לא, ביאליק לא אמר זאת. * אך לא חסרים בתוכנו גזענים מכל הסוגים * אנטי אשכנזים, אנטי ספרדים, אנטי חרדים, אנטי מתנחלים* העיקר שיהיה מישהו שאפשר לשנוא ולהשפיל

רבים מאחינו הספרדים נתפסו לאמירה זו כהוכחה שהמשורר הלאומי היה "גזען". הוכח לא פעם כי זו עלילת שווא שאין לה כל בסיס.

שמואל אבנרי, מעובדי "בית ביאליק" פרסם מאמר נרחב על נסיבות פרסום העלילה וגילגוליה.

מסתבר שהעלילה צברה תאוצה משך השנים והגיע ה לשיא כשעמדו להוציא בראשית שנות השבעים שטר של 10 לירות ועליו דיוקנו של ביאליק.

מערכות העיתונים הוצפו אז במכתבי מחאה על שמזלזלים כך בכבודם של יוצאי ארצות המזרח. כל הטענות שלא היו דברים מעולם לא הועילו.

כותב ושמו יהודה לוי כתב אז שהוא מטיל אמנם ספק אם הדברים נאמרו מפי ביאליק אך "אין זה חשוב כלל אם באמת אמר מה שמייחסים לו", העיקר ש"ביאליק הפך בעיני הספרדים ובני עדות המזרח לסמל הפירוד ושנאת אחים בהעמידו אותנו ואת הערבים באותה קטגוריה". מכאן תביעתו: "לבטל את שטרי הכסף של משורר הפירוד הלאומי" (ידיעות אחרונות, 13.3.1969)

אך מי שחושב שאמירות גזעניות מופנות רק כלפי בני עדות המזרח, מוזמן לקרוא מה שכתב נחום ברנע במאמר תחת הכותרת "ניצחון הרחם" (" ידיעות אחרונות" 28.5.97 ).

וכך כותב ברנע: "ותיקי חטיבת הצנחנים, שיבואו לירושלים בשבוע הבא" – נאמר במאמר – " ילמדו לדעת שלא בתעלות של גבעת התחמושת הוכרע הקרב על ירושלים" .

ואיפה הוכרע הקרב? – בחדרי הלידה. בדיון שהתקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה הובאו נתונים "שלאחדים נשמעו מדהימים ולאחרים מבהילים" .

מסתבר שמבין 500 היולדות המגיעות כל חודש לבית החולים "שערי צדק" , שתיים שלוש יולדות את ילדן ה-16 ומעלה, בין 12 ל-16 יולדות את ילדן ה-12 עד 15 ו-80 נשים יולדות את ילדן ה-8 עד ה-11.

אכן, נתונים מבהילים. האם צפוי בקרוב רוב ערבי בירושלים?

לא. הנתונים שהבהילו את ברנע מתייחסים ליולדות יהודיות. עוד מעט יהיה רוב חרדי בירושלים.

תארו לעצמכם מה היו התגובות – מיוסי שריד ועד אחמד טיבי – אם מכון יהודי היה מפרסם נתונים על הסכנה הדמוגרפית של ריבוי ערבי בגליל, במשולש או בכל מקום אחר.

נראה שנחום ברנע מידיעות כבר התעייף ממקצועו והחליט לעבור לענף השדכנות. וכך הוא כתב, על החלטת הנשיא לשחרר את מרגלית הרשפי, לאחר ריצוי שני שליש ממאסרה:
" הנשיא היה מיטיב לעשות אם היה מצרף אליה את המשפט הבא: מדובר בבחורה יהירה, מתועבת, השידוך הרע ביותר שבית-אל יכולה להנפיק" .

 

 

 

 

ראה מאמרים על גזענות לסוגיה

הכה ביהודים החרדים ותציל את המדינה

http://www.zeevgalili.com/2013/02/17660

 הפתולוגיה של הקשת הדמוקרטית המזרחית

http://www.zeevgalili.com/?p=251

הגרסה האשכנזית לקשת הדמוקרטית המזרחית
http://www.zeevgalili.com/?p=222

חיים חפר  -גזענות בורות ופרס ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=10373

גזענותו של נתן זך
http://www.zeevgalili.com/?p=10153

ההמצאה האווילית של "יהודים ערביים""

http://www.zeevgalili.com/?p=11083

 

 קישורים למאמרים על ביאליק

 הייתי מביא לביאליק שני כעכים כל בוקר

 http://www.zeevgalili.com/?p=293

 מה זה "לך לעזאזל" על פי ביאליק

http://www.zeevgalili.com/?p=476

 לובה אליאב על פגישתו עם בן דוד של ביאליק

http://www.zeevgalili.com/?p=8945

 מדוע כתב ביאליק שיר עליז בקישינב

http://www.zeevgalili.com/?p=9677

 דוד הלבני על המתמיד של ביאליק

http://www.zeevgalili.com/?p=443

 מספר האגדה לתלמוד הממוחשב

http://www.zeevgalili.com/?p=298

 אחרי מותי סיפדו לי  – אזכרה לביאליק

http://www.zeevgalili.com/?p=13037

 

 

משמעות הכותרת והתמונה שלמעלה (הלקוחה מויקישיתוף האנגלית) היא "קול אדוניו". זה היה שמה של חברת תקליטים הזכורה לי מימי ילדותי הרחוקים. סמל החברה היה פטיפון עם רמקול ענק מופעל באמצעות מנוע קפיץ שאותו יש למתוח באמצעוצ ידית מיוחדת (מנואלה). ליד הפטםון היה מצוייר כלב. פטפון כזה היה בביתנו בצפת, בלי הכלב כמובן.

נזכרתי בפטיפון הזה ובתמונה הזו כשקראתי בשבת את מאמרו של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" שנשא את הכותרת "הימים האחרונים".

מידע כמוס

בקריאה ראשונה עורר בי המאמר הזה התפעלות. נראה היה כי הפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות", חתן פרס ישראל לתקשורת, הצליח להגיע למידע הכמוס ביותר הקשור במלחמת לבנון השניה. במיוחד למה שאמור להיות הלוז של דו"ח ועדת וינוגרד שיפורסם ביום רביעי.

