רכישת אדמות היתה הפעילות העיקרית של הציונות מראשיתה * גדול הפושעים בתחום זה היה יהושע חנקין, שרכש 600 אלף דונם * היסטוריון שמאלני האשים אותו כי נהג בנוכלות, שוחד ואלימות * אבל בלעדי חנקין ויתר גואלי האדמה לא היתה קמה המדינה
אילו חקרה טליה ששון את רכישות הקרקע בתוך הקו הירוק הייתה חייבת להגיע למסקנה שמדינת ישראל כולה בלתי חוקית. ליועץ המשפטי מני מזוז לא הייתה אז ברירה אלא להכין כתב אישום נגד גדול פושעי רכישת הקרקעות בארץ ישראל, יהושע חנקין.
חנקין, יליד אוקראינה, עלה לארץ בעליה הראשונה (1882) והתיישב בראשון לציון, שאביו היה ממייסדיה. החל משנת 1890, והוא אז בן 26 בלבד, החל במפעל רכישת קרקעות לצורך התיישבות יהודית. באותם ימים רכש את האדמות עליהן הוקמו חדרה וגדרה.
האשה המיילדת
חנקין נתגלה כבעל כישרון יוצא דופן בתחום זה. הוא התמצא היטב בחוקי המקרקעין, דיבר ערבית שוטפת, הכיר את מנהגי הערבים וקשר קשרים ענפים עם בעלי קרקעות. לידו עזרה אשתו, אולגה לבית בלקינד, מיילדת במקצועה, שיילדה בין היתר את נשותיהם של בעלי הקרקעות הערביים.
פעולתו הייתה בראשיתה יוזמה פרטית לגמרי. הוא פנה למשקיע יהודי מרוסיה, שמעון דומיניק שמו, והציע לו להשקיע ברכישת אדמות עמק חפר. במכתב לדומיניק תאר חנקין אדמות אלה במילים הבאות: " מקום אשר בו יתאחדו כל המעלות אשר בהן משתבחת ארצנו הקדושה, מקום חיטה ושעורה, גפן תאנה ורימון. מקום נהר נחלי מים ועל חוף ימים ישכון" .
היה צריך הרבה דימיון כדי לתאר כך את הפוטנציאל של עמק חפר, שהיה אז אזור של חולות נודדים וביצות ממאירות. תושבי המקום המעטים היו בדואים שהתפרנסו בעיקר ממרעה ומשוד עוברי אורח.
רכישת העמקים
מאמצי הרכישה נמשכו שנים רבות, במהלכן טווה חנקין את הקשרים. רק בשנת 1929, הפעם כפקיד "הכשרת הישוב" , הושלמה הרכישה. בשלושים השנים שחלפו עלה מחיר הקרקע פי עשרים ושלושה. אך העמק נרכש והפך לאחד האזורים הפורחים בארץ ישראל. חנקין המשיך במפעל הרכישות שלו כמעט עד יום מותו בשנת 1945. הוא רכש את אדמות עמק יזרעאל, עמק זבולון, עמק החולה ועוד. בסך הכל רכש במהלך חייו כ-600 אלף דונם.
גאולה או כיבוש
רכישת אדמות הייתה הפעילות הציונית העיקרית מראשיתה. קראו לזה " גאולת קרקע" או " כיבוש הקרקע" . האדמות שנרכשו היו בעיקר במישור החוף, בין יפו לחיפה, ובעמקי יזרעאל והירדן. אלה היו אזורים מוכי ביצות ורובם לא היו מיושבים ולא מעובדים. בין 1878 ל-1908 נרכשו כ-400 אלף דונם, בשנות ה-20 נרכשו 533 אלף דונם ובשנות ה-30 עוד 300 אלף דונם. עד סוף המנדט הבריטי רכשו היהודים כשני מיליון דונם. קרקעות אלה שימשו להקמת הקיבוצים ולהרחבת ישובים חקלאיים ועירוניים.
הביקוש היהודי לקרקע העלה את מחירה באופן תלול. משנת 1910 ועד 1944 עלו מחירי הקרקע ב-5000 אחוזים. הקרקע נקנתה בדרך כלל ממי שנחשבו בעליה, שהגיעו לבעלות הזו במניפולציות ובשחיתות שאפיינה את התקופה העותמנית. אלה היו נכבדים עשירים, שרובם ישבו בביירות , ביפו, בשכם, בג"נין ובעזה. רבים מן המוכרים היו בני המשפחות המכובדות בציבור הערבי של ארץ ישראל: נשאשיבי, אל חוסייני, אל עלאמי, דג"אני. בני משפחות אלה עמדו בראש התועמלנים נגד הציונות ונגד מכירות קרקע ליהודים. נאמר עליהם כי היו " פטריוטים בגלוי ובוגדים במחשך" .
" החטא הקדמון"
על האדמות שנרכשו ישבו אריסים ערביים (שחדרו לשפלת החוף במאה ה-19). סילוק אריסים אלה מן האדמות היה חומר תבערה לתעמולה הערבית האנטי ציונית. ה"נישול" משמש עד היום נימוק של השמאל הישראלי לראות בציונות מפעל שבחטא יסודו. ההיסטוריון תום שגב כותב על שיטותיו של חנקין ורוכשי אדמה אחרים: " הימור ומזל, אילתור, נוכלות, ושוחד, סיכון אלימות וחזון" .
אך מחקרים שנערכו בנושא, כולל על ידי הבריטים, העלו שהמנושלים הסתדרו היטב במקומות אחרים. ההתיישבות היהודית רק העלתה את רמת החיים של כלל האוכלוסייה הערבית וזו הרחיבה את השטחים שעיבדה.
