ארכיון הקטגוריה: ערביי ישראל

מתי תהיה רעידת האדמה בארץ ישראל

 משה רבנו הביא את עם ישראל לארץ זבת חלב ודבש, אך גם לארץ מוכת רעידות אדמה. השבר הסורי אפריקני, שביקעת הירדן היא חלק ממנו, הוא הגורם לכך שמתרחשות בארץ רעידות אדמה מימים ימימה. הרעידות, בעוצמה זו או אחרת, מתועדות מתקופת התנ"ך ועד לימים אלה ממש.

אתמול קיבלנו שוב תזכיר לכך שאנו יושבים בארץ מועדת לפורענות זו. וכמו בעבר יש להניח שגם ברעידות הבאות אם יהיו חלילה  – היהודים יגישו עזרה הערבים ינצלו את האסון לפרעות

השבר הסורי אפריקני מתחיל בדרום טורקיה, עובר דרך סוריה ובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדן, ים המלח, הערבה, מפרץ אילת וים סוף, דרך מפרץ עדן עד לקניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע לבסוף עד לזימבבואה. אורכו של השבר כ-6,000 ק"מ, ורוחבו בין 7 ל-20 ק"מ. הוא החל להיווצר לפני כ-25 מיליון שנים בתהליך שנמשך עד היום. בלשון הגיאולוגים השבר משמעותו שהאזור יושב על שני לוחות טקטוניים שכל תזוזה בהם מביאה בעקבותיה את רעידת האדמה.

השבר הסורי אפריקני

השבר הסורי אפריקני. צילום לוויין של נאסא (ויקישיתוף)

להמשיך לקרוא

כל הקישורים לכל המאמרים על בלוף הנכבה

ילדה פלסטינית בהפגנת נכבה בחברון ויקישיתוף Shy halatzi

להמשיך לקרוא

בילאדי בילאדי – פצצת זמן או בלון ניסוי ל"מדינת כל אזרחיה" שהפריח פרופסור שלמה אבינרי

"בילאדי בילאדי" הוא המנון הפלסטינים ומשמעות המילים היא "מדינתי מדינתי". כשהם מתכוונים לכל שטח ארץ ישראל ממערב לירדן.

מאמר הנושא כותרת זו, פרי עטו של פרופסור שלמה אבינרי, פורסם ב-8 בספטמבר בעיתון הארץ.

המאמר מתאר מציאות שבה הכנסת מחליטה ”להשמיט כל התייחסות למרכיב היהודי של ישראל"; "להסיר את התמונה של הרצל מקיר בית המחוקקים" להחליף את סמל המדינה, את דגלה ואת ההמנון.

פלסטין כבר כאן. הפגנת נאכבה של ערביי ישראל.

פלסטין כבר כאן. הפגנת נאכבה של ערביי ישראל.

המאמר מונה שורה של פניות לבג"ץ: להורות לרשות השידור שלא להשתמש בביטוי "עם ישראל"; לבטל את שמה של הרבנות הראשית לישראל; לא להזכיר בתפילה את אלוהי ישראל.

ולסיום כותב פרופסור אבינרי שאחד מפעילי השמאל הרדיקאלי פנה לערבים בשאלה מה הם עוד רוצים וזה השיב שיש לשנות את שם המדינה ל"פלסטין".

להמשיך לקרוא

תפסיקו לאיים עם השד הדמוגרפי

–                                                 – מאת יורם אטינגר –

ב-2010 מהווה הגידול המרשים בשיעור הפיריון היהודי בישראל מגמה ארוכת-טווח וחריגה בעולם, לצד קיצוץ חד ומתמשך בשיעורי הפיריון בעולם השלישי בכלל ובעולם המוסלמי בפרט.

ב-2010 קיים רוב יהודי של 66% ב-98.5% מהשטח בין הירדן לבין הים התיכון (ללא עזה) – או רוב של 58% עם עזה – הנהנה מרוח גבית דמוגרפית ומפוטנציאל גבוה של עלייה ושל "יורדים"-חוזרים.