קריאת המאמר הזה יכלה לחסוך לקורא הפשוט את ההמתנה לדו"ח האמיתי, שיחזיק מאות עמודים. יש כאו הכל: דיווח מלא על הדיונים בממשלה; על שיחות שהתקיימו בארבע עיניים בין המעורבים;על כל דקה כמעט מן הדקות הגורליות שבהן הגיעו רמטכ"ל שלומיאל וראש ממשלה מופקר להחלטה לתקוף בעומק לבנון – החלטה שנתקבלה (כך נתגלה בתחקיר של אילנה דיין בטלוויזיה) בנוכחות יועץ הסקרים של אולמרט.

נאום הגנה

אך ככל שהתעמקתי בקריאת המאמר המתחזה להיות דו"ח וינוגרד אלטרנטיבי התעוררו בי ספקות לגבי שלמות הדיווח ומידת הדיוק של ים העובדות שנחשפו בו.
ליתר דיוק: ניכר במאמר כי זהו בעצם נאום ההגנה של אולמרט שכאילו הוכתב לנחום ברנע. למעשה אין במאמר גירסאות שונות מזו הידועה כגירסת אולמרט. אין מאומה על גירסת לבני ומופז. אין כלום על אזהרות שהזהירו את אולמרט מפני הצעד הנמהר אנשי בטחון מרכזיים.

ספין פוליטי

מה היא מטרת המאמר אפשר לדעת רק למי שהיתה סבלנות לקרוא את כל ארבעת העמודים.
השאלה לגבי אולמרט אומר ברנע איננה אם נהג בשיקול דעת בסבירות ובאחריות. או שש אלי קרב להקריב חיילים בשביל ספין פוליטי.
הרמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון, הוא שהאשים את אולמרט שכל היוזמה שלובימים האחרונים של המלחמה היתה ספין. ברנע רואה בדברים אלה "אמירה בלתי אחראית שנועדה להסיר מעצמו את האחריות למצב צה"ל ערב המלחמה"

ולהצדקת החלטתו הנלוזה של אולמרט מבקש ברנע להזכיר את כשלונות כל ראשי הממשלה שקדמו לו: בן גוריון בלטרון, לוי אשכול בתקופת ההמתנה (איזה כישלון היה שם? ההמתנה הביאה לנצחון בששת הימים – ז.ג.), גולדה ודיין במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.

אולמרט בעקבות דיין

וכאן מגיע ברנע לעיקר. הנה דיין שנכשל ביום כיפור חזר לזירה המדינית כשר החוץ של בגין והביא את השלום עם מצרים. מדוע שלא יקרה כך עם אולמרט?

"ודאי שהוא אחראי", אומר ברנע ומוסיף "האם ההאחריות שלו מחייבת התפטרות? לאחר שנה וחצי של תיפקוד יותר מסביר כראש ממשלה? אני לא בטוח."

תיפקוד יותר מסביר? האם ברנע חי באותה מדינה בה אנו חיים? האם שמע על שחיתות, עוני, פשיעה, ניצולי שואה, מיגון העורף? טיפול בפליטי חורבן גוש קטיף? קסאמים? משא ומתן מופקר עם הבובה אבו מאזן?
ואז יוצא המרצע מן השק: "…נדמה לי שטוב יהיה אם נתניהו יחכה קצת. הוא כל כך מרוצה מעצמו בימים אלה ששכח כמה טעויות עשה כשהיה ראש ממשלה".

מזכירת המדינה האמריקנית היא ילדת הפלא של אמריקה * הגיעה לפרופסורה בגיל 27 * דוברת רוסית, צרפתית, גרמנית וספרדית* מומחית בהיסטוריה אירופית* אך שליח ישראלי שנפגש עמה מספר על בורות מדהימה בענייני המזרח התיכון – לא ידעה על המופתי ועל נאצר וחשבה ששמיר צריך לגלות קירבה לערפאת כי שניהם טרוריסטים – עוד פרשה משרשרת האסונות של המדיניות האמריקנית הכושלת

 

 

מי שקורא את הביוגרפיה של הגננת הלאומית שלנו, קונדוליסה רייס, לא יכול שלא להתפעל מן הדרך שעשתה מזכירת המדינה האמריקנית מבירמינגהאם אלבמה אל הבית הלבן.

היא נולדה שנה לאחר שבית המשפט העליון בארצות הברית אסר על הפרדה בין לבנים לשחורים בארצות הברית. אך גם אחרי פסק דין זה היתה שם אפליה גלויה וסמויה, במיוחד באלבמה בה נולדה קונדוליסה.

התקדמות מדהימה

ההתקדמות האקדמית שלה ממש מדהימה. תואר ראשון במדע המדינה בגיל 19, תואר שני בגיל 21, דוקטוראט בגיל 26 ופרופסורה בגיל 27. מי שנפגש עמה לא יכול שלא להתפעל מן ההשכלה הכללית הרחבה שלה ובמידה מסוימת. אומרים שהיתה לה השפעה מאגית על אריאל שרון. מעולם לא העז לחרוג ביוזמות הצבאיות נגד הטרור יותר ממה שהתירה לו. הוא יזם את חורבן גוש קטיף בתמיכתה הנלהבת. הפרשן המדיני של ידיעות אחרונות, נחום ברנע, כתב פעם כי "עבור שרון אין אלוהים מבלעדי בוש, וקונדוליסה נביאתו". אם יבוא אי פעם חורבן על מדינת ישראל בעקבות המחלה הממארת הקרויה אנאפוליס יהיה לה חלק מרכזי בכך. כי הרוח החיה מאחורי המפלצת הזו.

הפגישה בוושינגטון

ידיד ישראלי, שמילא שליחות בוושינגטון בין השנים 1989-1993 ונפגש עם קונדוליסה סיפר לי על התרשמותו:
"את הפגישה בינינו אירגנה אחת העוזרות של ג'ים בייקר, שהיתה ביחסי ידידות הדוקים עם קונדוליסה. אותה אשה נולדה בבירמינגהאם בירת אלבאמה בה נולדה רייס. היא בת לאחת המשפחות הכי עשירות באלאבאמה. בעוד שרייס היא בתו של כומר פרסביטריאני. השתיים התיידדו כאשר רייס, צורפה ב-1989 לממשל של בוש האב, כאחראית על תיק ברית המועצות ומזרח-אירופה במועצה לביטחון לאומי. (היתה האשה הראשונה שמונתה לתפקיד זה)

"מייד עם בחירתו של בוש ומינויו של בייקר לשר החוץ, פתחה ארה"ב במאמצים ליצירת 'תהליך שלום' במזרח התיכון. ההנחה היתה כי רצוי להשיג את תמיכת הרוסים במהלך, או לפחות שלא יפריעו. זאת, למרות התמוטטות הגוש הקומוניסטי ב-1989, רייס, בתוקף תפקידה, התעסקה גם בנושא זה. הבעיה שלה היתה – ולדעתי נשארה – שהיא לא יודעת הרבה על המזרח התיכון.