גאולת אדמה בצל עונש מוות
מנחם אוסישקין, מראשי " חובבי ציון" , אמר ב-1904 כי " בלי זכות בעלים על האדמה מעולם לא תהיה ארץ ישראל יהודית" . הוא הוסיף כי ארץ נרכשת או בכסף או בכוח או בשלטון. הואיל ואין לנו היהודים כוח ושלטון לא נותר לנו אלא לרכוש קרקע בכסף.
מלחמת השחרור ב-1948 העבירה בכוח לבעלות העם היהודי את כל אדמות המדינה המנדטורית, בתחום הקו הירוק. במלחמת 1967 השתלטה ישראל על יהודה ושומרון. הפעם היה ליהודים בארץ ישראל גם שלטון וגם כוח. אך מדינת ישראל החליטה שזהו שטח כיבוש של ארץ זרה.
ואז התחיל המוח היהודי לחפש פטנטים איך לרכוש אדמות מולדת, שהחוק החל עליהן הוא החוק הירדני. שוחחתי עם ידידי עו"ד ד" ר יעקב חרותי, לשעבר לוחם לח"י, שרתם את ידיעותיו המשפטיות בשלבים הראשונים של רכישת קרקעות ביהודה ושומרון.
שרי המערך חתמו
חרותי: " צריך לזכור כי החוק הירדני קובע איסור מוחלט על מכירת קרקעות לזרים ועונש מוות למי שמוכר קרקע ליהודים. היה צריך למצוא דרך לאפשר למוכרים הערביים למכור קרקע ליהודים בלי שיסתכנו בחבל התליה.
" בשלב הראשון, ב-1967, נעשה מיפוי של אדמות מדינה. זה איפשר להקים ישובים, בלי שתהיה למישהו עילה לטעון שנגזלו אדמות פרטיות. עד 1974 הקימו ממשלות המערך על אדמות אלה 13 ישובים ושבע היאחזויות צבאיות. אבל גם אז היה צורך ברכישת אדמות, למשל בגוש עציון. הקרקע הייתה דרושה להרחבת ישוב ולבניית כביש. איתרנו את בעל הקרקע שהיגר לצ"ילי, הבאנו אותו לכאן והחתמנו אותו על המכירה. על ההיתר לרכישת הקרקע חתמו שלושה מראשי מפלגת העבודה, ביניהם שר הביטחון שמעון פרס.
רכישות פרטיות
" ב-1977 בגין עולה לשלטון ואחרי שהבטיח הרבה אלוני מורה התחיל לעשות במכנסיים. גוש אמונים לחץ וממשלת בגין התחילה להפקיע אדמות, כולל אדמות פרטיות, בכמויות לא גדולות. רכישות אלה נועדו להקמת ישובים.
" ההפקעות גררו אחריהן בדרך כלל התנגדויות של ערבים שטענו לבעלות על קרקעות. הדברים הובאו בפני ועדות ואני הופעתי בוועדות אלה כנציג המינהל האזרחי (זה היה במסגרת שרות מילואים שעשיתי בהתנדבות). ניצלתי את הידע שלי בחוקי הקרקעות מן הפרקטיקה המשפטית ואת שליטתי בשפה הערבית.
" במקביל החלו רכישות פרטיות. חלק מהן נעשו במטרה להקים ישובים ויש אכן כמה ישובים היושבים על קרקעות שנרכשו מערבים באורח פרטי. אני ייצגתי אנשים שרכשו קרקעות כאלה.
פירצה בחוק
" החוק הירדני אסר מכירת קרקעות לזרים אך התיר לארגונים ולחברות זרות, וגם לחברות שנרשמו בירדן, לרכוש קרקע לצרכי בתי חולים, מנזרים, כנסיות וכדומה. אבל לא לצרכי מסחר. באותה תקופה היה אורי בראון עוזר שר הבטחון של אריאל שרון. הצעתי לבראון לנצל את הפירצה בחוק הירדני. לרשום חברה שבעליה יהודים שתהיה חברת בת של חברה ירדנית, שיש לה אפשרות לרכוש אדמות בלי איום בפסק דין מוות. לאחר הרכישה היה ראש המינהל האזרחי יכול להתיר שימוש בקרקעות הנרכשות למטרות מסחריות. בעקבות הפירצה הזו צצו חברות כפיטריות וערבים עמדו בתור כדי למכור אדמות. עד שבאה פליאה אלבק מהפרקליטות ועצרה את זה. אלבק היתה המהדורה הקודמת של טליה חסון. פליאה אלבק הומלצה על ידי אהרון ברק, שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה. בגין נישק את ידה וקיבל את הדין שחרצה" .
==================================================================
ביאליק: כמה אדמה צריך אדם
דברים שאמר המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, לפני למעלה משמונים שנה לרגל חג " הקרן הקיימת" :
" … פרופסור אחד שאל את השומעים: בכמה אדמה יש צורך לאדם, שירגיש עמידה בטוחה ומאוששת?
" ענו השומעים: די לו רק בכברת אדמה, כדי עמידה על כפות הרגלים. מפני שאין האדם עומד אלא על אותו הקרקע שכפות רגליו נעוצות בה, ומיד הוא מרגיש עצמו עומד עמידה איתנה וחזקה.
" אמר להם: כן הדבר בשעה שעומד אדם במישור, אבל אם יעמוד במקום גבוה שאין סביבו שטח גדול, כמה אדמה צריכה לו שלא ירגיש חרדה ברגליו ובברכיו מפחד הנפילה? שאל והשיב:
צריך אדם להרגיש סביבו אדמה מלוא קומתו. שאם ייכשל ויפול יהא בטוח שיתמתח על האדמה ולא יהא תלוי באוויר אף במקצת גופו…
<