתחיל בחג עצמו שאינו נזכר בתורה ואף לא במקורות ראשונים – משנה ,תלמוד.
מקורו בבבל של תקופת הגאונים, שם נהגו לסיים את קריאת כל חמשת חומשי התורה בכל שנה וזאת בשונה מארץ ישראל שבה קראו את החומש כולו במשך שלוש שנים.
בספרו 'תולדות חג שמחת תורה' כותב אברהם יערי: "חג שמחת תורה שאנו חוגגים בימינו. ,ביום השמיני של סוכות, הוא חג שנולד בבבל ואילו בארץ ישראל לא חגגוהו כלל עד סוף תקופת הגאונים (שנת 1000 בערך) .עיקר החג היה על שום שבאותו יום סיימו לקרוא את חמשת חומשי התורה".
משמעות הדגל במקרא
מה לסיום קריאת התורה ולדגלים בידי ילדים? כדי לתת תשובה לשאלה זו עלינו לרדת לייסוד שורשי מנהגי החג. בקהילות ישראל במזרח אירופה ואף במרכזה, התפתחו מנהגים שנועדו לטפח את הקשר בין חג שמחת תורה לבין ילדי ישראל.
החג עצמו נצבע בצבע של קירוב הילדים אל התורה. כך התקבלו המנהגים שגם ילדים קטנים מאד נקראים לתורה, נזרקים עליהם מיני מתיקה שונים ויש אף ילדים הזוכים לשאת ספרי תורה אף שהם כבדי משקל. בין שאר המרכיבים שטופחו עבור הילדים היו הדגלים – דגלי שמחת תורה.
זה אולי המשך המסורת המקראית על מקומו של הדגל, כפי שמתואר בספר 'במדבר': "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל" (ב ב).
השימוש המקראי במושג 'דגל' אינו זה המקובל בימיינו. דהיינו סמל למדינה, ריבונות או קבוצת אנשים.
פרשני המקרא, שחיו בימי הביניים, העידו כי בארצות שבהם חיו היו הצבאות צועדים ודגל מתנוסס בראשם."אין דגלים אלא צבאות" (שמות רבה טו,ו). על הפסוק "איש על דגלו" אומר מדרש תנחומא "חיבה גדולה חיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל שעשאן דגלים כמלאכי השרת כדי שיהיו ניכרים בני ראובן לעצמם ובני שמעון לעצמם".
כלומר: הדגל בתפיסה המקראית איננו חפץ – מוט ועליו פיסת בד. הדגל במקרא הוא, כהגדרת פרופ' גד בן-עמי צרפתי, "קבוצת אנשים,יחידה צבאית, מחנה".

(דגל שמחת תורה,פולין,1920.ציורי הדגל נותנים ביטוי לתוכנו המרכזי של החג.אוסף ביל וליסה גרוס)

ההקפות למבוגרים הדגל לילדים

מעדויות שונות עולה כי מנהג הדגלים מוכר כבר כ -400 שנים, מראשית המאה ה – 17.
אזכור ראשוני לקיומם של דגלים בשמחת תורה נמצא בתקנות שקבעו יהודים יוצאי פולין שחיו באמסטרדם במאה ה -17.
בתקנות קהילת אמסטרדם משנת 1671-2 נאמר "בשמחת תורה לא ילכו הילדים עם דגליהם אחר ספר התורה, וגם לא ידליקו שום נרות בלילה על דגליהם. אך ביום מותר לילך אחר ספר התורה וגם להדליק נרות".
תקנות אלו נקבעו בתקופה שקדמה לחשמל, והתאורה בבתי הכנסת הייתה באמצעות נרות, שנשמר להם מקום קבוע ובטוח.
יערי בספרו מביא מקורות שונים המעידים על התפשטות מנהג הדגלים, במקביל להתפשטות מנהג ההקפות.
נשיאת הדגלים בתהלוכה נאה בבית הכנסת ומחוצה לו, היא הביטוי המעשי להשתתפותם של הילדים בהקפות שעושים הבוגרים עם ספרי תורה.

מדוע הנר הנעץ בתפוח שבקצה מוט הדגל?

התפוח 'מיובא' ככל הנראה משיר השירים "כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים"(ב,ג).
המדרש גם הוא נותן סיבה לתפוח "מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע" (שבת פח ע"א).
הנר מסמל את הנאמר בספר משלי "כי נר מצווה ותורה אור" (ו כג).
התקבלותו של הדגל בשמחת תורה הייתה חלק מהתפשטותו של מנהג ההקפות.
על ההקפות בשמחת תורה ידוע כבר מימי הביניים אך למעשה רק במאה ה-18 הן היו לאירוע המרכזי של החג. הדגל היה עבור הילדים האמצעי והחפץ באמצעותו השתלבו ברקודי ההקפות.
יצירת הדגלים הייתה ברוב השנים יצירה אומנותית עממית וזולה ומרבית הדגלים נעשו באמצעים פשוטים ועל ניירות באיכות נמוכה והם הושלכו כלאחר יד בסיום החג. זוהי הסיבה שאין בידי החוקרים והאספנים דגלים הקודמים למחצית השנייה של המאה ה -19 (1850 ואילך).

צבע ותוכן בדגלים

בראשיתם היו מרבית הדגלים מודפסים בצבעי שחור-לבן אך לקראת סוף המאה ה-19 ניתן למצוא יותר ויותר דגלים גדושי צבעים מאירי עיניים. תכני הציורים על הדגלים השתנו במרוצת השנים מנושאים תנכיים מובהקים בהם בלטה מאד נוכחות הילדים לנושאים בעלי משמעות אקטואלית.
פרופ' שלום צבר מהאוניברסיטה העברית, שכתב מחקר רחב יריעה על דגלי–תורה ומחזיק באוסף דגלים, כותב כי "הרוחות החדשות שהחלו מנשבות ביהדות מזרח-אירופה ובעיקר הציונות השפיעו … על התפתחות הדגל לשמחת תורה… ככל שהתנועה הציונית הגבירה את כוחה חדרו משמעויות אלה יותר ויותר לדגלי החג"..
מציאות זו השפיעה מאד על תכני הדגלים שיוצרו ועדיין מיוצרים בארץ. אם בתחילה ייצגו הדגלים את פניו של 'היישוב הישן' הרי שמאוחר יותר נשתלבו תמונות מחיי החלוצים ובהמשך לאירועים ואישים בני הזמן. על הדגלים הוטבעו תמונות של מפקדי וחיילי צה"ל, הכותל המערבי , ושילוב של אנשי אדמה ולוחמים. מאוחר יותר הופיעו גיבורי סדרות סרטי טלוויזיה, ברוב המקרים מתוצרת זרה, שהילדים הזדהו עם גיבוריהם. בארון הקודש שנמצא במרבית הדגלים הסתתרו, וודאי עדיין מסתתרים ,אותן דמויות שהודפסו על הדגל לכבודה של התורה.

*ד"ר יואל רפל הוא מחבר האנציקלופדיה 'מועדי ישראל'.