ארכיון חודשי: מרץ 2008

כך מדבר אנגלי אמיץ על חמאס בעזה והאיסלם באירופה ובארצות הברית

הכינו עצמכם לשואה האמיתית – אומרת כרזה בהפגנת מוסלמים בבריטניה

קראתי בעיתון שמשרד החוץ החליט לגייס  את אתר  youtube לצרכי  ההסברה של ישראל. הפרויקט הראשון יהיה להציג את תמונות הזוועה של טבח תלמידי ישיבת מרכז הרב למען ילמדו הגויים ויידעו עם איזה רשעים יש לנו עסק.

על יוזמה זו של משרד החוץ אפשר לומר בלשון העם "בוקר טוב אליהו". עכשיו נזכרתם?

מהו אתר youtube

האתר הזה הוקם בשנת 2005 על ידי שלושה צעירים אמריקנים שמצאו פתרון טכנולוגי להעביר באינטרנט קובצי וידאו ושמע גדולים במהירות ובקלות.

תחילה הוצגו באתר סדרות טלוויזיה, קליפים של מוסיקה  וכדומה. במרוצת הזמן נפתח האתר לכל אדם וגוף המבקש לפרסם בו סרטון בכל נושא העולה על רוחו. שהמיגבלה היחידה היא שלא להפר זכויות יוצרים. עד מהרה הפך האתר לצומת של החלפת קבצים וגם מקור למיליוני הבלוגים בכל העולם.

כרגיל בתחום זה הפך האתר למכרה זהב של יוזמיו ובמרץ אשתקד הוא נרכש על ידי גוגל ב-1.65 מיליארד דולר.

מזה זמן רב משמש האתר מכשיר תעמולה של אויבי ישראל אך גם רבים מחסידי ישראל תורמים את תרומתם באורח עצמאי. משרד החוץ נרדם בשמירה.

אילו עסקו שם פחות בתככי משרד ובמאבק להישרדות אולמרט היו הופכים את האינטרנט  לבמה אדירה להפצת עמדת ישראל בעולם, כפי שהערבים עושים בלא מעט הצלחה.המחדל של השימוש באינטרנט הוא חלק מן המחדל הטרמינאלי של ההסברה הישראלית בכללותה.

ניתן גם לנצל את האתרים והקליפים של תומכי ישראל ואת המגמה הגוברת של רגשות התעוב שחש העולם החופשי כלפי האיסלם. דוגמה לקליפ כזה מצורף כאן. קליפ של אנגלי אמיץ האומר מה שכולם חושבים על האיסלם, ללא מורא וללא משוא פנים. שמו של הדובר פט קונדל.

הקליפ שודר באתר מתחרה ל"יוטיוב" הנקרא  dotsub

על חשיבותו אפשר ללמוד מן העובדה שעד לסגירת טור זה צפו בו קרוב ל-3 מיליון איש.

מוגש בזה הטקסט המקורי בתרגום לעברית (שנעשה על ידי  ידידי רמי טל , עורך בכיר מהוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות".

"האיסלם הקיצוני הראה לנו בדיוק מי אנחנו – רכיכות".

ואלה דבריו של הדובר:

"יכולתי להיות בסעודיה, שבה גברים הם גברים ונשים הן עדר פרות. האם מותר לי להגיד את זה?
הנציבות הסעודית לזכויות אדם – הרי לך אוסף של מילים שממש מסוגל לגרום לפיצוץ במוח שלך – אבל מסתבר שארגון כזה באמת קיים, והם מתכוונים להתלונן בסוף החודש, באירוע שיתקיים בקופנהגן, על כך שממוסלמים החיים באירופה נשללות זכויות האדם, והם אינם רשאים לקיים באופן חופשי את מצוות דתם. מה תגידו על זה? לקבל הרצאות על זכויות האדם מסעודיה, זה בערך כמו צער בעלי חיים אצל צפון קוריאנים. "האם זה יכול להיות הזוי יותר מזה?" תשאלו. ובכן, מסבתר שהתשובה חיובית, מפני שעוד הם דורשים מאיתנו להפסיק לזהות את האיסלם עם טרור, דרישה די חוצפנית, כשהיא באה מ"שומרי האיסלם", שהם גם שומרי הטרור.