מנפחים ומזייפים מספרים

זאת, לעומת מיעוט יהודי נטול תשתיות כלכלה, טכנולוגיה וצבא של 8% ו-33% ב-1900 וב-1947בהתאמה. ב-2010 "מנופח" מספר ערביי יו"ש ב- 900,000 (1.6 מיליון ולא 2.5 מיליון) על ידי ספירת כ-400,000 תושבי חו"ל, ספירה כפולה של כ-200,000 ערביי ירושלים (המוגדרים כערביי ישראל וגם כערביי הגדה המערבית), התעלמות ממאזן הגירה שלילי שנתי מאז 1950 (17,000 ב-2009), ועוד. סקר "הבנק העולמי" מתעד "ניפוח" של 32% בנתוני הלידות ביו"ש ובעזה.

להמשיך לקרוא

מה באמת קרה במלחמת העצמאות

זו היתה המלחמה הקשה והנוראה במלחמות ישראל * היא עלתה בחייהם של 6000 יהודים, כאחוז מאוכלוסיית המדינה שעוד לא קמה * בשלבים הראשונים של המלחמה לא היה ללוחמים היהודים אלא נשק קל בכמויות מוגבלות * בעולם ניבאו שהישוב היהודי לא יחזיק מעמד ובמטכ"ל חזו סיכוי של 50 אחוז * גבורת הלוחמים הצעירים שלחמו בחזות חשופים הגישה לעם ישראל את המדינה על מגש של כסף כבשירו של נתן אלתרמן

 

שני ספרים מתארים את המלחמה ההיא. ספרו של הסופר יורם קניוק [תש"ח] שלחם בה, וספרו של ההיסטוריון בני מוריס [1948] שחקר אותה. מי שקורא את שני הספרים הללו יכול היה לחשוב שמדובר בשתי מלחמות שונות.

יורם קניוק, סופר מחונן, מספר את זיכרונותיו מאותה מלחמה נוראה ומודה ששכח הרבה. חלק מן הדברים שהוא כותב אולי הם פרי הדמיון המתעתע. "ואולי חלק מן הזיכרונות המצאתי עם השנים".

בני מוריס, היסטוריון שהמציא את המונח "ההיסטוריונים החדשים", מתאר את המלחמה בקרירות של אורות הניאון בארכיונים. הוא חודר לפרטי הפרטים וחושף כאילו את האמת הסופית על אותה מלחמה.

אך לאחר קריאה בשני הספרים הללו הגעתי למסקנה שספרו קורע הלב של קניוק הוא התעודה האמיתית של המלחמה. מחקרו של בני מוריס חושף אמנם את פרטי הפרטים, אך מרוב עצים אינו רואה את התמונה האמיתית של מלחמת ההישרדות של העם היהודי שלאחר השואה.

תשח יורם קניוק

בני מוריס 1948

 

 

 

 

 

 

 

להמשיך לקרוא

רעידות אדמה בארץ ישראל – צפת ושכם

 משה רבנו הביא את עם ישראל לארץ זבת חלב ודבש, אך גם לארץ מוכת רעידות אדמה. השבר הסורי אפריקני, שביקעת הירדן היא חלק ממנו, הוא הגורם לכך שמתרחשות בארץ רעידות אדמה מימים ימימה. הרעידות, בעוצמה זו או אחרת, מתועדות מתקופת התנ"ך ועד לימים אלה ממש.

השבר הסורי אפריקני מתחיל בדרום טורקיה, עובר דרך סוריה ובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדן, ים המלח, הערבה, מפרץ אילת וים סוף, דרך מפרץ עדן עד לקניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע לבסוף עד לזימבבואה. אורכו של השבר כ-6,000 ק"מ, ורוחבו בין 7 ל-20 ק"מ. הוא החל להיווצר לפני כ-25 מיליון שנים בתהליך שנמשך עד היום. בלשון הגיאולוגים השבר משמעותו שהאזור יושב על שני לוחות טקטוניים שכל תזוזה בהם מביאה בעקבותיה את רעידת האדמה.

