במאמר ב"הארץ", מייחס חובש הכיפה איש השמאל ב. מיכאל את האידיאולוגיה של הפלג האנטי ציוני בחסידות לכלל היהדות האורתודוקסית * דבר שאין לו שחר במציאות ההיסטורית * ומה פרוש "קיבינימט" בשפה הרוסית
–

                                                     – מאת דן ירדני  –

 

ב. מיכאל פרסם בעיתון "הארץ" ב-29.12.2016 מאמר שכותרתו :
"האומות עשו את שלהן, הן יכולות ללכת קיבינימט"
לידיעת מי שאינו שולט במכמני השפה הרוסית "קיבינימט" – פירושו "זיין את אמך".
מי יגלה עפר מעיניך, גרשום שוקן? עם כל הכבוד לחופש הכתיבה של מחבר המאמר, גרשום שוקן לא היה מרשה לכותרת כזו להופיע בעיתון שהוא היה בעליו ועורכו.

להמשיך לקרוא ←

החיים בצל החלל שנפער

http://www.zeevgalili.com/2015/03/20253

אורי צבי על הנופלים במערכות ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=8469

 

 

תש"ח של יורם קניוק מול 1948 של בני מוריס

http://www.zeevgalili.com/?p=10005

 

ראה הנה מוטלות גופותינו

http://commercialization/?p=654

קרב הגבורה ביבנאל

http://www.zeevgalili.com/?p=437

 

טיבוע סטרומה וחיסול הלורד מוין

http://www.zeevgalili.com/?p=5618

 

לא קול ענות לא קול תופים

http://www.zeevgalili.com/?p=411

 

כשלח"י תכנן לחסל את שר החץ הבריטי

http://www.zeevgalili.com/?p=9494

זעקת האבות על נפילת הל"ה

http://www.zeevgalili.com/?p=219

דגל ישראל כיצירה של העם היהודי

http://www.zeevgalili.com/?p=3878

 

הרצל לא בא מבית מתבולל והתפלל בנעוריו

http://www.zeevgalili.com/?p=328

 

נער יהודי מניף דגל מול המון מוסלמי

http://www.zeevgalili.com/?p=9025

 

מלחמת השחרור מול מאורעות 36

http://www.zeevgalili.com/?p=67

לשנות את "התקווה" או לאבד את התקווה

http://www.zeevgalili.com/?p=402

 

כך הפלתי את הספיטפייר המצרי

http://www.zeevgalili.com/?p=11600

 

עוד לא אבדה תקוותנו – "התקווה"

http://www.zeevgalili.com/?p=693

 

המעמד בו התקדש ההימנון הלאומי

http://www.zeevgalili.com/?p=688

מפעל חייו של אליהו הכהן

http://www.zeevgalili.com/?p=9186

המפקד

http://www.zeevgalili.com/?p=1222

להניף את דגל ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=1059

צוואת ז'בוטינבקי ברזל מלך וצחוק

http://www.zeevgalili.com/?p=461

מירושלים לקפטקביץ'  לצ'רנוביל וחזרה

http://www.zeevgalili.com/?p=977

לורנס איש ערב של העם היהודי

http://www.zeevgalili.com/?p=442

תמצית קיר הברזל של ז'בוטינסקי

http://www.zeevgalili.com/?p=9895

 

הרצל איננו רק שם של רחוב

http://www.zeevgalili.com/?p=261

 

התאולוגיה הציונית של ואן דר הובן

http://www.zeevgalili.com/?p=313

 

חלוצים אלמונים שבנו את ארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=375

 

ארץ ציון וירושלים

http://www.zeevgalili.com/?p=54

 

ההיסטוריונים החדשים כמכחישי הציונות

,

http://www.zeevgalili.com/?p=35

 

כרזות יום העצמאות כתופעה פתולוגית

http://www.zeevgalili.com/?p=292

 

המנורה סמל המדינה נמצא במסגד בעזה

http://www.zeevgalili.com/?p=5109

כך הפלתי את הספיטפייר המצרי

http://www.zeevgalili.com/?p=11600

המפקד

http://www.zeevgalili.com/?p=1222

 

לורנס איש ערב של העם היהודי

http://www.zeevgalili.com/?p=442

תמצית קיר הברזל של ז'בוטינסקי

http://www.zeevgalili.com/?p=9895

הרצל איננו רק שם של רחוב

http://www.zeevgalili.com/?p=261

התאולוגיה הציונית של ואן דר הובן

http://www.zeevgalili.com/?p=313

חלוצים אלמונים שבנו את ארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=375

ארץ ציון וירושלים

http://www.zeevgalili.com/?p=54

ההיסטוריונים החדשים כמכחישי הציונות

,http://www.zeevgalili.com/?p=35

 

 

 