איך נוהגים האנגלים

בחברה שפויה, אדם שיקום וינאם נאום מסוג זה יסולק החוצה בבושת פנים, ברגע שיפתח את פיו, או – טוב מזה – יוקע על עמוד ויושלך לנהר. אבל פה זה אירופה, כך שקרוב לוודאי שאנו נקשיב למה שיש לו לומר, ניקח את הדברים בחשבון, ולאחר מכן נשנה את דרכינו, כפי שאנו עושים תמיד. רק השבוע, פה באנגליה, סופר לנו כי רשת סופרמרקטים גדולה מאפשרת למוסלמים העובדים באריזת הסחורות של הקונים לא לנגוע באלכוהול, אם הם אינם רוצים בזה. ועכשיו אפשר להמר בביטחון על כך שהם יתייצבו בתור ארוך ויודיעו שהם לא רוצים בזה. כבר היה לנו רוקח שסירב למכור אמצעי מניעה בגלל הדת, היה לנו רופא-שיניים מוסלמי שסירב לטפל באשה שלא כיסתה את ראשה, ועכשיו מספרים לנו שכמה רופאים מוסלמים מסרבים לטפל באנשים מסויימים בגלל דתם. ובכן, לנו באנגליה יש מונח טכני לסוג זה של התנהגות. אנו קוראים לזה – "משתינים עלינו", ואנחנו לא אוהבים כשמשתינים עלינו, כי זה מסריח. פשוט עניין של תרבות.

אולימפיאדה בצל מסגד

אם המוסלמים כל כך סובלים מדוכאים כפי שהסעודים רוצים שנאמין, אז מדוע יש עכשיו תוכניות לבנות כאן, בלונדון, מסגד אימתני במימון סעודי, מסגד שיהיה הגדול ביותר באירופה, לא פחות? תאכלו את הלב, תושבי דנמרק. אנחנו יודעים שאתם הייתם מתים שזה ייבנה אצלכם, אבל לא יעזור לכם – אנחנו מקבלים את המסגד. והוא ייבנה ממש בקירבת מיתקני האולימפיאדה שתתקיים בלונדון 2012, אם הם יקבלו את היתר הבנייה. אפילו חלק מן המוסלמים המקומיים מוחים על כך נמרצות, בטענה שהם יידחקו לשוליים, כי המסגד הזה ייבנה על-ידי קיצונים למען קיצונים, מה שאומר שהם כנראה יקבלו "אור ירוק" לתוכנית, ואז על האולימפיאדה ישקיף מסגד בגודל של אצטדיון כדורגל. אינני יודע אם ריצת המרתון תופסק לצורך תפילות, או שספורטאיות יידרשו ללבוש אוהל על עצמן במהלך התחרויות, אם כי אני משוכנע שאם ישאלו לדעתו של "האימאם המשוגע" של הרב-תרבותיות, ראש עיריית לונדון קן ליווינגסטון, זה בוודאי יהיה על סדר היום.

כרתו ראשיהם של מעליבי האיסלם. כרזה בהפגנה איסלמית בלונדון.

העובדה שהסעודים יכולים בכלל להופיע עם חרא ציני מהסוג הזה מראה עד כמה רחוק הרשינו להם לדחוף אותנו, כאן באירופה. האיסלם הקיצוני הראה לנו בדיוק מי אנחנו – רכיכות. הוא רואה שתקינוֹת פוליטית היא כמו סם שאיננו יכולים להפסיק להזריק לעצמנו, למרות שאנו יודעים שזה יהרוג אותנו. והם מנצלים עובדה זאת במלואה, מנצלים את תכונת ההגינות שלנו נגדנו, וגורמים לנו לבוז לעצמנו על אחת מתכונותינו הטובות ביותר. וכל ויתור שנעשה ייראה כחולשה שיש לנצלה עוד ועוד, משום שאין דו-שיח עם האיסלם הקיצוני. הוא לא רוצה שיסכימו עימו – הוא רוצה שיצייתו לו. הוא חושב שיש לו זכות, שנמסרה לו מאלוהים, לקבוע את הכללים, לא רק למוסלמים, כי אם לכולם. וכמה מאיתנו, אם להתבטא בכנות, חושבים שזה קצת יותר מדי. ואם אתם חושבים שזה לא הגיוני, אז כל מה שאני יכול לומר הוא שהחופש שלי חשוב יותר מהדת שלכם. הרבה, הרבה יותר חשוב.