בורות מדהימה

"נפגשתי עמה במסעדה ידועה בוושינגטון, ליד הבית הלבן, ומצאנו שפה משותפת במהירות, בזכות המוסיקה. עד גיל 15, רייס חלמה על קריירה של פסנתרנית קונצרטים. היא ויתרה על החלום כשהגיעה למסקנה שהיא לא טובה מספיק, אבל עד היום היא ממשיכה לנגן להנאתה ולהנאת ידידיה. ההשכלה המוסיקלית שלה – קלאסית כמובן – עשירה ומרשימה מאוד, והיא שמחה לגלות שגם אני ניגנתי פנסתר עד גיל 16 וחובב מושבע של מוסיקה קלאסית.
"היא נתגלתה בשיחה כאשה מאוד אינטליגנטית, אבל חסרת ידע בסיסי בנושאים מזרח תיכוניים. היה מפתיע לגלות שהאשה הזאת, שיודעת רוסית, צרפתית, גרמנית וספרדית, והידע שלה בהיסטוריה אירופית מרשים ביותר, לא ידעה כמעט מאומה על תולדות הציונות. אני לא אומר שכל אמריקני צריך לדעת מי זה הרצל, אבל מי שעוסק במדיניות חוץ כן צריך לדעת. הוא צריך גם לדעת מי היה המופתי אל-חוסייני ומי היה נאצר (והיא לא ידעה).

"הפיכה צבאית בישראל"

"שאלה אחת שלה היתה מפתיעה במיוחד. היא שאלה אותי האם שמיר, בתור טרוריסט לשעבר (את זה היא כן ידעה אולי מתיקי מודיעין שקראה) לא חש הזדהות מסוימת עם הטרוריסטים הערביים שלוחמים על עצמאותם. הסברתי לה שמבחינת שמיר, הוא היה לוחם חופש לגיטימי, בעוד שהטרוריסטים הפלסטינים הם רוצחים שפלים. ציינתי, כמובן, את העובדה שללח"י היו כללי מלחמה שנשמרו בקפדנות, בעוד שלטרור הערבי אין שום מעצורים.

"היא רצתה לדעת הרבה על צה"ל ומערכת הביטחון. שאלה אם במצב מסוים יכולה להיות הפיכה צבאית בישראל. השבתי שהסיכוי לכך לא גדול מהסיכוי שזה יקרה בארצות הברית. הוספתי בלצון שהגנרלים שלנו לא צריכים הפיכה צבאית – הם פשוט מצטרפים למפלגות ונבחרים לממשלה. גם את זה היא רשמה בקפדנות בפנקס. בסך הכל היתה שיחה נעימה, אם כי היא לא אדם שהייתי מגדיר כלבבי או חם.

"ראיתי אותה אחר כך פעם בקבלת-פנים בקונגרס, ודיברנו עוד כמה דקות. זה היה בתקופה שאחרי 'התרגיל המסריח' ולאחר שפרס נכשל במאמציו להרכיב ממשלה ושמיר קיבל את המנדט. היא שאלה אותי אם שמיר יצליח, או שיהיו בחירות חדשות. אמרתי שלא תהיה לשמיר שום בעיה להרכיב ממשלת ימין, והיא אף לא ניסתה להסתיר את הבעת האכזבה על פניה (כל הממשל של בוש קיווה ששמיר ייכשל)".

לתגובות:

galilizeev@gmail.com

 

על הענקת מדליה למשתתפי ההתנתקות ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=252

" ידיעות אחרונות" פירסם מונולוג ארוך של דן חלוץ תחת הכותרת " מה היה חלוץ אומר לוועדת החקירה" * המונולוג הזה מלא סתירות פנימיות ובריחה מאחריות * הם לא הציגו לו אפילו שאלה אחת

רוח הנבואה שרתה על צמד כוכבי ידיעות אחרונות, נחום ברנע ושמעון שיפר, ומפי הגבורה נודע להם מה יגיד דן חלוץ בועדת החקירה.

ציפור קטנה לחשה לי שזו עבודה של ספינולוג. העיתונאים שימשו רק כרשמקול למונולוג ארוך שאותו סיימו בשלוש מילים משלהם " ואז יתחילו השאלות" .

1. " היו לנו ליקויים …. זה מתחיל ממני" . דן חלוץ.

ובכן זו ההתחלה:

• מה היו קשריך עם עמרי שרון לפני שמונית לרמטכ" ל. מה הבטחת מה הובטח לך.
• האם קיימת דיון מטכלי על המשמעות הצבאית אסטרטגית של חורבן גוש קטיף. האם נשמעו קולות שערערו על התכנית. האם הבאת קולות אלה לידיעת הממשלה.
• כמה עלתה ואיזה נזקים נגרמו לצה" ל כתוצאה מן ה" התנתקות" .
• האם בדקת את נזקי " ההכנה המנטלית" שנערכה למבצעי חורבן גוש קטיף.
• האם התייעצת עם הפצ" ר בעניין חוקיות ה" הכנה" הזו שנחשבת על ידי אנשי מקצוע ומשפטנים " הטרפת דעת בלתי חוקית" .
• האם במהלך כהונתך כרמטכ" ל ערכת בדיקת פתע אחת במחסני החרום.
• האם בישיבת הממשלה שהחליטה על המלחמה אמרת כי ניתן לפתור את כל הבעיה עם חיל האוויר בלבד?
• האם הבאת לידיעת הממשלה דעות אחרות של גופי המודיעין.
• האם לא ידעת על רשת הבונקרים והמחילות של החיזבאללה בדרום לבנון. כולל בונקר ענק בשטח שני קילומטרים מרובעים במרחק 400 מטר מן הגבול.
• האם הבאת בחשבון אפשרות שחיל האוויר לא יצליח לפגוע בקטיושות קצרות הטווח ואת הצורך בפעולה קרקעית?
• האם אתה רואה עצמך כשיר לנהל מערכה קרקעית מן הסוג שנדרשה כדי לנקות את השטח בדרום לבנון?
• במונולוג לברנע ולשיפר אמרת כי הערכת שהמבצע הכולל יימשך שמונה שבועות ו" שעד היום האחרון ייפלו בארץ קטיושות" . האם התכוונת ל-4000 קטיושות? האם בדקת את ההכנות בעורף לאפשרות כזו?
• על אולמרט אמרת: " אני מוריד בפניו את הכובע הוא גילה נחישות ואומץ" . אתה באמת חושב כך?
• איך זה מתיישב עם מה שאתה עצמך אומר: " רצינו לבצע את המהלך (הגדול) עשרה ימים קודם אבל ראש הממשלה סבר שהוא קרוב להבקעה מדינית ואנחנו נאלצנו להוריד את הלוחמים מהמסוקים. בדיעבד אולי לא הייתי עיקש מספיק" .
• אמרת בראיון כי הישיבה של מח" ט מול מסך הפלאסמה " מנתקת אותו מתחושת הקרב" . ומה בדבר מסך הפלאסמה שלך?