ידיעות אחרונות פרסם מסמך [ שהדליפו האמריקנים ?] לפיו נתניהו היה מוכן [בקדנציה הקודמת] לוותר על הכל – גבולות 67, ירושלים, פליטים * איש איננו מתייחס ברצינות למסמך הזה פרט לאחיו של נתניהו לנגמ"ש * נפתלי בנט הוא היחיד שהכריז כי המסמך אמיתי * הוא לא רק ירה בתוך הנגמ"ש הוא העלה אותו על מוקש * לפני שאתם מצביעים בנט תזכרו: כל קול לבנט הוא קול לממשלת ציפי-בוז'י

להמשיך לקרוא ←

דגל ישראל כיצירה של העם היהודי

http://www.zeevgalili.com/?p=3878

הרצל לא בא מבית מתבולל והתפלל בנעוריו

http://www.zeevgalili.com/?p=328

נער יהודי מניף דגל מול המון מוסלמי

http://www.zeevgalili.com/?p=9025

מלחמת השחרור מול מאורעות 36

http://www.zeevgalili.com/?p=67

לשנות את "התקווה" או לאבד את התקווה

http://www.zeevgalili.com/?p=402

כך הפלתי את הספיטפייר המצרי

http://www.zeevgalili.com/?p=11600

עוד לא אבדה תקוותנו – "התקווה"

http://www.zeevgalili.com/?p=693

המעמד בו התקדש ההימנון הלאומי

http://www.zeevgalili.com/?p=688

מפעל חייו של אליהו הכהן

http://www.zeevgalili.com/?p=9186

המפקד

http://www.zeevgalili.com/?p=1222

להניף את דגל ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=1059

צוואת ז'בוטינבקי ברזל מלך וצחוק

http://www.zeevgalili.com/?p=461

מירושלים לקפטקביץ'  לצ'רנוביל וחזרה

http://www.zeevgalili.com/?p=977

לורנס איש ערב של העם היהודי

http://www.zeevgalili.com/?p=442

תמצית קיר הברזל של ז'בוטינסקי

http://www.zeevgalili.com/?p=9895

הרצל איננו רק שם של רחוב

http://www.zeevgalili.com/?p=261

התאולוגיה הציונית של ואן דר הובן

http://www.zeevgalili.com/?p=313

חלוצים אלמונים שבנו את ארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=375

ארץ ציון וירושלים

http://www.zeevgalili.com/?p=54

ההיסטוריונים החדשים כמכחישי הציונות

,http://www.zeevgalili.com/?p=35

כרזות יום העצמאות כתופעה פתולוגית

http://www.zeevgalili.com/?p=292

המנורה סמל המדינה נמצא במסגד בעזה

http://www.zeevgalili.com/?p=5109

 

בימים אלה החליטה ועדת פרס ישראל להעניק לחוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, פרס ישראל על מפעל חיים. בהחלטה זו , ניתן ביטוי להוקרת האומה לאיש שבמפעל המונומנטלי שלו חשף את שורשי הזמר העברי , גילה את מקורותיו, ניתח את התפתחותו והצביע על הקשר הבלתי ניתק בין הזמר ומנגינותיו לתחיית עם ישראל בארצו. 

 

                         

מובאים כאן דברים שנשא אליהו הכהן ב-2010 בטקס בו קיבל  אות הוקרה על מפעל חיים מאורינברסיטת בר אין.                      

                                                    – מאת אליהו הכהן –

הגיבור הראשי של היום הזה כולו הוא לכל הדעות הזמר העברי ואילו אני, השבוי בקסמו, מקדיש זמני להארת פרשיות מתולדותיו בניסיון לחשוף את הסיפור המופלא והמורכב של היווצרותו. יותר מכל אני רואה בערב הזה מחווה של הכרה בחשיבותה של מורשת הזמר העברי ועל כך אני מוקיר תודה ליוזמיו ולמארגניו.

להמשיך לקרוא ←

קישורים  למאמרים על תקומת העם היהודי בארצו

להמשיך לקרוא ←

בבתי ספר למשפטים מלמדים שדמוקרטיה אינה שלטון הרוב * דמוקרטיה היא הגנה על זכויות המיעוט ושוויון * המסקנה: מדינה יהודית אינה דמוקרטית * הפתרון: מדינת כל אזרחיה

"לפני שנים אחדות" – מספר ד"ר גדי טאוב – "הייתי בגרמניה והייתה לי הזדמנות להציץ באופי המפותל שבו האנטישמיות וזכויות האדם מקיימים דיאלוג.

גדי טאוב (צילום זאב גלילי C )

"ידיד באוניברסיטה גרמנית הסביר לי את ההתקפות על ישראל בנושא הפלסטיני. בגרמניה, אמר, קיימת דריכות, שהנאציזם לא יחזור שוב. זה נובע מן הרצון של הגרמני להגיד "עד כמה אני לא נאצי". עושים זאת על ידי כך שמאתרים בזמן את הנאצי במקום שבו הוא מתחיל לצמוח. כך יכול הגרמני להראות כמה הוא לא נאצי.