בורים שונאי נשים

ובנוסף לזה, יש לי נטייה טבעית לתעב בורים שונאי נשים וחדורי דעות קדומות שנטפלים אלי ודוחפים אותי, ואני קובע זאת בכל הכבוד הראוי.
ולפני שמישהו יאשים אותי שוב שאני מעליב את האיסלם – תתבגרו, בבקשה. אני לא צריך להעליב את האיסלם, כשיש כל כך הרבה מוסלמים שרוצים לעשות עבורי את השירות הזה, כל אימת שהם חוגרים על עצמם חגורת נפץ או סוקלים למוות מישהו באשמה שהיו לה חיים פרטיים. אלה האנשים המעליבים את האיסלם, לא אני. כמובן שאני מודע לכך שהאיסלמו-פשיסטים רואים כל ביקורת כעלבון, אבל כדי להיות הגון כלפיהם, יש להודות שקשה לחשוב על מחמאה, נכון? מה אפשר להגיד להם? "יופי של ג'יהאד. זו הדרך – גזענות ושנאה!"? מגוון האפשרויות לא כל כך רחב. אבל אלה האנשים שבאמת מעליבים את האיסלם. ואלה האויבים האמיתיים של המוסלמים. והאויבים הגדולים מכולם הם בני המשפחה המלכותית של סעודיה. משום שבגלל פעילויותיהם, המימון והעידוד של רצח בדם קר בשם האמונה הדתית, אנשים בעולם התרבותי כולו שונאים את האיסלם ומפחדים ממנו, לא בגלל אנשים כמוני. והאוכלוסייה המוסלמית חייבת להעלות עובדה זו לסדר יומה ולהכיר בה.

"אנחנו שמנים ושאננים
אשר לנו, במערב, ידידינו הטובים הסעודים מנהלים מלחמה נגדנו, ואנחנו כה שמנים ושאננים, עד שאנחנו לא יודעים את זה בכלל, כך שאולי מגיע לנו כל מה שאנחנו מקבלים.

 

כך ייראה העולם בקרוב אם נהיה שאננים. פסל החרות עטוף רעלה.

יש אנשים שטוענים שאני מבטא "סוּרְדִי" במקום "סָעוּדִי". בסדר, הנה עכשיו אגיד את זה נכון, "סָעוּדִי". הייתי עוד יותר שמח אילו היו קוראים למדינה "ערב", והקנאים המטורפים מימי-הביניים שמנהלים אותה היו חוזרים למדבר וחיים באוהלים עם הגמלים והצאן שלהם, זה מקומם הראוי. למעשה, אני מתפלל ליום בו סוף-סוף ניגמל מכל זה, ונצא לגמרי מן המזרח התיכון, ואז ערב ה"סורדית" או ה"סעודית" תוכל לחזור בשקט לתקופת האבן, אלא אם כן הם יצליחו לנצל את האוצר הטבעי השני שלהם ויתחילו לייצא שעוני חול. וזה דבר שאפילו אפשר להתפלל למענו: שלום.

דבריו של האנגלי האמיץ על האיסלם הביאו לגל של תגובות קוראים שחשפו עוד ועוד סרטונים ואתרים שהם מכרה זהב להסברה ישראלית, אם היתה כזו.

הקורא בועז ארד, מאתר "אנכי", כותב לי :
"האנגלי האמיץ הזה נראה כאמן "סטנד-אפ" אך הוא הרבה יותר מזה – בקצה לשונו המושחזת יש לו יותר הגיון מלכל הפרלמנטים האירופאים גם יחד בבואם לנסח את מדיניותם אל מול הברבריות של האיסלם הטוטליטרי".

 

וועוד סרטון של פט קונדל על  בניית מסגד בגראנד זירו

 

tp://www.jihadwatch.org/2010/06/pat-condell-on-ground-zero-mosque-is-it-possible-to-be-astonished-but-not-surprised.html

 

כל הכבוד לטלי פחימה

המזכירה שחשפה את פרצופו של השמאל הרדיקאלי. טלי פחימה

המזכירה שחשפה את פרצופו של השמאל הרדיקאלי. טלי פחימה ויקישיתוף

הופעתה של טלי פחימה בסוכת האבלים של הרוצח המתועב, שרצח שמונה מתלמידי מרכז הרב, משכה אליה כצפוי את מצלמות הטלוויזיה  שאיפשרו לה להשמיע את דברי ההבל הרגילים שלה.
הופעתה עוררה מחדש את השאלה אם הגברת הזאת צריכה להיבחן בתחום בריאות הנפש או בתחום הפלילי. לדעתי מגיע לה צל"ש על שהיא מסייעת לנו לבחון לא את בריאותה הנפשית, אלא את בריאות הנפש הציבורית שלנו.

מגן אנושי למחבל

צריך לחזור כמה שנים לאחור כדי לבחון כיצד הפכה מזכירה אלמונית לגיבורה של השמאל הישראלי. זה היה בראשית שנת 2004. עד אז היתה פחימה, ילידת קרית גת למשפחה חד הורית, פקידה במשרד עורכי דין. באחד הימים הכריזה כי היא מתכוונת לצאת לג'נין ולשמש מגן אנושי לזכריה זביידי, ראש "גדודי חללי אל אקצה",  מחבל שדם רב על ידיו. זוביידי  היה מעורב בשורה של פיגועים, שבהם נרצחו עשרה ישראלים, ונמצא זמן רב ברשימת המבוקשים של צה"ל.