• אתה אומר במקום אחד " היו לנו ליקויים …. זה מתחיל ממני" ובמקום אחר אתה אומר " השגיאה הכי גדולה שלי שלא נתתי את המשקל הראוי לקוצר הניסיון של הדרג המדיני… נדמה לי שהם לא הבינו את מלוא המשמעות בזמן אמיתי" .

 ושאלה אחרונה לרמטכ" ל דן חלוץ: אחרי כל מה שאתה אומר למה אינך לוקח אחריות והולך הביתה ולוקח עמך גם את הדרג המדיני שלא הבין מה הוא עושה.

הערה משנת 2010

שלא כחבריו לפשע החורבן של גוש קטיף ולמחדלי המלחמה דן חלוץ פרש נתפקידו. אך הוא לא השיב ברצינות על אף אחת מן השאלות שלמעלה. והדבר בא לביטוי בדו"ח ועדת וינוגרד.

=============================================

ציפי לבני התפטרי

אני כותב לך מכתב זה מתוך הוקרה עמוקה לאישיותך וליושרתך. כשאמרו שאת משמשת עלה תאנה לשחיתותו של שרון האמנתי שאת פועלת מתוך אמונה שבמעשייך את משרתת את האומה, כבת נאמנה לאביך, איתן לבני, קצין המבצעים של אצ" ל.

ציפי לבני

גם כשהצטרפת ל" קדימה" של אולמרט סברתי שאת עושה זאת מתוך מניעים לאומיים.

אחרי המלחמה הנוראה הזו כבר אינך יכולה להועיל כלום בשבתך בממשלתו. אבל את יכולה להירשם בהיסטוריה כאשה שהפילה את ממשלת אולמרט.

פשוט התפטרי. התפטרותך תהיה אבן הדומינו הראשונה שתמוטט את כל בנין הקלפים הזה הקרוי קדימה. תחזרי לשיר הביתרי " קדימה" , המסתיים במלים " להתנער מרפש…"

ראה השמאלנות הפתאומיתץ של ציפי החלולה

============================================

" הבכי של דדו גרם להתפטרות גולדה"

פרט בלתי ידוע על נסיבות נפילתה של ממשלת גולדה מאיר שמעתי השבוע מפי ידידי רמי טל, ששמע אותו מפי משה דיין.

דדו וגולדה

וזה הסיפור:

" מייד לאחר פרסום דו" ח ועדת אגרנט, הזמין שר האוצר פנחס ספיר שלושה גנרלים שהודחו מתפקידם על ידי הוועדה: זעירא, גורודיש והרמטכ" ל דדו. כמיטב המסורת של מפא" י הציע להם ספיר ג"ובים יפים, שיסדרו אותם בחיים. זעירא וגורודיש דחו את הצעתו. דדו קיבל את ההצעה ומונה למנכ" ל " צים" . אבל במהלך הפגישה, דדו פרץ בבכי מר ואי אפשר היה להרגיעו. הוא אמר לספיר שהיה מקבל את ההדחה בשקט, אם גם הדרג הפוליטי היה משלם את המחיר. ספיר הזדעזע מן הדברים שאמר דדו והתקשר לדיין. דיין סירב לומר לי מה בדיוק אמר לו ספיר, אבל השיחה הסתיימה בכך שדיין הבטיח לספיר שהוא ילך לגולדה ויגיש את התפטרותו. כך הוא באמת עשה. גולדה ביקשה 24 שעות לחשוב. אחרי פחות מ-24 שעות היא התקשרה אליו ואמרה לו: "משה, אם אתה מתפטר, גם אני מתפטרת".

רמי טל הוא עורך בכיר ב" ידיעות אחרונות" וקודם לכן עבד כעורך ומתרגם בעיתון הערב הכושל " היום הזה" , בעריכתו של משה דיין. המשקיעים בעיתון היו הפרסומאי אליעזר ז"ורבין ואיש העסקים מוזי ורטהיים. העיתון הופיע ב-1 בספטמבר 1976 ונפח את נשמתו בטרם חלפו ארבעה חודשים לקיומו.

בתקופה זו הכיר רמי טל את משה דיין ובין השניים התפתחו יחסים מיוחדים. רמי טל הוא איש אשכולות ואינטלקטואל מבריק ודיין מצא בו בן שיח וסדן לרעיונותיו ולזכרונותיו.

רמי טל רשם את הדברים וכבר פרסם חלק חשוב מהם (דעתו של דיין על הגולן) בכפוף לסייגים שהטיל עליו דיין לפני מותו.

על יחסיהם סיפר לי רמי טל:

" בימים בהם התקיימו שיחותינו, (סוף 1976 ולפני מהפך 1977) דיין היה חבר כנסת והיה משוכנע כי סיכוייו לחזור לעמדת השפעה אינם גדולים.

" היתה לו תכנית לכתוב ספר, בו יתאר את ההיסטוריה של מדינת ישראל בתקופה שאותה הגדיר במדויק: מן ה-15 במאי 1967 – היום בו נכנסו כוחות מצריים גדולים לסיני ועד יום התפטרותו מהממשלה, באפריל 1974.

" קשה להגיד שהיינו ידידים. לדיין לא היו ידידים. אבל נראה

שהוא השתמש בי כדי לבדוק איך מגיב בחור הצעיר ממנו ביותר משלושים שנה על דבריו והשקפותיו. זאת למדתי לדעת לאחר שנים מפי חיים ישראלי, יועצם של שרי הבטחון מאז בן גוריון.

" דיין, כך אמר לי ישראלי , ידע שאת ספריו הקודמים קראו בעיקר בני גילו. הוא רצה מאוד שהספר החדש שלו יעניין ויקסום לצעירים יותר. הוא ביקש "פיד-בק" מנקודת מבטו של צעיר, ואת זה אני סיפקתי לו בשפע, בעיקר כי ידעתי לשאול.