"ואז נתברר לי שאנחנו הנאצים החדשים. ממש על קצה הלשון כאילו שמעתי אותו אומר: אתם הנאצים החדשים, וחבל שלא הרגנו אתכם עד הסוף. ואתה מסתכל על המנגנון הנפשי הזה ומנסה להבין אותו. דברים דומים יכולים לקרות עם האנשים הנאבקים על זכויות אדם ועל שיוויון".

דבריו של ד"ר גדי טאוב נאמרו בכנס "האנטישמיות החדשה", שהתקיים לפני כשבועיים באוניברסיטת חיפה. הם היו ניסיון מעמיק להבין את המנגנון הנפשי הזה.

גדי טאוב, ד"ר להיסטוריה של ארצות הברית, המלמד בכמה מוסדות אקדמיים בארץ, הוא הוגה דעות נחשב. מן המבקרים הבולטים של הפוסטמודרניזם ובמיוחד בגרסתו הישראלית.

הוא נותן ביטוי לביקורתו בשורה של ספרים ומאמרים ("המרד השפוף", "הנאורות" וכן מאסה חשובה "מהי הציונות"). הוא גם עיתונאי המפרסם בקביעות בעיתונות היומית וכן פרסם סיפורת וספרי ילדים.

כרזה המשווה את הציונות לנאציזם אדינבורו סקוטלנד 2009 ויקישיתוף אנגלי

הבסיס הרעיוני לשוללי הציונות

ד"ר טאוב מנה בהרצאתו שני הבטים של השיח הפרוגרסיבי. שיח שלכאורה אינו שולל את הציונות, אך הוא מספק את הבסיס הרעיוני לשוללי הציונות.

אלה שני סוגים של התקפות על הלגיטימציה של הגדרה עצמית לאומית בכלל ויהודית בפרט: אינדיבידואליזם קיצוני ורב תרבותיות.

אינדיבידואליזם קיצוני

"אנשי זכויות הפרט" – אומר גדי טאוב – "רואים את האדם כפרודה" שיש לו אינטרס עצמי. לכן, כל מה שקולקטיבי מגביל אותו. המטרה היא אוטונומיה מוחלטת.

"התיאור הזה איננו משקף את האופן האמיתי שבו אנשים חיים ומתנהגים. בני אדם אינם פרודות בעלות אינטרס עצמי בלבד. יש להם גם צרכים קולקטיביים. גם צרכים בינאישיים. השאיפה האמיתית של בני אדם איננה להשתחרר מן הקשרים עם הזולת אלא להפך".

"השיח הליברלי השוטף אותנו, כהשפעה מארצות הברית, איננו עיוות של הליברליזם זו הגזמה של הליברליזם".

אבל זה סוג השיח שנעשה מקובל בעולם.

ועל פי התפיסה הזו שוללים בסופי של דבר את הרעיון שליהודים מגיעה מדינה.

איך זה קורה?

"זה קורה בשלבים"- אומר טאוב.

אהרון ברק כשולל הדמוקרטיה

לפני שניתח את משנתו של ברק ואת השפעתה על החשיבה המשפטית והשיח הציבורי בישראל ביקש ד"ר טאוב לנקוט בזהירות.

הוא הדגיש "שלא ישתמע שאני אומר שהוא [ השופט ברק] שולל את הציונות. אני לא חושב שהוא עושה את זה במתכוון. מה שהוא באמת שולל זה את הדמוקרטיה".

"על פי המשנה [של אהרון ברק] שמלמדים בבתי ספר למשפטים מאכילים את הסטודנטים יום ולילה שדמוקרטיה זה לא שלטון הרוב.

"כמובן שזה קשקוש. אף אחד לא אמר שדמוקרטיה היא שלטון הרוב. אם איננה שלטון הרוב מה היא כן?

והתשובה: הדמוקרטיה היא הגנה על זכויות המיעוט. מכאן נגזר לבסוף שזה בכלל שלטון המיעוט".

אהרון ברק ויקישיתוף יוצר Jonathan Klinger

"שלטון המיעוט הנאור"

"אם אתם חושבים שאני מתבדח תקראו את ספרו של אהרון ברק 'שופט בחברה דמוקרטית'. שם הוא יסביר לכם בצורה מדויקת ששלטון המיעוט הנאור זה דמוקרטיה. אם המיעוט הזה הוא שופטים.

"האיש שאמר שהכל שפיט אולי מפני שהוא שופט. אילו היה בכנסת היה אומר שהכל חקיק. אם היה איש הרשות המבצעת היה אומר שהכל בציע".

"המהות של הדמוקרטיה, הוא טוען, זו הגנה על זכויות הפרט".

מפני מי מגינים על זכויות הפרט?

"מגינים עליה", אומר טאוב, " מפני הפרוצדורה של הדמוקרטיה – הבחירות. הריבונות האזרחית, שזו מהות הדמוקרטיה, התחלפה לגמרי בפילוסופיה שהליברליזם זו מהות הדמוקרטיה. שהליברליזם צריך להתגונן מפני הדמוקרטיה".