להמשיך לקרוא

אומן: ישראל תחדל להתקיים בעקבות מדיניות הויתורים

 

המשכיות הדורות אפשרי רק עם התורה. פרופסור ישראל אומן (צילום: ויקישיתוף)

חתן פרס נובל, פרופסור ישראל אומן מזהיר – בראיון לעלון 'ארץ ישראל שלנו' העומד  להתפרסם בסוף השבוע בבתי הכנסת –  שמדינת ישראל תחדל להתקיים בתוך שנים לא מעטות, אם תמשיך במדיניות הוויתורים.
"אני רואה שני תרחישים (לחיסול ישראל), אומר  פרופסור אומן. "הערבים כבר לא מדברים על שתי מדינות, הם רוצים מדינת כל אזרחיה על כל השטח של ארץ ישראל, והם ישתלטו על המדינה הזאת על ידי ביטול חוק השבות. כל זה קורה על ידי עזרה מאנשים בתוכנו. אפשרות שניה: אם נמשיך במצב הנוכחי, היא השמדה פיזית של הקיום היהודי. בתוך שנים לא רבות הערבים ישחטו כאן את כולם, רחמנא ליצלן".

 הערבים רציונאליים

על המתרחש במדינה אומר פרופ' אומן (שתחום התמחותו היא הרציונליות):  "עודדנו את הערבים להתקיף אותנו ולפגוע בנו. המסר ששלחנו להם הוא: ככל שאתם נחושים ומתקיפים כך אנו נתקפל מהר יותר. הם רק מגיבים לסיגנלים שמקבלים מאתנו. הערבים מתנהגים בצורה הגיונית ומקדמים את האינטרסים שלהם".

נזקי חורבו גוש קטיף

על חורבן גוש קטיף אומר פרופ' אומן "הגירוש מגוש קטיף הרחיק כל הסדר לשלום ולרגיעה לעשרות שנים, הוא עשה נזק עצום שאי אפשר יהיה לתקן בטווח הנראה לעין".

 כאשר נשאל על הסבל שעוברים אנשי גוש קטיף עד עצם היום הזה השיב: "עצם הגירוש הוא מקור הרשע. הגירוש הזה, כמעט שלש שנים אחרי, זהו פצע בתודעה שלי שלא מתחיל להגליד. כתם שחור שלא היה כמוהו בהיסטוריה של ארץ ישראל".

בקשר לערביי ישראל ומערבותם בטרור ובהסתה הוא משיב: "ישנם קולות מדאיגים מאד וגם זה הודות לעידוד שלנו. אווירת ההתקפלות במדינה מעודדת את הערבים לדברים האלה".

בין יתר הדברים שאמר בראיון:

* שרת החינוך.  היא אסון לאומי. ראיתי פרסומת על גבי אוטובוסים "ישראלי אמיתי לא משתמט". אם משקיעים הרבה כסף בפרסומת כזאת, משמע שיש ציבור ענק שמשתמט מהצבא. והם לא מתכוונים בפרסומת על חרדים, אלא על הציבור החילוני. זה זעזע אותי יותר מכל. אנו חיים בעידן של פוסט ציונות, וכך לא נוכל להחזיק מעמד.

המגזר החרדי וש"ס. מאפשרים לממשלה הזאת להתקיים. הם מתנהגים בצורה שמעניינים אותם רק המוסדות שלהם.  ש"ס חייבת לפרוש מהממשלה מהר ומיד. הדבר משול לנוסע באוניה שעושה חור בתאו ומטביע את האנייה כולה.

 על אובדן החזון. אלה שבנו את המדינה היו אמנם עם חזון   אבל הם לא שאלו את עצמם מה יהיה עם הנכדים שלנו. הם לא הבינו שאנו צריכים להחזיק כאן דורות. המשכיות הדורות אפשרי רק עם התורה. הציבור התורני והדתי החזיק מעמד אלפי שנים רק בגלל התורה. השאר התפרקו ולא נשאר מהם זכר.  הציבור הדתי חייב להתעורר ולהביא למהפכה בכל תפיסת החיים בארץ ישראל.

הודעה חשובה: גירסת הדפסה

 במטרה להקל על קוראים המעדיפים לקרוא טקסט מן הנייר –  התקין בני החביב טל, שבנה את אתר "היגיון בשיגעון", אופציה של הדפסת כל טור. מתחת לכותרת של כל מאמר משמאל למילים היגיון בשיגעון כתוב (להדפסת המאמר לחץ כאן).