השבר הסורי אפריקני

השבר הסורי אפריקני. צילום לוויין של נאסא (ויקישיתוף)

להמשיך לקרוא

ג'ואן פיטרס – החוקרת שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים

"מאז ומקדם" מאת גו'אן פיטרס בגוגל דוקס:
https://docs.google.com/file/d/0By0o_cnI8Zu5T21Ob1Y0cnM2UzA/edit

אחד הספרים החשובים ביותר בהיסטוריה של מלחמת ישראל לקיומה הוא "מאז ומקדם", פרי עטה של ג'ואן פיטרס – FROM TIME IMMEMORIAL JOAN PETERS

הספר עורר רעש גדול בעולם, בעת שראה אור בארצות הברית ובבריטניה בשנת 1984.

 

ההיסטוריונית ברברה טוכמן ("מצעד האיוולת") כתבה: "ספר זה הינו ארוע היסטורי כשלעצמו, בחשפו עובדות שנדחקו עד כה לאפלה".

הסופר אלי ויזל כתב: "מרשים, אינפורמטיבי, מעניין. כל אחד המתעניין בשאלות הערביות-ישראליות יפיק תועלת מעומק הההבנה ומן הניתוח של ג'ואן פיטרס".

הסופר רוברט סנט ג'ון כתב: "ספר זה מומלץ לכל מי שמעדיף עובדות על פני תעמולה והיגיון על פני חוסר הגיון"

הספר ממשיך להימכר ללא הרף בחנויות הספרים הגדולות בעולם ובחנויות האינטרנט, ומעורר עד היום ויכוחים סוערים מעל במות רבות.

 

רק לא בישראל

בישראל הספר כמעט ואינו מוכר. הוא ראה אור בהוצאת "עם עובד" בשנת 1988 והודפס ב-1000 עותקים ולאחר מכן יצאו עוד שתי מהדורות בנות 400 עותק כל אחד. נראה שלא היתה התלהבות גדולה להוציא את הספר בארץ. מתרגם הספר, המשורר והסופר אהרון אמיר, סיפר לי כי הספר תורגם ביוזמתה של פיטרס עצמה (שהיא יהודיה ונשואה לאחד מצאצאיו של ר' יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך"). היא פנתה לידיד משותף שהיפנה אותה לאמיר. בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" התלבטו אם להוציא את הספר וההחלטה נתקבלה אז, לדברי אמיר, ברוב של חמישה מול ארבעה. פרסומת גדולה לא היתה לספר ודומה כי תוכנו ומסקנותיו נשכחו או הושכחו, אף שאלה צריכות להאיר את דרכה של ישראל כמו מגדלור לספינה נטרפת בלב ים.

יועצת לנשיא קרטר

ספרה של ג'ואן פיטרס הופך את כל "בעיית הפליטים" הפלסטינים על פיה ומוכיח כי "הפליטים אינם הבעיה אלא העילה", כפי כתב המבקר של ה"וושינגטון פוסט" עם הופעת הספר.

ג'ואן פיטרס עבדה בבית הלבן כיועצת לעניני מדיניות ולענייני המזרח התיכון בתקופת נשיאותו של הנשיא קרטר. במהלך מלחמת יום הכיפורים הגיעה פיטרס ארצה בשליחות רשת CBS, במטרה להכין סידרה דוקומנטרית על הסיכסוך במזרח התיכון. בעקבות הצלחת דיווחיה הוצע לה להוציא ספר על הסיכסוך במזרח התיכון וניתנה לה מיקדמה מכובדת.