============================================

הדיאודורנטים

שאלה באזרחות. מי האישים הללו ומה המשותף להם: יואל חסין, שי חרמש, עמירה דותן, מנחם בן, שלמה ברזניץ, זאב אלקין.

קורא יקר, אם השמות הללו אינם אומרים לך כלום מגיע לך ציון נכשל באזרחות. זו רשימת נבחריך, חברי הכנסת של סיעת " קדימה" .

7. " סליחה את רינה גרינברג? שואל אדלר את אחת ממועמדות קדימה שהוא עצמו בחר ושכח. (מתוך סירטה של ענת גורן " כל אנשי הקמפיין" בערוץ 10) .

אני קורא להם " הדיאודורנטים" . כי הם לא נבחרו בפריימריס, בוועידה או במרכז של מפלגה או בסניף של תנועה. הם נבחרו בדרך שבה הכין ראובן אדלר את התבשיל הנקרא " קדימה" , עוד בימי אריאל שרון. הם נועדו להיות הדיאודורנט שיטשטש את הצחנה שעלתה משחיתותם של מייסדי " קדימה" .

אחת התמונות המדהימות ביותר בסרט המצויין של ענת גורן " כל אנשי הקמפיין" היא צילום טקס הצגת רשימת מועמדי " קדימה" .

" הוא חתן השמחה" , אומרת ענת גורן על אדלר, " יש לו סיבות טובות להרגיש כך… במידה רבה הוא מרגיש שקדימה היא הבייבי שלו. 30 מחברי הרשימה הוא ראיין בעצמו. המכנה המשותף היחיד ביניהם הוא שהם התחבבו עליו ויצאו טוב בסקרים. כל אחד מהם מתאים בדיוק לקהל יעד מוגדר. את חלקם כבר הספיק לשכוח" .

ומיד ניתנת המחשה. אדלר מצביע לעבר איזו אשה לבושה באדום ואומר: " תשאל אם זו רינה גרינברג" .

איזה מספר ברשימה היא, שואל מישהו.

ואדלר משיב: " מספר גבוה" .

ובהמשך מתברר כי זו איננה רינה גרינברג אלא אחותה.

לא ברור מן הסרט אם הרשימה שמניתי למעלה נבחרה על ידי אדלר אבל ברור שכל אחד מהם אכן נועד לקהל יעד מוגדר. האחד פרופסור שנועד לאינטלקטואלים האחר היה יו" ר ההנהגה הארצית של בית" ר, השלישי היה בדירקטוריון " הפועל" , החמישית היתה קצינת ח" ן ראשית וכך הלאה. כולם אנשים נקיים, חפים מפוליטיקה, עלה תאנה מצויין לכל הטרמפסיטים שמהם הורכבה הרשימה ( פרס, דיכטר, שיטרית, מופז, הנגבי, עזרא, רוחמה, תירוש, סולודקין, איציק ועוד).

על מלכי צרפת נאמר כי לא נהגו כלל להתרחץ והסתירו את ריח גופם בענני בושם. תומס ג"פרסון, שהיה שגריר ארצות הברית בצרפת ערב המהפכה הצרפתית, כתב כי איננו מבין איך אומה תרבותית כל כך יכולה להסריח כל כך.

מי יודע, אולי הסירחון שנדף מן הצמרת בצרפת הוא שהביא להריסת הבסטיליה.

=============================================

ד" ר סוס, אולמרט והדחת ניקסון

תיבת הדואר האלקטרוני שלי מופצצת בימים אלה ביצירות הקוראות לסילוק ממשלת אולמרט. מכל היצירות הללו מצאה חן בעיני מצגת בשם " אהוד, לך הביתה" , המבוססת על ספר נפלא – "לך הביתה" (Will you please go now) פרי עטו של סופר הילדים ששם העט שלו ד" ר סוס.

הצלחתי לאתר את מחבר המצגת, איש חינוך ממרכז הארץ וזה סיפורו:

" ד" ר סוס הוא מאייר וסופר ילדים אמריקני, שהתחיל את הקריירה שלו ערב מלחמת העולם השנייה. הוא פרסם אז קריקטורות והטיף לכניסת ארה" ב למלחמה בנאצים.

" בסוף שנות החמישים, כשהתפרסם מחקר על כשלון הוראת קרוא וכתוב בבתי הספר בארה" ב, הוא התגייס לכתוב ספרי ילדים ללימוד קריאה. הרעיון היה להפוך את הספרים לקלים מאוד לקריאה (מילים בסיסיות, מעט מאוד מילים, חרוזים, וכדומה). הוא אייר את ספריו בצורה פרועה, תוך שימוש במילות נונסנס כשלא מצא חרוז מתאים. הספרים הפכו ללהיטים מדהימים – והספר הידוע מכולם הוא "חתול תעלול".

" בשבת האחרונה" – מספר בעל המצגת – " קראתי עם בתי את "לך הביתה" של ד" ר סוס, במטרה ללמד אותה אנגלית. הסיפור הוא על יצור זחוח (שמזכיר לי שכן שבא להתארח, למרות שלא הוזמן), שנתקע לך בבית, ונשאר ונשאר, מתעלם מכל הרמזים. הספר הוא סיפור על הפנטזיות התוקפניות שדבר זה מעורר אצל המארח, החושב על מגוון הדרכים להיפטר מהמטרד. הוא אומר לו: לך ולא אכפת לי איך. תלך ברגל או תרכב על פרה. תחליק במחליקיים או תגלוש במגלשיים. רק עוף לנו מהעיניים. תוך כדי קריאה חשבתי לעצמי: זה הרי בדיוק אולמרט.

" השתמשתי ברעיונות של מחבר הספר והתאמתי אותם לאולמרט.כך למשל כתבתי: "מצידי, תרכב מהר מכאן ועד לסין, תקנה מראובן אדלר רכב תלת-או-ספּין. תצעד בנעל שיריונר שנפגע מטיל נ" ט – רק הסתלק מכאן מהר ותפסיק כבר לחרטט" סיימתי בקריאה לחתום על עצומה להתפטרות אולמרט.