"בית המשפט העליון לא שלל את זכותנו למדינה יהודית ודמוקרטית. אבל אם הדמוקרטיה המהותית היא ליברליזם, אז חרות הפרט היא דבר קדוש. והדבר הבא זה שוויון. והדבר הבא שאומרים לך הוא שדמוקרטיה זה שוויון.

 "מדינה יהודית אינה דמוקרטית"

עכשיו מסתכלים על מדינה יהודית ודמוקרטית ואומרים: מדינה יהודית ודמוקרטית שיש בה אזרחים שאינם יהודים זה מפר את עקרון השוויון. ולכן זו לא דמוקרטיה.

האמנם כך?

שואל טאוב ומשיב:

"כל עוד יש פה מדינה יהודית וזכות הצבעה כללית היא תהיה יהודית. היא תהיה יהודית מכיוון שדמוקרטיה טבעה שהיא מתעלת לספרה הציבורית את התרבות של אזרחיה.

לכן, כל עוד יש זכות הצבעה כללית ורוב יהודי – שבת יהיה יום המנוחה, עברית תהיה שפתנו הראשונה חגי ישראל יהיו לוח השנה שלנו וכדומה.

לא בניגוד לשאר המדינות אלא כמו בנורבגיה וכמו בכל מקום אחר. המדינה הנורבגית היא נורבגית ודמוקרטית. ובמובן הזה אנחנו יהודית ודמוקרטית. והלאומיות יוצאת כאן מתוך הדמוקרטיה. כלומר: שלילת הלאומיות היא בעצם שלילת הדמוקרטיה.

לכן לא מפתיע שהאנשים האלה יש להם נטייה לחשוב שכל שימוש בכוח הפוליטי של האזרחים הוא ממילא חשוד בדריסת מיעוטים. ולכן לא מפתיע שההצדקה שלהם היא לא לגמרי דמוקרטית ומובילה להצדקת שלטונו של המיעוט הנאור.

הרב תרבותיות נגד הלאומיות היהודית

הדרך הפחות פשטנית בה משתמשים בשפה הזאת לעשות דה לגיטימציה של ההגדרה העצמית הלאומית היהודית זה הרב תרבותיות.

לאנשים אכו יש צורך לביטוי קולקטיבי של תרבותם. דבר שהציונות הכירה בו, לא רק במישור הלאומי. מגילת העצמאות היא אחד המסמכים הפרוגרסיביים של זמנו. מנסח המגילה התעקש על זכויות קולקטיביות של מיעוט.

לימים הלכה אירופה בעקבותינו. ב-1995 האיחוד האירופי אימץ את האמנה של הגנת זכויותיהם של מיעוטים. זה בעצם פרוט של מגילת העצמאות וזו אותה שיטה.

העמדה הרב תרבותית מכירה בדבר הזה ובצדק ובשכל.

אך מה קורה אחר כך?

רב תרבותיות כשלילת הלאומיות

מכיוון שהעמדה הזו ביסודה היא ליברלית – במובן הצר שתופס את זכויות האדם כדבר המרכזי – היא מביאה את הרב תרבותיים להתנגד ללאומיות.

בגישה הרב תרבותית הם מצליחים לשכנע בזירה הציבורית.

אז אתה שואל את עצמך. אם לכל הזהויות יש זכויות קיום בספרה הציבורית למה אין זכות כזו לזהות היהודית??

ויש תשובה : מדינת כל אזרחיה

התשובה היא שבאינסטינקט שלהם, שכאמור הוא ליברלי, הם שוללים את הזהות הלאומית כי זו זהות שיש לה מנגנון.

בזהות הלאומית יש בתי משפט, יש צבא יש מערכת חינוך. כלומר: יש לה אמצעי כפיה.

"אני הייתי אומר, שאלה אמצעי הגשמת הזכות להגדרה עצמית. משום שאתה יכול להיות ריבון על גורלך רק כשאתה מסוגל לתת דמות ממשית בפועל לרצונך ולהפוך אותה לכוח. אין עמדה מוסרית עקבית שאינה מוכנה להשתמש בכוח".

מה שהם היו רוצים זה מדינת כל אזרחיה. מדינה חסרת זהות שהיא לא נרטיבית. כל הזהויות יתקיימו בספרה האזרחית ומעל לזה תהיה מדינה שהיא ניטראלית לגמרי לנרטיבים. היא רק פרוצדורה. שמגשימה את הזכות של כל אחד להצביע ויש מנגנון שמאפשר לממש את זכות ההצבעה.

מדינה שהיא בלוף

זה במידה רבה בלוף. זה בלוף משום שאין מדינה ניטראלית כזו. מדינה כזאת בעצם מונעת במידה רבה את זכות ההגדרה העצמית.

עמדה כזו מבקשת למעשה, במסווה של ניטרליות, לאכוף את הנרטיב הליברלי בצורתו הקיצונית. זאת, על ידי כך שלכל הנרטיבים האחרים אסור להיות פוליטיים. רק לנרטיב הליברלי יש כוח פוליטי.
זאת המשמעות של המודל הזה.