"כשהתחלתי לעבוד על הספר" – מספרת פיטרס בראיון לעיתון האינטרנט "וורלד-נט-דיילי" – "נתברר לי כי כל מי שעסק בפרשה החל מנקודת מוצא מוטעית". פיטרס הגיעה למסקנה שכדי לכתוב ספר רציני עליה להקדיש הרבה יותר זמן מזה שהיה כלול בהצעה להוציא ספר אינסטנט. היא החזירה את המיקדמה והקדישה שבע שנים של מחקר מפרך, שפירותיו ראו אור בספר "מאז ומקדם".

הגילוי החשוב של פיטרס

הדבר שעורר את תשומת לבה של פיטרס שמשהו לקוי בתפיסות הרווחות לגבי הסיכסוך היה מיסמך של או"ם שמצאה, בו הוחלט לשנות את ההגדרה של פליטי 48.

ההגדרה המקובלת של פליט לפי או"ם היתה כל מי שבגלל מלחמה, פעולות איבה או גרוש נאלץ לעזוב את המקום בו התגורר מאז ומקדם.

הדגש היה על "מאז ומקדם". דהיינו פליט הוא מי שהתגורר במקום כל שהו מאז ומתמיד ולא נמצא במקרה במקום בעת שגורשו ממנו אנשים.

 

כך נראה מחנה פליטים פלסטיני

ההגדרה החדשה של האו"ם שחלה אך ורק על הפליטים הפלסטינים קבעה כי פליט הוא כל מי שהתגורר משך שנתיים בשטחה של ישראל לפני קום המדינה. מטרת השינוי בהגדרה היתה ברורה. מדינות ערב באמצעות הליגה הערבית שלחצו על שינוי ההגדרה ידעו את האמת . והיא: שחלק גדול מאלה שכינו עצמם "פלסטינים" היגרו לארץ ישראל בתקופת המנדט, בעידוד השלטונות הבריטיים. חלקם הובאו לארץ במהלך מלחמת העולם השניה לעבודה במחנות הצבא הבריטי ונשארו כאן.

 

וכך נראה מחנה פליטים בגיניאה לפליטים מסיירה לאון

בעקבות החלטה זו הוקם אונר"א,ארגון הסיוע לפליטים הערביים, הממשיך לפרנס את כל אלה הקרויים פליטים, את ילדיהם נכדיהם וניניהם. עובדי הארגון מפרנסים כמובן גם את עצמם ויש להם אינטרס בקיומו הנצחי של הארגון כמו בקיום הנצחי של בעיית הפליטים. במבצע עופרת יצוקה הוכח, בפעם המי יודע כמה שהארגון משתף פעולה ומסייע לטרור במתן אספקה ומחסה.

סמל אונרא

סמל אונרא

 

אונרא מחלק חלב לפליטים בעזה ב-1057. הוא ממשיך לחלק להם מזון גם ב-2009

הבלוף של "ארץ ערבית"

בהמשך המחקר גילתה פיטרס לא רק את הבלוף הגדול של הפליטים הערביים – שמוסדות או"ם, המערב וכמובן מדינות ערב דאגו לטפח. היא חשפה את הבלוף הגדול של "הפלישה הציונית" לארץ ערבית כביכול, כאשר העליה הראשונה של היהודים היתה לארץ ריקה. חלק גדול מאוכלוסיית 48 היתה של מהגרים ערביים מן הלבאנט, שחלקם באו בעקבות "הפלישה" הציונית.

 

כך נראה כפר ערבי לרגלי התבור בבוא העליה הראשונה

היא חשפה גם את ההשתקה וההעלמה של הפליטים היהודיים מארצות ערב, שהיתה למעשה פעולה של חילופי אוכלוסין. היא חשפה גם את נפילתם של היהודים עצמם בפח השקרי הזה. "גבלס" – היא כותבת בספר – "הנאצי שדגל בשקר הגדול של היטלר, גרס שאם חזוזרים על שקר לעתים קרובות למדי ובמשך זמן רב למדי סופו שמתקבל כאמת . הוא לא הוסיף שגם קרבן השקר עלול להתחיל להאמין בו".