" לאחר שכבר סיימתי את הכנת המצגת גיליתי שכיוונתי לדעת גדולים. במקור זה היה ספר משעשע לילדים על אורח נודניק שמבקשים להיפטר ממנו. בוויקיפדיה מצאתי כי בתקופת הנשיא ניכסון, בעקבות פרשת ווטרגייט, שיכתב המחבר את הספר המקורי והפך אותו למסר פוליטי המכוון נגד ניכסון. הסטיריקן היהודי-אמריקני ארט בוכוואלד, בעל טור רב השפעה ברשת עיתונים בארה" ב, פירסם בטור שלו את הגירסה הפוליטית של הספר. תשעה ימים לאחר מכן ניקסון התפטר"

עד כאן דברי בעל המצגת.

" אהוד העיקר שכבר תסע" . מתוך המצגת של ד" ר סוס.

נקווה שאצל אולמרט זה יהיה מהר יותר, ועד שיופיע טור זה הוא כבר יהיה ראש ממשלה לשעבר.

==========================================

היס" מים

תמהני איך לא חשבו על הפעלת היס" מים שחורי המדים לצורך ניקוי השטח מאנשי חיזבאללה בלבנון. אחרי ההצלחה המדהימה שלהם במחיקת 22 ישובים ופינוי יותר מרבבת מתיישבים בחבל עזה ובצפון השומרון היה צריך לשלוח אותם עם סוסיהם לבינת ג"בייל, למארג" עיון. שם ודאי

היו מוכיחים את גבורתם.

לוחם יס" מ על סוסו באחד ממבצעי הגבורה. (צילום: מירי צחי).

=============================================

בין כתום ללבן וכחול

. עם ישראל במיטבו ליד קבר גולדה.

אי אפשר היה שלא לבכות ליד קברה של גולדה, המוקף אלפי צעירים וצעירות, חיילי מילואים, משפחות שכולות – ייצוג מלא של עם ישראל במיטבו.

לא יכולתי להימלט מן המחשבה שאין הבדל בין הצעירים והצעירות כאן לבין הכתומים והכתומות שנאבקו על גוש קטיף. אותו תום נעורים, אותה אהבת ישראל, אותה מסירות עד כלות. כששרו את התקווה התנגנו בתוכי מילות שירו של ז"בוטינסקי שנכתבו בהקשר אחר ובתקופה אחרת, אך הלמו את המעמד כאן: " זה הריב לא נגמר הוא עדיין/ בין אדום ללבן וכחול/ עוד שלם נשלם לך קין/ את נשמות צעיריך ניטול" .

===============================================================

מקור הביטוי לכסף אין ריח

הלהיטות אחר הבצע והממון, שהולידה את הביטוי " לכסף אין ריח" , ימיה כימי היות האדם. ההיסטוריון ה רומאי סויטנאוס מספר איך נולד הביטוי הזה. הקיסר אספסיאנוס (69-79 לספירה), ברוב להיטותו להגדיל את הכנסות האוצר שלו הטיל מס על המשתנות הציבוריות שברומי. בנו טיטוס ניסה לשכנע את אביו שאין זה נאה להטיל מס על צורך אנושי טבעי נענה בדרך מקורית. אספסיאנוס נטל מטבע מן ההכנסה הראשונה של מס המשתנות הגיש אל חוטמו של טיטוס ושאלו אם נודף ריח מן המטבע. כשהשיב בשלילה אמר: " והרי מן השתן הוא בא" .

" באמרה זו" , אומר גדליה אלקושי בספרו " אוצר פתגמים וניבים לטיניים" , באה לביטוי להיטותם היתרה של בני אדם אחר הכסף בלא לברר באמצעי להשגתו ובלא לבחול בו גם כשמקורו נאלח" .

אולי אין זה מקרה שביטוי זה קשור בשני קיסרי רומי שהמיטו עלינו את החורבן.

כך גרשו קיבוצי השמאל בגליל את "נחלים"

בשנת 1943 התנחלה קבוצת חלוצים דתיים בצפון עמק החולה והקימה את " נחלים" * הקיבוצים הסמוכים, דן ודפנה, התנגדו לקיום ישוב דתי בשכנותם * במכתב ששלחו נאמר: " לא נשלים בשום פנים עם יצירת עובדות… ודורשים מכם פינוי מיידי…" * ניסו להוריד את המתיישבים בכוח, אך נהדפו בעזרת מתנחלים מטירת צבי ושדה יעקב * לאחר חמש שנים של החרמה, בלי לחם ובלי תחבורה, ניטשה "נחלים" הגלילית והישוב הועבר למרכז הארץ

בעקבות הדברים שכתבתי כאן על "הפטנט הראשון של ארץ ישראל" קיבלתי מכתב בו נאמר: אצלנו שיכללו את הפטנט, כדאי שתבוא ותראה. הכותבת, עדינה פרידגוט, מנהלת "בית החלוץ הדתי" שבמושב נחלים, הסמוך לפתח תקווה.

ראה ממאורעות תרפ"ט לפרעות תשס"ג

" הפטנט" היה כזכור תנור פח, שנבנה בצפת על ידי הפחח מיישל סגל, בראשית המאה העשרים. את התנור הזה, כתבה לי עדינה פרידגוט, שיכלל חיים כהנא והשתמש בו לחימום אפרוחים בחורף. כהנא, נאמר במכתב, הוא "ממייסדי מושב נחלים בגליל העליון" .

חשבתי שנפלה כאן טעות. האם קיים ישוב הנושא שם זה גם בגליל? כשבאתי למושב נחלים, הסמוך לפתח תקווה, נתברר שלא היתה כאן טעות. היה היה ישוב שנשא את השם נחלים בגליל, אך תושביו גורשו למעשה מבתיהם. זהו סיפור הפינוי הראשון של ישוב יהודי שנעשה בידי יהודים בארץ ישראל, באמצע המאה הקודמת. הסיפור הבלתי ידוע הזה מתועד ב"מוזיאון החלוץ הדתי" : במסמכים, בצילומים, ובאביזרי התקופה.

מצוות ישוב הארץ

מנהלת המוזיאון היא בתם של אריה ושפרה בראלי, שעלו מפולין בשנות השלושים, ונמנו עם מייסדי נחלים הגלילית. היישוב הוקם על ידי גרעין "ארגון ירושלים" , שהתגבש בשנת 1939 בסניף בני עקיבא הפועל המזרחי בירושלים. הגרעין היה מורכב מצעירים וצעירות דתיים שנמלטו באותן שנים מגיא ההריגה באירופה ושאפו להגשים בגופם את מצוות ישוב ארץ ישראל.