הליברליזם מעמיד פנים שהוא שקוף. הוא לא זהות ולא ערכים. אין לו תוכן ספציפי. הוא רק מאפשר לכולם לקיים את זהותם במסגרת החברה האזרחית.

בפועל הוא מקנה לליברליזם מונופול על כלי המדינה. במקום שכלי המדינה יהיו בידי הלאומיות, הם רוצים שלליברליזם יהיו כלי מדינה. אין זה מקרה שבית המשפט העליון יכול לקיים את הדבר הזה.

זהו ניאו קולוניאליזם

לעמיתי המחזיקים בהשקפות האלה, כמו אילן פפה ואחרים, אני אומר שזהו ניאו קולוניאליזם.

איך זה מתבטא?

יש בארץ ישראל שני עמים. שניהם רוצים הגדרה עצמית לאומית במדינה משלהם. אבל אינטלקטואלים מערביים יודעים יותר טוב מהי ההגדרה העצמית הטובה בשבילם. זו מדינת כל אזרחיה. ואם לא יסכימו לכך נכפה עליהם את זה. עד שהם יתבגרו וכשהם יתבגרו הם יבינו שצדקנו. הנייטיב לא יודעים מה טוב בשבילם. אנחנו יודעים מה טוב בשבילם. אנחנו נכפה עליהם את הליברליזם שלנו.

הדבר הזה מתחזה להיות אנטי קולוניאליזם. אבל אני אומר להם שזה ניאו קולוניאליזם משום שבאמת זה כך.

 

 

גרפיטי במרכז מדריד ויקישיתוף

הכנס באוניברסיטת חיפה  היה בנושא "ישראל בין אנטי-יהודיות, אנטי-שמיות ופרוגרסיביות חדשה".  יו"ר הכנס היה פרופסור אילן גור זאב אשר היה גם בוועדת ההיגוי יחד עם ד"ר אריה קיזל. בשבועות הבאים יובאו כאן דיווחים על הרצאותיהם של משתתפים אחרים בכנס.

הבלוג של גדי טאוב

http://www.gaditaub.com/hblog/?p=752

קישורים

 

הפוסטמודרניזם כמחולל האנטישמיות החדשה

http://www.zeevgalili.com/?p=4900

מצע  משותף ביו האנטישמיות החדשה ואחמדיניג'אד

http://www.zeevgalili.com/?p=4448

משנתו הפוסט יהודית של עדי אופיר

http://www.zeevgalili.com/?p=11778

סרט ישראלי המשבחת את המתאבדים

http://www.zeevgalili.com/?p=14851

מורה דרך לקריירה אקדמית – הטבח בטנטורה

http://www.zeevgalili.com/?p=14851

אנטישמיות באקדמיה האמריקנית

http://www.zeevgalili.com/?p=569

 

 

שולחן ערוך ליום העצמאות נכתב (כאילו) על ידי רבנים בדורנו

יבוא היום, אולי בביאת המשיח אולי מעט לפני זה, יכירו סוף סוף הרבנים שלומי אמוני ישראל במדינת ישראל, בערכיה ובחגיה. או אז יוסיפו פרק נכבד לשולחן ערוך של ר' יוסף קארו, וינחו את החרדים לדבר ה' שומרי מצוותיו כיצד לקיים את מצוות יום העצמאות כהילכתו לכל פרטיו ודיקדוקיו.  כך אולי ייראה פרק זה במהרה בימינו אמן.

הלכות הנפת הדגל

א.                       מצוות הנפת הדגל, מצווה חביבה ואהובה היא על ישראל, וראוי להתאמץ בה עד מאוד, שנאמר "ודגלו עלי אהבה".

ב.                       נהגו רוב ישראל לתלות דגל כחול לבן, על בתיהם, שלוש אמות מצד פתחי המרפסות, לפרסם כינון מלכות ישראל בא"י. יש שנהגו לקבוע את עץ הדגל בברזל ודיבלים, ויש שנהגו לתלות את הדגל באטבים על חוטי המרפסת, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים ולראש ממשלתו שבארץ.

ג.                        המניף בתוך ביתו לא יצא ידי חובה, ויש לו לשוב ולהניף מחדש מחוץ לביתו.

ד.                       נשים חייבות להניף, שאף הן היו באותו הנס.

ה.                       חסידים ראשונים נהגו לתלות את הדגל מערב ראש חודש, ואנשי מעשה מערב יום הזיכרון לחללי צה"ל.

ו.                         מעשה באשה כשרה אחת ב"קריית משה" שתלתה דגל בו ביום, ועף ברוח, ובא המעשה לפני ועיינתי בו רבות, ונטטה דעתי לומר שיצאה ידי חובת ההנפה, ואינה צריכה לחזור ולשנות.
ז.                        שיעור הדגל לכל הפחות, אמה על שתי אמות, מטעם פירסומי ניסא.ומעשה באחד מגדולי הדור, שתלה דגל שגודלו כחצי מרפסת, ושיבחוהו חכמים.
ח.                       צבע הפסים והמגן דוד בין תכלת לכרתי, ואם צבעם בצבע אחר פסול, ויש לגונזו.
ט.                       יוצאים ידי חובה בדגל פלסטיק, והמהדרין בדגל בד צבוע, והמהדרין מן המהדרין בדגל בד רקום.
י.                         ועכשיו רווח המנהג, לתלות דגלון על המכונית, ומנהג ישראל דין הוא, ואין לפרוש מן הציבור, ויש לתלות בחלון ימין שכל פניות שאתה פונה יהיו לימין.