העיתונות האנטי ישראלית בישראל

על העיתונות הישראלית אמרה פיטרס בראיון העיתונאי כי "העיתונות הישראלית היא המקור לכל הדברים השליליים על ישראל המתפרסמים בעולם. יש בישראל יותר עיתונים שאפשר לכנותם אנטי ישראלים מאשר עיתונים פרו ישראלים".

על רקע זה אין פלא שבשיח הציבורי בישראל לא עלו בכלל לדיון הגילויים של פיטרס. לא בעיתונות השמאלנית, לא בטלוויזיה המטמטמת והגרוע מכל – גם לא במערכת החינוך. להכפשת פיטרס תרמו לא מעט חלק מן הערביסטים וההיסטוריונים החדשים למיניהם שאמורים היו לדעת את מה שפיטרס גילתה. אך אלה, המכושפים בקיסמי השפה הערבית ונתנוים להשפעת התעמולה הפלסטינית חיפשו בדקדקנות שגיאות במחקרה הלא מרצועי של פיטרס ופסלו אותו מכל וכל.

יונה לוי בגלריה שלה

יונה לוי בגלריה שלה

אחת הצדיקות בסדום שעמלה ללא לאות בהםצת האמת של ג'ואן םיטרס היא יונה לוי, אמנית המתגוררת במושב עין הבשור, מישובי עוטף עזה. מאז גילתה את הספר אינה יודעת מנוח. מפיצה את עותקיו בין ידידיה, הפיצה מצגת מצויינת על נושא ה"פליטים" וכתבה מאמר מונומנטאלי דמוגרפיה וגיאוגרפיה של ארץ ישראל שהיא התירה לי לפרסמו הן בעברית והן באנגלית. ( שם ימצא הקורא גם את הקישורים לאתר של יונה לוי).

 

אני הזכרתי את ספרה של פיטרס במאמרים רבים שפרסמתי בטור שלי ב"מקור ראשון" ורבים פנו אלי בשאלה היכן ניתן להשיג את הספר. נאלצתי להשיב את פניהם ריקם. כי הספר אזל מן השוק עוד בטרם התחלתי לכתוב את הטור שלי ב"מקור ראשון".

היוזמה להוצאת מהדורה חדשה

בחודש יולי 2002 פנה אלי אחד הקוראים, יפתח רוט, בהצעה לסייע לו ביוזמה להוצאת מהדורה חדשה של הספר. הוא פנה להוצאת "הקיבוץ המאוחד" ומנכ"ל ההוצאה, נחמן גיל, מסר לו כי אם תהיינה מאתיים התחייבויות לרכוש את הספר תדפיס ההוצאה מהדורה חדשה של 800 עד 1000 עותקים.

שער הספר "מאז ומקדם"

שער הספר "מאז ומקדם"

 

 

 

יפתח רוט, צדיק בדורו, נטל על עצמו התחייבות לרכוש ולשווק 200 ספרים ורק ביקש ממני שאפרסם את הידיעה כדי לעודד קוראים להזמין אצלו עותק במחיר הקרן.

תוך יומיים כבר קיבל רוט פניות מיותר ממאתיים קוראים וההוצאה ניגשה להפקת המהדורה החדשה.

הספר ראה אור במהדורה צילומית של כאלף עותקים ותוך זמן רקצר אזל מן השוק.

פניה מג'ואן פיטרס

זמן קצר לאחר הפירסום על הופעת המהדורה החדשה של הספר צילצל הטלפון בביתי. על הקו נשמע קול נעים של אשה, דוברת אנגלית במבטא אמריקני. היא אמרה כי היא שמחה מאד על המבצע שיזמנו להוצאה מחודשת של "מאז ומקדם". עוד אמרה כי היא מוכנה לסייע. תחילה חשבתי שמדובר באחת הקוראות שלנו בחוץ לארץ. אך עד מהרה נתברר כי הדוברת היא ג'ואן פיטרס עצמה, מחברת הספר.