לחיצה אחת תעלה את הטור כולו לעמוד שקל מאד להדפיס אותו  וגם אולי נוח יותר לקרוא בו על המסך. התמונות שבאתר לא עוברות לגירסת ההדפסה. האופציה החדשה תקל מאד על הקוראים המבקשים לקרוא את הטור בשבת  וגם תקל על הפצתו בקרב  ידידים. אם יש שאלות אני לשרותכם בכתובת הדואל שלי galili@netvision.net.il

ברק ואולמרט כמלכישוע וכדרלעומר שרימו את פינוקיו

המאמר נכתב ס-2008 אבל עדיין אקטואלי

מי שרוצה להבין איך מתנהלת המדינה בהנהגתם של שני האהודים, ברק ואולמרט, חייב לקרוא את "פינוקיו", יצירתו הנפלאה של הסופר האיטלקי  קרלו לורנציני בן המאה ה-19.

החתול והשועל מפתים את פינוקיו. (ציור מאחת המהדורות הראשונות של הספר)

לורנציני (הידוע יותר בשמו הספרותי  קרלו קולודי) עסק במלאכות רבות ובין היתר היה עיתונאי  ועורך כתבי עת.  הסיפור שתודות לו זכה  לתהילת עולם  נולד במקרה. עורך עיתון ילדים הציע לו  להשתתף בקביעות בעיתונו . קולודי לא התלהב, אך  כשצפה במקרה בתיאטרון בובות נולד הרעיון לכתיבת פינוקיו.

 

בובת העץ שהפכה לילד

הפרק הראשון של הספר על בובת העץ, שנכנסה בה רוח חיים והפכה לילד, פורסם בשנת 1881  ונחתם בפסבדונים קולודי. לורנציני לא התכוון לכתוב ספר אלא סיפור בודד. אך ההצלחה של הסיפור הייתה גדולה כל כך שהופעל עליו לחץ  לכתוב סיפור המשך. לורנציני היה טיפוס מפוזר וכתב רק בנוח עליו הרוח. בין היתר נהג לכתוב את פרקי הסיפור על משטח השיש שעל השולחן בבית הקפה בו נהג לשבת. המלצרים נמנעו מניקוי השולחן עד אשר הועתק הפרק . הספר השלם הופיע  לראשונה ב – 1883. הרפתקאותיו ותעלוליו של פינוקיו כבשו עד מהרה את ליבותיהם של ילדים בכל העולם. הספר תורגם לעשרות לשונות והופיע במאות מהדורות עד ימינו אלה. הספר זכה לחיקויים רבים בספרות העולם וגם בעברית הופיע (בנוסף לתרגומים רבים של הספר) חיקוי מפרי עטו של  אביגדור המאירי "פינוקיו בארץ ישראל".

מה בדיוק קנה את לב הקוראים הצעירים בספר קשה לדעת. ייתכן שרבים הזדהו עם הבובה-הילד  שהוא גם תמים וגם מתוחכם, גם טוב לב וגם מרושע, גם חלש אופי וגם נחוש בדעתו.

משמעות אוניברסלית

מה הקשר בין פינוקיו לבין אהוד ברק ואהוד אומרט?
כמו כל יצירה גדולה, בעלת משמעות אוניברסלית, גם פינוקיו הוא משל שניתן למצוא לו נמשלים רבים.

פעם כבר השוויתי בטור שלי את פינוקיו לעמרם מצנע שנכנס לפוליטיקה כנער תמהוני  והולך שולל על ידי יועצים כמו חיים רמון  ואברום בורג שעמדו בראש הקמפיין שלו.

הפעם ממלא פינוקיו תפקיד של עם ישראל. כמו פינוקיו, העם היושב בציון הוא גם תמים וגם מתוחכם, גם טוב לב וגם מרושע, גם חלש אופי וגם נחוש בדעתו.  ביידיש יש לזה ביטוי מוצלח "עוילם גוילם". ביטוי שמשמעותו המילולית היא "עולם המתנהג כגולם" והמשמעות  העמוקה יותר היא של ציבור שניתן להוליכו שולל והוא נגרר כעדר אחרי מנהיגיו ופרנסיו.

השועל והחתול

הנמשלים לאולמרט וברק בפינוקיו הם שני נוכלים קטנים, שועל וחתול שבאחד התרגומים העבריים קיבלו את השמות מלכישוע וכדרלעומר.

בפרק 12 של הספר מתוארת דרך פעולתם של שני הנוכלים כלפי פינוקיו. ילד העץ פינוקיו מצא  אוצר קטן – חמש מטבעות זהב.  מלכישוע וכדרלעומר  זממו להוציא את האוצר מידיו ובין השלושה התנהלה השיחה הבאה:

השועל: האם אתה רוצה להכפיל את אוצר הזהב שברשותך?

פינוקיו: למה אתה מתכוון?

השועל: כוונתי שתקבל תמורת חמש מטבעות הזהב שלך 100 מטבעות, אלף ואפילו אלפיים.