יא.                      מי שיש לו שתי מכוניות, רבו התנאים ויש לו לעשות שאלת חכם, באיזה ראוי לתלות את הדגל.

 

כרזת יום העצמאות במלאות שנה למדינה 1949 ויקיפדיה

יב.                      בעניין דגל שאול, כבר פסקו שיוצאים ידי חובה, שנאמר "ואנחנו בשם אלוקינו נדגול".

יג.                      בדין דגל שנעשה ע"י נוכריים, נהגו להקל ובלבד שיעמוד ישראל אצלו בזמן רקימת המגן דוד.

יד.                      נשים צדקניות נהגו לתפור שמלות מדגל ישראל, לקיים מה שנאמר "ודגלו עלי אהבה". ויש למחות בהן, ומכל שכן שאין לתפור בגד-ים מדגל ישראל, מפני ביזוי המצווה.
טו.                      יש שנוהגים לתלות דגל עמא-ריקא לצד דגל ישראל ומנהג שטות הוא. ברם, בעניין תליית דגלי עכו"ם על מבני ציבור, יש להקל משום דרכי שלום.
טז.                     נהגו לתלות תמונות ראשי המדינה וסמל המדינה ודגלונים קטנים במרפסות, וכל המרבה הרי זה משובח.
יז.                       דגל שנפל יש להרימו ולנשקו מפני קדושת המצווה. דגל שהתבלה יש לגונזו, ודבר פשוט הוא שאין לעשות עימו כל תשמיש בזוי, מפני כבוד המדינה. ואלו המבזים את הדגל, הרי זו דרך מינות וכל אלו המפרישים עצמם מן הציבור, אפילו הם כמשה וכשמואל, לא יראו בנחמת הציבור.  וכל הרואה עובדי כוכבים ומזלות רשעים שורפים דגל ישראל, יש לו להוריד פלגי דמעה על חילול ד' ולקרוע בבגדו, ויאמר "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך, כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו".

 

"אלו המפרישים עצמם מן הציבור" חרדים בירושלים ויקישיתוף

יח.                      מי ששהה בחו"ל בשהיית ארעי יש לו להניף את הדגל במקומו, ובלבד שלא יתגרה בגויים. אמנם,  אלה היורדים להשתקע, שדרים בגלות המרה בדירת קבע, אין להם להניף הדגל, שכיוון שפרשו מהציבור שוב אין עליהם חובת הנפה, עד שיעשו תשובה ויקבלו עליהם עול מלכות ישראל.

הלכות נפנוף המנגל

א.                  נהגו ישראל לצלות בשרים על האש, ביום העצמאות והוא הנקרא מנגל בפי העם.
ב.                       אין לבשל או לאפות, לא בתנור ולא בסיר, ומכל שכן לא במיקרוגל, ומי שלא צלה על גבי גחלים, לא יצא ידי חובת היום.
ג.                        נהגו למנות אדם חשוב לעמוד אצל המנגל ולנופף, והוא הנקרא "המנופף", לקיים את מה שנאמר בהפטרת היום "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו".
ד.                       כל הבא בצבא ישראל ראוי לבוא בקהל המנפנפים, שנאמר: "דגל מחנה יהודה לצבאותם".
ה.                       נשים ששרתו בצבא הקודש רשאיות לנפנף, שאף הן היו באותו הנס, ובלבד שינפנפו בצניעות כיאה לבנות ישראל כשרות. ובנות שירות לאומי, כבר הוקבע ע"י גדולי הדור, שדינן כשירות צבאי לכל עניין, וכל המפקפק הרי הוא מהמקצצים בנטיעות, שמעיז פניו כנגד גדולי הדור.
ו.                         מצווה מן המובחר לעשות מנגל בגולן ובירושלים שנאמר: "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים".
ז.                        נהגו ישראל לנפנפף בקרטונים ובפלסטיקים, ומנהג בישראל דין הוא ואין לשנות. אמרה לי צדקת אחת שראתה גבר מנפנף במטריה והסתפקתי בדבר, ולעניות דעתי בדיעבד יצא, אבל אין לעשות כן לכתחילה.

