רב גונדר יעקב גנות,שנפסל לכהונת מפכ" ל המשטרה זכה לשבחים על השגיו בעבר וביניהם הקמת משטרת ההגירה * בפועל הקים יחידה של ציידי אדם שהיכתה, רמסה זכויות אדם והפכה את חיי העובדים הזרים לגהינום * האם היינו צריכים מפכ" ל כזה

 

ביטול מינויו של רב גונדר יעקב גנות למפכ" ל המשטרה היה מלווה בהבעות צער ומילות שבח של אלה שביקשו למנות אותו, ובראשם אבי דיכטר. מה רוצים מן האיש שעשה מעשי גבורה, הוכיח עצמו כאיש ארגון יעיל בתפקידיו כראש מנהלת ההגירה הראשון ונציב שרות בית הסוהר. והכל בגלל איזה כתם אפלולי ש" כבר מלאו לו בר מצווה" לפי לשון הפז של דיכטר.

האם הוא ראוי לשבחים שהרעיפו עליו?

על הקמת " מינהלת ההגירה" הודיע שרון באוגוסט 2002 . עצם ההחלטה טעונה בדיקה, אם לא היתה נגועה בשחיתות, כמו כל מעשיו של שרון בשנים אלו. המשימה של המנהלת הוגדרה כ" צמצום מספר השוהים הבלתי חוקיים בישראל" . הגוף העיקרי עליו הוטל ליישם את ההחלטה היה משטרת ישראל שהקימה את מה שנקרא " משטרת ההגירה" בראשה הועמד גנות.

מינהלת ההגירה דיווחה לממשלה ולכנסת כי בין ספטמבר 2002 ועד סוף 2003 – בתקופה שברובה כיהן גנות – עזבו את הארץ 77,535 עובדים זרים – שני שליש " מרצונם" ושליש אחד " הורחקו" . אבל מבקר המדינה בדו"ח מ-2005 קבע כי בהעדר נוהל עבודה תקין התבסס הדיווח על מידע לא מדויק.

האם בעיית העובדים הזרים נפתרה? כל אדם המסתכל סביבו יכול להשיב על השאלה. אתרי העבודה בבנין ובחקלאות ובעשרות משקי בית מלאים עובדים זרים. ספק אם מישהו יודע את מספרם..

שאלה עוד יותר אקוטית היא האם התגברנו על החרפה של סחר בנשים? האם כבר ירדנו מרשימת המדינות המתועבות המתייחסות בשוויון נפש לעבדות המודרנית? התשובה שלילית והאמריקנים מזכירים לנו זאת מדי פעם.

מה נשתנה איפוא מאז הוקמה "מינהלת ההגירה" ? הדבר היחידי שהשתנה הוא שהפכנו מדינת משטרה דרקונית כלפי אחת האוכלוסיה החלשה ביותר במדינה. מדינה שפועלת בה יחידה של ציידי אדם.

למרבית המזל יש עדיין במדינת ישראל יהודים שמצוות " ואהבת לרעך כמוך" עדיין מדברת אליהם ועל פי הפרשנות של חז" ל שרעך הוא גם הגר שבשעריך.

שורה של ארגונים המנסים לסייע לעובדים זרים עוקבים אחרי פעולת משטרת ההגירה. הם מדווחים על עשרות מקרים של הכאת עובדים זרים על ידי שוטרים, פריצחה לדירותיהם באישון לילה, פגיעה ברכושם ושלילת זכויותיהם המשפטיות של המועמדים לגרוש. כל זה בתקופת גנות.

הסוציולוגית ד" ר רבקה נוימן החוקרת את הנושא כתבה: " מה שהושג בשנה האחרונה זה השלטת משטר טרור והפיכת חיים של מהגרי העבודה לגהינום" .

" מה מסתתר מאחורי הקיר"

למשטרת ההגירה יש גאוות יחידה, אם לשפוט לפי סיפורי הגבורה שמתוארים באתר שלהם. כך, למשל, מסופר על שוטרים שהגיעו לבית חשוד ולאחר בדיקה נתברר שהשוהים בו הם חוקיים. מפקד הפעולה, פקד אליאור חפיף, נתגלה כבעל תושיה. הוא ערך בדיקה יסודית ואז גילה באחד החדרים אריחי חרסינה שנראו כאילו הודבקו מחדש. הוא הסיר את האריחים ומאחוריהם נתגלה חדרון צר ובו מסתתר " נתין זר לא חוקי ממולדביה" . הסיפור נסתיים בהפי אנד. הנתין נעצר ויתר הדיירים בבית שידעו על המסתור עוכבו לחקירה.

אין ספק שלפקד חפיף מגיע צל" ש על גילוי דבקות במטרה, מעל ומעבר לדרישות התפקיד.

ואילו אני מסרב אפילו להעלות על הכתב איזו אסוציאציה עורר בי הבונקר הזה בו הסתתר אדם נרדף.