פינוקיו: כן, אבל איך?

השועל: הדרך פשוטה מאד. במקום לחזור הביתה עליך ללכת אתנו.

פינוקיו לא רצה ללכת עם השועל והחתול. הוא התגעגע לאביו שיצר אותו במו ידיו, ג'פטו הנגר, ורצה ללכת הביתה.

אך מלכישוע וכדרלעומר  פיתו אותו: אתה חופשי ללכת לאן שתרצה אבל תצטער על כך.  כי תאבד את ההזדמנות לעשות הון רב. אם תלך אתנו יהיו בידיך מחר אלפיים מטבעות זהב אמר השועל. והחתול הוסיף: אלפיים מטבעות.

פינוקיו התחיל להסס ושאל: איך זה יכול להיות.
השועל התנדב להסביר: אנחנו נוביל אותך למקום, הקרוי שדה הפלאות. בשדה הזה עליך לחפור בור ולזרוע את מטבעותיך.  לאחר מכן עליך למלא את הבור באדמה להשקות את המקום ולזרות עליו מעט מלח.  אחר כך תוכל ללכת לישון. כשתקום בבוקר תמצא עץ ועליו  שפע של מטבעות זהב.

פינוקיו קיבל את העצה, הטמין את מטבעותיו באדמה והתוצאות ידועות.

מוליכי השולל שבצמרת

אפשר להביא עשרות דוגמאות של מעשי הולכת שולל הרשומים כפטנט על שמותיהם של שני המנהיגים – מן הבריחה מלבנון ועד חוסר האונים מול הקסאמים, ממלחמת לבנון השניה ועד הפקרת העורף למלחמה הגדולה ההולכת ומתקרבת.

נעסוק הפעם בשני נכלולים: שאלת הקיטבג של ברק וההוראה של אולמרט לצה"ל לשים קץ לקסאמים בכל מחיר.

שאלת הקיטבג של ברק

כל מי שעבר פעם טירונות בצה"ל מכיר את המושג "שאלת קיטבג". קבוצת טירונים מגיעה לבסיס האימונים וסמל המחלקה מחליט  ללמד את הבאים ("בשר טרי" בסלנג של שנות השישים) מאפה "משתין הדג". (גם זה סלנג של אותה תקופה).
הוא נותן הוראה למחלקה להקיף את מגרש המסדרים בריצה  עשר פעמים ("כדי שתדעו מה ההבדל בין אזרח לחייל").

ואז מצביע אחד הטירונים (היום היו קוראים לו "חנון" או סתם "טמבל") ושואל בחנפנות: המפקד, לרוץ עם קיטבג או בלי. הסמל, גם אם לא התכוון לכך  מלכתחילה, משיב כמובן בחיוב.  אנשי המחלקה מוכנים לקרוע לגזרים את הטירון שהציג את השאלה.

כבר חלף כמעט יובל שנים מאז היה אהוד ברק טירון אבל שאלות קיטבג הוא יודע להציג גם כרב אלוף בדימוס וגם כשר ביטחון.

בהגדרות מילוניות ישנות מוגדר המושג כך: "שאלה טיפשית ומיותרת הגורמת נזק לשואל".  אך במרוצת הזמן קיבל הביטוי משמעויות אחרות. לעתים השואל איננו סתם טיפש הגורם נזק לעצמו אלא מישהו שרוצה להשיג יתרון לעצמו על חשבון  פגיעה בזולתו. תלמיד השואל מורה אם יהיה בוחן מחר  לא רק גורם נזק לחבריו לכיתה. הוא גם משיג לעצמו נקודות זכות אצל המורה.

כזו היא השאלה שהציג אהוד ברק למערכת המשפטית: האם מותר לצה"ל, מבחינת החוק הבינלאומי, להשיב למקורות הירי של הקסאמים, גם אם אלה נורים מתוך ובחסות אזרחים.

ברק יודע היטב שחייבים לחסל את החמסטאן שקמה בעזה בעקבות יוזמת החורבן של שרון ("ההתנתקות"). הוא יודע שאסור לאפשר לחמאס  הפוגה כלשהי. הוא יודע שתשובה למקורות הירי היא שלב חשוב  בהתשת החמאס עד לשלב בו יהא הכרח להביסו סופית.

במקום לתת הוראה לצה"ל  לפני ובוודאי אחרי הטבח בישיבת מרכז הרב הוא קיים ישיבה עם שר המשפטים דניאל פרידמן, היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז והפרקליט הצבאי הראשי תת-אלוף אבי מנדלבליט,

צריך להיות תמים כדי להניח שהמערכת המשפטית תיתן היתר כזה.  ברק איננו תמים הוא מלכישוע. הוא אינו מעונין בשום פעולה של ממש בעזה  כי כל כישלון ייזקף לחובתו וכל הצלחה לזכות אולמרט.