 

"נהגו למנות אדם חשוב לעמוד אצל המנגל ולנופף" צילום ויקישיתוף

ח.                       בעניין מאוורר חשמלי ומייבש שיער הנקרא "פן", ראיתי בכמה קהילות שמדליקים מאוורר חשמלי למול המנגל, ולא יפה הם עושים שנאמר "ינופף ידו".
ט.                       המנפנף אל ינופף פחות מ 20 נפנופים ולא יותר מחמש מאות, בגלל ספק פיקוח נפש. ועל אלו הנוהגים להחמיר היכן שיש להקל כבר נאמר בנביא: " למה לי רוב נפנופיכם, יאמר ד'".
י.                         החכם עיניו בראשו, וישים משקה קל אצל המנופף, לבל יתייבש בשמש ובחום המנגל, משום "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
יא.                      בזמן הנפנוף נהגו יראי ד' לומר: "לשם מנגל מצווה", ומנהג יפה הוא.
יב.                      יש לעמוד בזמן הנפנוף, שנאמר "לעמוד ינופף ידו". ובדיעבד היושב בזמן נפנוף יצא ידי חובה.
יג.                      בזמן הנפנוף יש לנגן בכלי שיר וזמר לקיים את מה שנאמר: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בחצוצרות עַל עולותיכם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם" ומי שאין לו כלי נגינה, יצא בשעת הדחק, בשירים עבריים שנהגו הציבור לשיר, ואין להקל.
יד.                      במנגל חשמלי רבו הספקות, ועיין בספר "נפנופי מצווה" להרב המופלג בחכמה מורנו הרב י. ראזענבערג, שנוטה לאסור מנגל חשמלי מפני שאינו מעלה עשן, ואינו עושה פחמים, ולהלכה נראה לי לאסור, גם מטעם שאינו אש אמיתית.
טו.                      פחמים ונפנפנים שעשה בהם מנגל, צריך לנהוג בהם כבוד, ואל יזרקם לאשפה. ונהגו אנשי מעשה, להדליק בהם מדורת ל"ג בעומר ובלבד שהנפנף אינו עשוי פלסטיק, שאז ריחו רע לבריות ורע לעולם.
טז.                     מי שעשה מנגל מטופו ושאר ירקות, לא יצא ידי חובת היום, שהוקשה מצוות מנגל למצוות קורבן פסח.
יז.                       יש לעשות מנגל תחת כיפת השמים, בגנים, בשמורות, בפארקים הציבוריים, ובכל במקום שנהגו קהל ישראל להתאסף בחבורה גדולה. ומי שעשה מנגל בדירתו כאילו לא עשהו ולא עוד, אלא שמוסיף חטא על פשע, ו, ועליו נאמר "ויקטרו באהליהם, ויוציאו דיבת הארץ רעה".
יח.                      כל מי שלא יצא ידי חובת מנגל ביום העצמאות, יתגבר כארי, ואל יבוש מפני המלעיגים, ויעשהו ב"יום עצמאות קטן", הוא יום ירושלים ויכוון לצאת ידי חובתו.
יט.                      נהגו לשיר את שיר המעלות במנגינת המנון התקוה ואין לשנות.

הלכות כלליות ליום העצמאות

א.                  יש להתגלח ולהסתפר לקראת החג, אף שימים אלו ימי הספירה, שבהם מתו תלמידי רבי עקיבא, יום תשועה גדולה הוא לישראל, שהוקמה סוכת דוד הנופלת.

ב.                       בענין שנהגו בני ובנות ישראל להכות בפטישי פלסטיק  על קודקודי הבריות, אמר כבר הנביא ישעיה: "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יעזורו וּלְאָחִיו יאמר חֲזָק, וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צורף מַחֲלִיק פַּטִּיש אֶת הוֹלֶם."  וכן כל דבר שמוסיף אחוה ורעות בישראל, רוח חכמים נוחה הימנו, ובלבד שלא יכו מכה, שיש בה ספק פיקוח נפש.
ג.                        ברם, בעניין תרסיס שלג, אף שנאמר "וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין", יש לאסור באיסור חמור.

ד.                       מיד לאחר תפילת ערבית של חג, נהגו אנשי מעשה שבירושלים תובב"א, למהר ולעלות על הגגות, שנאמר "כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת"  וכל שלא ראה שמחת זיקוקי יום העצמאות, לא ראה שמחה מימיו.
ה.                       נוהגים לאחר סעודת החג לצאת לרחובה של עיר ולשמוח עם העם בבמות לקיים מה שנאמר: "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ".
ו.                         בו ביום, יש לצאת ולראות במצעדים, במטסים, במשטים ובמפגנים של צבא המלך, ולבקר במחנותיהם באשר הם, וכל המרבה לראות הרי זה משובח, שנאמר: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הגדולה אֲשֶׁר עשה ד'."
ז.                        נהגו ותיקין ואנשי מעשה להשכים בבוקרו של יום, ולצאת בחבורות של בחורים ובתולות שהגיעו לפרקם, לשוח בשדות, בכרמים, בערוצים ובואדיות של ארצנו הקדושה, לקיים מה שנאמר: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ". ומנהג יפה הוא, ואף שכמה מגדולי ישראל אין דעתם נוחה מתערובות של בחורים ובתולות ביחד, ואף שאין ממנהגי להכניס ראשי בין הרים גדולים, אני הדל אומר להקל היכן שיש צורך גדול, והנח להם לישראל שאם אינם נביאים הם, בני נביאים הם.
ח.                       אחד הנוסע ברכב ואחד ההולך ברגל יצא ידי חובת המצוה שנאמר: "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה." ואין הליכה אלא ברגל ואין נסיעה אלא ברכב.
ט.                       ועתה נהגו מקצת אנשים סכלים מאחינו בית ישראל לעשות מחלוקות עם הציבור, ולהתאבל על כינון המדינה, ויוצאים בלבוש שחורים שק ואפר לרשות הרבים, בעיצומו של היום הקדוש הזה, ובודאי מנהג השוטים הוא. ועליהם קראתי את הפסוק  "חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם, לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת".