מי מרוויח מן העובדים הזרים

לפי דיווח שנמסר לוועדת העובדים הזרים של הכנסת מגלגלת תעשיית העובדים הזרים 300 מיליון דולר בשנה. האומדן נעשה על פי חישוב שכל עובד זר משלם דמי תיווך (האסור על פי החוק) שנע בין 10000 ו-18000 דולר. הואיל ובשנת 2006 התחלפו 30000 עובדים זרים המכפלה נותנת את המספר הזה.

גביית דמי התיווך גם מניעה מעבידים רבים לתבוע יותר עובדים מן הדרוש בגלל הרווח מדמי התיווך. בדיון שנערך אמר חבר הכנסת רן כהן " רק כשאראה את המעסיק הראשון נכנס לכלא אדע שהמדינה מתחילה להתייחס לעסק הזה ברצינות" .

" אני מתביישת להיות אזרחית מדינת ישראל"

את הסיפור הזה שמעתי לפני כשנתיים מפי אחת הקוראות שביקשה לשמור על עילום שמה. עכשיו הגיע זמנו של הסיפור להתפרסם.

" בימים אלה חשתי לראשונה בושה להיות אזרחית מדינת ישראל. מה שגרם לי להתבייש הוא היחס הנבזי שלנו כלפי העובדים הזרים, והמעשה הנפשע שעשו לעוזרת הנאמנה שלי, שאקרא לה רגינה.

" אנו מתגוררים במרכז הארץ. יש לנו דירה נאה, ילדים בוגרים ושנינו עובדים ועבדנו כל השנים כל אחד במקצועו. תמיד נזקקנו לעוזרת בביתנו. אנו כבר די מבוגרים, רואים את האור של הפנסיה בקצה המנהרה. אנו זקוקים לעוזרת כי אנחנו עדיין עובדים, כי הכוחות כבר לא מה שהיו וכי אחרי ביקור הנכדים בבית צריך מישהו שיסדר את הפוגרום הקטן שהם עושים.

" לפני כעשר שנים עזבה אותנו עוזרת שליוותה אותנו שנים רבות ונתברר לנו שהזמנים השתנו. פנינו ללשכות עבודה ומתווכים למיניהם. שלחו לנו עוזרות שהתנהגו כאילו הן עושות טובה שהן באות לביתנו. הציגו תנאים בלתי סבירים. הפעילו את הרדיו או הטלוויזיה ברעש מחריש אוזניים. נהגו בחוצפה, והשתמשו בקוסמטיקה שלי ולעתים גם בבגדיי בלי לבקש רשות.

" העוזרות התחלפו חדשות לבקרים וכל אחת היתה גרועה מחברתה. אז באה הישועה בדמותה של רגינה. אשה נאה בשנות הארבעים לחייה. תחילה סברנו כי היא עולה חדשה מברית המועצות. היא דיברה אנגלית מצוינת וכך תקשרנו. במרוצת הזמן גם למדה עברית לא רעה. הייתה מגיעה לעבודה בדייקנות של שעון שוויצרי. אט אט התקרבנו ולמדנו לדעת כי היא באה מאחת הרפובליקות האיסלמיות הנידחות של ברית המועצות. היא בוגרת אוניברסיטה בספרות אנגלית והגיעה לארץ כדי לממן את לימודי בנותיה באוניברסיטה. שילמנו לה את השכר הרגיל שמשלמים לעוזרות ישראליות וגם הוספנו בונוסים.

" כשמשטרת ההגירה התחילה לעסוק בציד אדם ברחובות למדנו לדעת על מצוקותיה. היא נאלצת להסתתר. נמנעה מלנסוע באוטובוסים כי שמעה שציידי משטרת ההגירה עוצרים אוטובוסים ובודקים את נוסעיהם. הלכה ברחוב צמודה לקירות. השתדלה ללמוד עברית כדי להסתיר את זהותה. החזיקה כל העת את כספה על גופה כדי שאם ילכדוה לא יישאר הכסף מאחור. סיפרה לנו שקשייה הולכים וגדלים. אינה יכולה להעביר כסף למשפחתה כי הבנקים אינם מאפשרים זאת בלי הצגת דרכון בעל תוקף. נאלצה להיעזר במתווכים שנוטלים עמלות של נשך. נתונה כל העת לחרדות ולסחיטות של בעלי אגרוף ולחרדה העיקרית מציידי האדם הפורצים לדירות באישון לילה.

" השבוע טילפנה להגיד לנו שלכדו אותה. איבדנו עוזרת מעולה וידידה טובה. למשטרת ההגירה אני יכולה לומר כי לכידתה וגרושה של רגינה לא הוסיפה אפילו מקום עבודה אחד לישראלי. מה שעשיתם הוא שהעשרתם עוד את קופת המאפיה הרוסית שתכין לה ניירות מזוייפים שיאפשרו לה לחזור ארצה. ואת המתווכים שיביאו אותה. ועל העבודה הנבזית שאתם עושים אתם עוד מקבלים שכר מן המסים שאני משלמת" .