הצהרתו של כדרלעומר

דומה במהותה היתה הצהרתו של אולמרט כי הוא נותן לצה"ל הוראה להפסיק את ירי הקסאמים בכל מחיר. וראה זה פלא. אכן, ירי הקסאמים נפסק לכמה ימים. ולא מפני שמישהו בצה"ל קיבל הוראה לעשות משהו. להפך. כי אולמרט הודיע כי אם חמאס לא יירה קסאמים גם צה"ל לא יפעל בעזה.

וזה המצב ביומיים האחרונים. החמאס יצא בניצחון ענק. יזם בדרך מתוחכמת פיגוע גדול וזוכה עכשיו לתקופת רגיעה שתאפשר לו להתאושש להגדיל את ארסנל הרקטות ואת טיווחן.
ומי שישלם את המחיר זה עם ישראל שבולע את הסיפורים של מנהיגיו ומוחו פועל כמוח העץ של פינוקיו.

ציור של פינוקיו באחת המהדורות של הספר (ויקיפדיה אנגלית)

ראה הנה מוטלות גופותינו

המשורר חיים גורי בשנת 1948 (באדיבות ד"ר אריה גילאי מנהל אתר הצנחנים)

http://www.202.org.il/Pages/gdud_890/history/a1948.php

"ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה
פנינו שונו. המוות נשקף מעינינו. איננו נושמים.
—–
לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענוגים ודמומים
לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער
".

 כמעט 60 שנה חלפו מאז נשא המשורר חיים גורי את הקינה הזו על ל"ה החללים שנפלו בדרכם לגוש עציון הנצור.

מה נשתנה בתקופה זו?

שום דבר.


הל"ה נפלו כי שמרו על "טוהר הנשק".  בדרכם לישובי הגוש פגשו רועה ערבי זקן. הם לא יכלו לקחתו בשבי והתלבטו אם לחסלו. לבסוף גבר עליהם החינוך ל"טוהר הנשק" והם שחררו את הרועה למרות הסכנה שיסגיר אותם. ואכן, הרועה הודיע לכפריים שבסביבה על המחלקה, המוני פורעים הקיפו אותם והם נלחמו עד הכדור האחרון.  קצין בריטי שביקר במקום הקרב סיפר כי מצא באגרופו של אחד הלוחמים אבן אותה התכוון להטיל על רוצחיו לאחר שאזלה תחמושתו.

יש הטוענים כי לסיפור אין בסיס עובדתי. אך הסיפור עובר מדור לדור כמיתוס של התנהגות מופתית – כך אנו צריכים לנהוג ברוצחינו. וכך אנו נוהגים בהם עד היום.

הרבה השתנה מאז ה-15   בינואר 1948 , היום בו נפלו הל"ה. ישראל שיחררה את יהודה ושומרון ושולטת באותם כפרים מהם יצאו הרוצחים.

אך אלה למדו מהר מאד לדעת – כשם שלמדו מבצעי הטבח בחברון בשנת תרפ"ט – כי היהודים לא השתנו. הם מקבלים כחוק טבע שערבים רשאים לרצוח כל יהודי באשר הוא יהודי  ואילו היהודים אינם פוגעים ב"חפים מפשע".

בעת ששורות אלה נכתבות עדיין מוטלות גופותיהם של תלמידי "מרכז הרב" על הגמרות המגואלות בדמם. בעת שנכתבות שורות אלה נמנעים מלהוציא את הגופות מחשש לזעם הציבור.

וברחובות שכם ורמאללה וג'נין שבשליטה ישראלית  רוקדים ערבים משמחה לריח דם יהודי טרי. וברחובות ירושלים "המזרחית", ערבים תושבי ישראל, הנהנים מכל מנעמי השלטון הישראלי, מחלקים סוכריות ברחובות. ועוד מעט תוקם סוכת אבלים וההורים של הרוצח המתועב יצהירו מול מצלמות הטלוויזיה עד כמה מאושרים הם בשאהיד  שלהם.  ואינם חוששים שמישהו יעלה אותם על משאית. את האבא והאמא והאחים והאחיות, וישלח אותם לעזה או לעזאזל.  וערבים "ישראליים"  בגליל וביתר חלקי הארץ אינם מסתירים את שמחתם ואת הזדהותם עם הרוצחים  וממתינים רק ל-28 בחודש, כדי לקבל את מענקי הביטוח הלאומי.

ובראש המדינה עומדים שני נוכלים נוסח מלכישוע וכדרלעומר  שמתייחסים אל עם ישראל בדרכי כחש ומירמה כמו  שרימו החתול והשועל את פינוקיו התמים.