י.                         בשנת היובל נהגו לעשות שני ימים טובים של יום העצמאות. אחד כנגד זכור והשני כנגד שמור. ואם יצא יום שני של יום העצמאות ביום ששי, הרי הוא יום עצמאות משולש, ומקצת דיני יום העצמאות נוהגים בשבת, כמו שראיתי לצדקת אחת שהדליקה נרות שבת בצבעי תכלת ולבן ויפה עשתה, וכל הרוצה להוסיף בדברים אלו – הרשות בידו.

יא.                      דבר פשוט הוא שאין לעשות מלאכה ביום העצמאות, וכל העושה מלאכה הרי הוא בכלל "המבזה את המועדות" ואינו רואה סימן ברכה בעמלו. ברם, ביום עצמאות שחל בערב שבת, יש להקל לבעלי החנויות לפתוח חנותם, בכדי שיוכלו אחינו בני ישראל, לקנות כל צרכי שבת ולקיים ו"קראת לשבת עונג".
יב.                      נהגו כל אלו שיש בהם ריח של תורה, לעלות לרגל ביום העצמאות לראש המדינה, ולשרים היושבים ראשונה במלכות, ואל שרי הצבא. ויש לעם ללמוד ממנהגיהם הטובים וללכת בדרכם. וכל הזוכה לראות פני ראש הממשלה עין בעין ולדבר איתו פנים בפנים, מעלה עליו הכתוב כאלו ראה פני שכינה.

שמעון שיטרית חתן התנך לילדים 1959

יג.                      נהגו ישראל לקיים חידון תנ"ך עולמי ביום העצמאות, לתינוקות של בית רבן שהגדילו, ולחלק להם פרסים ומתנות כדברי הרמב"ם, ומנהג החכמים הוא, שמרבים, מגדילים ומאדירים תורה בישראל, וכל הרואה את החידון לפחות שלוש פעמים בחייו, ואפילו  בטעלעביזיא רחמנא ליצלן, ד' ישמרנו, מובטח לו שהוא מנוחלי עולם הבא.

ממני, נאום הקטן, הצעיר והזעיר באלפי ישראל, עפר ואפר אפרים בעל שו"תי "עצבי אפרים", "נדנודי אפרים", "שכורי אפרים", "שעשועי אפרים" ו"חירטותי אפרים" רב בית הכנסת "משכנות אפרים", כאן עיה"ק ירושלים תובב"א אכי"

 

הביא לבבית הדפוס  ד"ר יואל רפל [ לא אני כתבתי את טקסט הלכות יום העצמאות.נשלח אלי לבוסטון טקסט ללא שם הכותב.טרחתי להביאו לידיעת הרבים. זהות הכותב-מחבר חשובה מאד ואשמח אם יזדהה ובכך נביא גאולה לעולם].

                   –  מאת  טל גלילי –

השבוע התחיל זיו קיטרו (כנראה המשווק הרישתי המוצלח ביותר שאני מכיר) את הפרוייקט "חתיכות מחיי בישראל", הנה 3 דקות שמסבירות במה מדובר ואיך להשתתף:

בקצרה: הפרויקט מציג רגעים מהחיים בישראל. לא ערוכים, אבל מזוקקים. חצי דקה עד דקה וחצי של רגעים, שיראו לעולם מי אנחנו באמת.

בעיני, זה פרוייקט ההסברה הישראלי  המשמעותי ביותר שצץ אי פעם באינטרנט הישראלי.

להמשיך לקרוא ←

פרופסור עדי אופיר הוא ללא ספק האישיות הבולטת ביותר בקהילה הפוסטמודרנית בישראל. רבים מבני קהילה זו באים מדיסציפלינות של היסטוריה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, חינוך, ספרות, קולנוע . אופיר בא מן העמדה הפילוסופית והוא עצמו יותר מפרופסור לפילוסופיה – הוא פילוסוף בעל שיעור קומה.

אופיר נותן ביטוי לעמדותיו בעשרות מאמרים – בכתבי עת פוליטיים ומדעיים, בשורה של ספרים חשובים וגם באמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית. השפעתו רבה גם בקרב חוג נרחב של תלמידים באקדמיה.

להמשיך לקרוא ←