כשפנו חברי הגרעין למוסדות המיישבים בבקשה להקצאת להם קרקע להתיישבות, נאמר להם כי עליהם לעבור קודם הכשרה. הציעו לעשות את ההכשרה במושבה מנחמיה שבעמק הירדן. מושבה זו הוקמה על ידי הברון בשנת 1902 וסבלה כל השנים מרצחנותם של השכנים הבדואים. איכרי המושבה היו מוכנים לקבל את חברי "גרעין ירושלים" לעבודה נוכח הסכנה שהייתה כרוכה אז בהעסקת פועלים ערביים. התנאי היה שיסכימו להסתפק בשכר הירוד המשולם לפועלים ערביים..

 

חברי הגרעין הסכימו, בלית ברירה. הם הגיעו למנחמיה בשנת 1939 קיבלו למגורים צריפי פח שלהטו בקיץ וקפאו בחורף. הם עבדו שם בכל עבודות המשק ובנוסף עבדו גם במחצבה ובתחנת הכוח של רוטנברג. ההכשרה הזו נמשכה כארבע שנים. אלה היו שנים של חיי לחץ ומצוקה. שכר רעב, עבודת פרך ומגורים בתנאים איומים. הם קיבלו את הייסורים באהבה והמתינו לבוא הבשורה לעלייתם על הקרקע.

צוואת אוסישקין

 

מנחם אוסישקין

מנחם אוסישקיןהבשורה הגיעה בשנת 1943. לאנשי הגרעין נאמר: הוקצתה לכם משבצת קרקע שנקראה אוסישקין ד", על שמו של מי שהיה ראש ההנהלה הציונית ועמד בראש הקרן הקיימת. אוסישקין כתב בצוואתו כי יש להקצות באזור משבצת קרקע לכל אחת מן התנועות ההתיישבותיות. הווה אומר: גם לתנועת ההתיישבות הדתית. דן ודפנה כבר קיבלו אז את משבצות הקרקע שלהם ועכשיו הגיע הזמן להקצות קרקע גם לפועל המזרחי.

קבלת פנים צוננת

אנשי גרעין ירושלים קיבלו את הבשורה בשמחה רבה והתארגנו לעלות למקום. תחילה עלתה קבוצה קטנה, רובה גברים, כדי להכין את התשתית. למתיישבים ציפתה קבלת פנים קרירה. ישובי הסביבה הביעו את דעתם השלילית על התכנית להקים ישוב דתי בשכנותם. אמרו: אתם לא תעלו. אנחנו כולנו ישובים חילוניים, לא רוצים ישוב דתי כאן.

יום אחד לאחר היאחזות אנשי נחלים באו אנשי ועד גוש הישובים החילוניים והודיעו לחברי גרעין ירושלים כי עליהם להתפנות עד למחרת בבוקר. אם לא יתפנו עד אותה שעה יורדו ממנה בכוח.

במכתב אזהרה שהשאירו בידי המתנחלים נאמר כי עליהם לפנות את הקרקע ללא שהיות ואיימו בנקיטת צעדים.

" דורשים מכם פינוי מיידי"

זהו המכתב שכתב ועד גוש הישובים בצפון למתיישבי נחלים הגלילית זמן קצר לאחר שעלו על הקרקע. המכתב המקורי נמצא בארכיון הציוני ובמוזיאון "בית החלוץ הדתי" .

"הננו מודיעים לכם שלא נשלים בשום פנים עם יצירת עובדות אלה ודורשים מכם פינוי מיידי של השטח וקיום ברור ביניכם ובין המרכז החקלאי וועד הגוש. אנו תובעים מכם לא להביאנו לידי מעשים שעלולים לפגוע גם בכם וגם בנו, במקרה של סירוב מצידכם לתביעתנו הנל" .

ניסיון לפנוי בכוח

הם לא הסתפקו באזהרה מילולית. כמה ימים לאחר העלייה על הקרקע באו ליישוב במטרה להוריד את המתיישבים בכוח. אנשי נחלים הספיקו בינתיים להקים גדרות וצריפים ולהזעיק את חברי המשקים מטירת צבי ושדה יעקב, והתוקפים נהדפו. אך הקיבוצים החילוניים לא ויתרו. הם החליטו להטיל חרם.

החרם על הישוב

ההחלטה על החרם נועדה להחניק את הישוב החדש. יש לזכור שמדובר בקומץ ישובים שהוקמו בתוך ים של ישובים ערביים עוינים. שיתוף פעולה בין הישובים בענייני אספקה, תחבורה, ביטחון, הכשרת הקרקע, היו חיוניים לקיום.

ועד הגוש נתן הוראה לכל הישובים שלא לקיים כל שיתוף פעולה עם נחלים. אי שיתוף פעולה התבטא בכך שהמאפייה האזורית שסיפקה לחם לכל ישובי הסביבה לא סיפקה לחם לנחלים. תושבי נחלים נאלצו לאפות בעצמם את לחמם בתנורים הפרימיטיביים שברשותם. אי שיתוף הפעולה התבטא גם בתחבורה וזאת באזור שדרכיו משובשות, פיסית וביטחונית. כשכבר התבססו מעט והצליחו להוציא משהו מן האדמה הקשה לא יכלו לשווק את היבולים ואלה נרקבו.

באחד המסמכים שבמוזיאון נאמר: " למרות פניותינו ודרישותינו לא הסכים ועד הגוש לדאוג לענייני שמירה וביטחון ולענייני אספקה. אנשים יושבים במחנה בלי כל סידור של שמירה ובלי לחם וקמח לאפייתו" .

 

במכתב אחר, שנשלח למשה שרתוק (לימים משה שרת, שר החוץ של ישראל) נאמר: " במשך תקופה קצרה סרבו משקי הסביבה לחלק לקבוצת החברים… מזון וכנראה אף מים…"

החרם, ברמות שונות של חומרה, נמשך עד סמוך להכרזה על הקמת המדינה. הוא נפסק נוכח הסכנה המשותפת שאיימה על עצם קיום המדינה המוקמת.

פינוי הנשים והילדים

ה" הגנה" החליטה על פינוי הנשים והילדים מן האזור ואלה מצאו מקלט בחיפה. הגברים נשארו בישובים כדי לשמור על הרכוש ולעבד את הקרקע במידת האפשר.