רב אלוף (מיל.) אהוד ברק מציג "שאלת קיטבג" ליועץ המשפטי, אם מותר לירות לעבר מקורות הירי בעזה. וראש הממשלה, בנכלול טיפוסי, מצהיר כי אם החמאס יפסיק את האש גם הוא יפסיק את התקיפות בעזה. וכך הוא מבטיח לחמאס ההולך וקורס את נשימת החמצן הדרושה לו כדי להתאושש מן המכה הקטנה שהיכה בו צה"ל בשבוע שעבר. ויחדיר לרצועה, בעזרתה האדיבה של מצרים שבגין חתם אתה שלום עולמים,  עוד טילים. שיגיעו הלאה מאשדוד והלאה מראשון לציון,אם להשתמש בלשון הפז של נסראללה.

 ואחרי שהחמאס יתאושש ויחזור להטיל קסאמים וגראדים וקטיושות ברדיוס גדל והולך , הוא יצטייד גם בטילים נגד מטוסים, שיאיימו על כל התעבורה האווירית לישראל. ואז  – אם ימשיכו שני הנוכלים הללו להיות עדיין בשלטון – יפנו לבג"ץ כדי לקבל רשות להפעיל את האמצעים היחידים שמבינים הערבים.

וכשם שהבריחה הנלוזה מלבנון המיטה עלינו את האינתיפאדה כך תביא עלינו הבריחה מעזה אינתיפאדה מתוצרת בית של ערביי ישראל. ראו הוזהרתם.
 

כך נפלו הל"ה בדרך לגוש הנצור

 

ב-15 בינואר 1948 יצאה מחלקה ובה 35 לוחמים לכיוון גוש עציון. בראש המחלקה עמד דני מס ורוב הלוחמים היו סטודנטים של האוניברסיטה העברית.

מטרת המחלקה הייתה לתגבר את גוש עציון הנצור שעמד בהתקפות בלתי פוסקות של אלפי ערבים מן הכפרים הסמוכים.

בגלל השעה המאוחרת בה יצאה המחלקה לדרכה  היא נתגלתה לאור היום. לפי אחת הגירסות פגשו אנשי המחלקה ברועה ערבי ובמקום להרגו או לקחתו בשבי שיחררו אותו והוא הזעיק את אנשי הכפרים שבסביבה.

הקרב בין הלוחמים היהודים לבין המוני הערבים שתקפו אותם נמשך שעות רבות עד שאזלה תחמושתם ואז עלו עליהם הערבים והרגום. אחרון הלוחמים השליך רימון יד ונטל אבן כדי להטילה והיא נמצאה בידו על ידי  קצין משטרה בריטי שהגיע למקום הקרב. הפורעים הערבים התעללו בגוויות ההרוגים, ניקרו את עיניהם וקטעו את אבריהם.

עוד על נפילת הל"ה ראה "זעקת האבות"

http://www.zeevgalili.com/?p=219

אהרון אמיר אחרון הכנענים

ראה גם "בני פלד ככנעני" http://www.zeevgalili.com/?p=376

סופר, עורך, משורר. כנעני בהשקפתו יהודי בשורשיו. אהרון אמיר (צילום: זאב גלילי

 

אהרון אמיר, חתן פרס ישראל,  שנפטר השבוע בגיל 85 היה מתרגם מקורי  ופורה, משורר חשוב, עורך ספרותי חדשני שגילה כישרונות רבים * אך מעל לכל הוא מסמל את התנועה המוזרה והמסעירה "הכנענים", שהוא היה אחרון מיסדיה ומאמיניה

את אהרון אמיר הכרתי לראשונה בראשית שנות ה-60. עבדתי אז כמתרגם זוטר  בעיתון "הבוקר". באחד הימים נתן לי העורך, גבריאל צפרוני, לתרגם יצירה ספרותית, תרגום אנגלי של  סיפור שנכתב במקור ברוסית. הסיפור נשא,  כמדומה לי, את השם "יום הרצח הבינלאומי". זה היה אחד מסיפורי מחתרת רבים שנפוצו אז בברית המועצות ("סמיזדאט" קראו לספרות זו). הרעיון המרכזי של הסיפור היה שהשלטונות מכריזים על יממה אחת, בה יכול כל אדם לרצוח כל אדם מבלי לבוא על עונשו. המספר תאר את האווירה ששררה באותה מדינה בה נקבע חוק דמיוני כזה, כיצד נהגו האנשים עם נטיה טבעית לרצח וכיצד התלבטו גם אנשים, כאילו נורמטיביים, בין ההכרה המוסרית שלהם לבין הנטיה לנצל את ההזדמנות ולהיפטר מאנשים המאוסים עליהם. להמשיך לקרוא