כששקטה הארץ החלו המפונים לחזור למקומותיהם. אך ישובי האיזור לא ויתרו על תביעתם לסילוק מתנחלי נחלים. הם הפעילו לחץ על המוסדות המיישבים ובדיון בסוכנות הוחלט סופית על פינוי. מתיישבי נחלים כבר לא גילו אותה נחרצות עיקשת שגילו בתחילת דרכם. עדינה פרידגוט מסבירה את הרמת הידיים הזו על פי מה ששמעה מהוריה: " היינו אז ארבעים משפחות. כבר לא היינו כל כך צעירים כמו בהתחלה. כבר איבדנו את הכוחות במאבק הבלתי פוסק, גם באדמה הקשה, גם בעוינות הסביבה היהודית, גם באדישות המוסדות. החיים במקום היו בלתי אנושיים. הקרן הקיימת לא הכשירה את הקרקע והייתה שם עשביה כזו שהשתלטה על כל גן הירק ועל כל מה שזרענו ושתלנו. ומה שהצלחנו לייצר לא נתנו לנו לשווק. לא בנו לנו בתי קבע. לכן, כשהציעו בסוכנות שנקים את הישוב במקום אחר הרמנו ידיים" .

על אדמות נחלים הגלילית הוקם קיבוץ חילוני למהדרין – הגושרים.

 

המעבר למרכז הארץ

מתיישבי נחלים הגלילית עוד עברו כמה גלגולים במקומות שונים בארץ עד שב-1953 התיישבו סופית במקום בו שוכן המושב היום.

כל מה שנותר מנחלים ההיסטורית הוא " בית החלוץ הדתי" שהוקם על ידי עדינה פרידגוט לזכר אמה, שפרה בראלי. האם עלתה לארץ ב-1936 למדה בסמינר המזרחי בירושלים והייתה מזכירתה של ראש נשות מזרחי, הרבנית אוסטרובסקי. היא הקימה את הגנים הדתיים הראשונים בארץ – בחדרה, רעננה וטבריה. היא נישאה לאב, אריה בראלי שייבדל לחיים, בשנת 1940 ויחד היו ממקימי נחלים הגלילית. שפרה בראלי פרסמה ספר שירה (" הלכתי בשביל" בהוצאת טרקלין) והותירה שירים בעזבונה .

ארץ ישראל היפה

לולא הסיפור העצוב שמאחורי נחלים ניתן היה לומר שהמוזיאון הזה הוא פינת חמד של ארץ ישראל היפה. המוזיאון הוא שיחזור של ישוב חלוצי מן המאה הקודמת. הוא כולל חצר איכרים, כלים חקלאיים של התקופה, דירת מתיישבים אופיינית על כלי הבית שלה ואביזריה. תצוגה של תמונות ומסמכים המתעדים את ההתיישבות בכלל וההתיישבות הדתית בפרט. במקום מתקיימות פעילויות לילדים ולנוער הכוללות: הכרות עם מבשרי הציונות, הצגת הבעיות המיוחדות של המתיישב הדתי (שמיטה, שבת, תרומות ומעשרות ), חידונים, משחקים לימודיים (חפש את הסליק, שבעת המינים וכדומה).

המוזיאון מקפל בתוכו את ההיסטוריה היהודית בדורנו: השואה, ההעפלה, המאבק על ארץ ישראל, המלחמות והתקומה. הוא כולל סיפורים מופלאים על גלגולו של ספר תורה מצפת לנחלים הגלילית ומשם לנחלים שבשרון, לחברון וחזרה. סיפור על ילדה שנולדה בספינת מעפילים ועל גלגול העריסה שלה בנתיבי הבריחה וההעפלה ועוד ועוד.

מומלץ לבקר, עם הילדים (טלפון: 9328657).

תגובה

זאב שלום. מקווה ששלומך טוב. הגיע לידי עותק מסיפור מושב נחלים, מן הימים שהיה באצבע הגליל. סיפור זה אינו חדש לי. נתקלתי בו  לראשונה בחודש מרץ שנת 1966 , שעה ששרתתי בתעסוקה מבצעית בחורשת טל, ועמי היה בן קיבוץ הגושרים, אשר הביא לידיעתי עובדה זו. מי שהעביר לי את רשימתך מתוך אתרך בבלוג שלך, היה בן לאחד ממתיישבי מנחמיה, שעברו להתגורר במושב "נחלים בגליל, כיום הוא מתגורר כמוני במודיעין, ומתפלל עמי בבית הכנסת בשכונתי. אתה מזכיר   מכתב המצוי בארכיון הציוני, בו מוזהר היישוב הדתי לפנות מקומו, מכתב שנשלח ע"י הקיבוצים החילוניים בסביבה, אני משער שמדובר בדן ואולי אף בדפנה. בבלוג שלך העוסק בסוגיה זו , אתה מציין כי המכתב נמצא בארכיון הציוני אך גם במוזיאון "החלוץ הדתי" בנחלים של היום.. האם יש בידך אפשרות לציין את מספר התיק בו מצוי מכתב זה בארכיון הציוני? אני חיפשתי  אותו בתיקי "נחלים" בארכיון הציוני ולצערי לא "דגתי" את המכתב. התואיל להפנותי אליו [חטיבה ומספר תיק]?

תודה מראש.

מרדכי אשל

 

תשובה

חלפו כמעט שבע שנים מאז כתיבת הכתבה ואין בידי המידע שאתה מבקש. לדעתי עליך לפנות למושב עצמו בו ראיתי במו עיני אצת צילום המסמך המבוקש.

זאב גלילי

24.1.11

קישורים למתנחלים

מה קרה בין סבסטיה לעמונה

 http://www.zeevgalili.com/2013/03/17801

 הכיפה הסרוגה  באוהל הדוד תום

http://www.zeevgalili.com/2005/03/250

 פיזור ההפגנות בכפר מימון

http://www.zeevgalili.com/2012/07/17093

 המתנחלים גנבו לנו את התנ"ך

 http://www.zeevgalili.com/2006/01/229

 חורבן חבל ימית

http://www.zeevgalili.com/2005/02/272

 כניסה להיסטורי וציונות שפויה

http://www.zeevgalili.com/2005/01/11213

 תסמונת השינאה למתנחלים כביטוי לאנטישמיות יהודית

 http://www.zeevgalili.com/2004/01/282

 כיכר רבין לפני ואחרי חורבן גוש קטיף

http://www.zeevgalili.com/2006/09/8731

 ההסתה שהכשירה את חורבן גוש קטיף

http://www.zeevgalili.com/2005/09/237

 רקוויאם לטורניר הכדורסל בנצר סירני

http://www.zeevgalili.com/2006/10/357

 חורבן י' באב תשס"ה

 http://www.zeevgalili.com/2005/09/25

 אומן: ישראל תחדל להתקיים אם תמשיך במדיניות הוויתורים

http://www.zeevgalili.com/2008/03/662