היא סיפרה כי הגיעה אלי דרך אחת הקוראות, פרחה לטנר, הפועלת בתחומי ההסברה ונעזרת רבות בספרה של פיטרס.
ביקשתי לנצל את ההזדמנות ולראיין את פיטרס אך היא בקשה להתרכז בנושא אחד בלבד: איך מעבירים את תכני ספרה לתכנית הלימודים בבתי-הספר הישראליים. " לא מתקבל על הדעת" – אמרה לי – "שבכל העולם מעורר הספר סערה שאינה פוסקת מאז ראה הספר אור. ואילו בארץ בקושי יודעים על קיומו. וגם הציבור הלאומי בארץ חושב עדיין במושגים המעוותים של התעמולה הפלסטינית".

פיטרס ביקשה שאעלה את הצעתה לפני שרת החינוך והביעה נכונות לבוא לארץ לסייע בעניין. היא הצהירה כי היא מוותרת מראש על כל התמלוגים שיגיעו לה בתוקף היותה בעלת זכויות יוצרים של הספר.

בקשתי את פיטרס לספר כמה דברים על עצמה ואמרתי לה כי רק באקראי נודע לי כי היא יהודיה. היא סרבה לעסוק בעניניה הפרטיים. "רק הספר חשוב" – אמרה. עם זאת הבטיחה לתת לי ראיון כשתבוא ארצה בסוף אותה שנה.

פקס לשרת החינוך

בעקבות השיחה שלחתי את הפקס הבא לשרת החינוך לימור לבנת (בטלפון אי אפשר היה להשיגה כמובן):

"שלום לך,

"הסופרת והחוקרת ג'ואן פיטרס התקשרה אליי וייפתה את כוחי לפנות אלייך בהצעה לפעול להכללת תוכן ספרה "מאז ומקדם" בתכנית הלימודים.

"אני מניח שספר זה מוכר לך כאחד הספרים החשובים ביותר בתאור מלחמת ישראל לקיומה. הוא חושף את התרמית של "בעיית הפליטים" ואת הרקע הכללי למלחמות ישראל, כפי שאף ספר היסטורי לא עשה – של היסטוריונים חדשים כישנים.

"הספר ראה אור באנגלית בארצות ובבריטניה ב-1984 וזכה לתהודה עצומה. הוא נמכר עד היום בהקף גדול. הוא מעורר ויכוחים רבים ומשמש מכשיר הסברה ממדרגה ראשונה בידי ידידי ישראל. הסופרת מותקפת כמובן בחריפות רבה על ידי הערבים ותומכיהם בעולם.

"בארץ הספר כמעט ואינו מוכר. הוא ראה אור בעברית בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" ב-1988 ונדפס בכמות מצומצמת. בעקבות יוזמה של קוראי הטור שלי בעיתון "מקור ראשון" ("היגיון בשיגעון") ניתנו הזמנות מראש של כמה מאות ספרים וההוצאה החליטה להוציא מהדורה נוספת. היוזמה הזו היא שהניעה את פיטרס להתקשר אלי.

"ג'ואן פיטרס מוכנה לבוא לישראל לפעול לקידום הנושא ומוותרת מראש על כל תמלוגים הקשורים בספרה.
"גב' פיטרס היא יהודיה וידידה של ישראל. היא בקשר אמיץ עם בנימין נתניהו".

כמו לזרוק בקבוק לים

אילו הייתי מניח את המכתב בבקבוק וזורק לים ייתכן שהייתי מקבל תשובה מהירה יותר. מכל מקום חלפו כמה שבועות ולא היתה כל תשובה. רק לאחר שפרסמתי את המכתב בטור קיבלתי טלפון מלשכתה בו נאמר לי שנשלחה אלי תשובה. אכן, נשלחה תשובה ביום שלאחר הפרסום בטור.

בתשובה נאמר לי כי הנושא נמסר לבדיקת ועדה מיוחדת ועל פי מסקנותיה תנהג השרה. ניסיתי לברר עם מי שהוזכר כראש הוועדה מה מצב הבדיקה והוא לא ידע על מה אני מדבר. המשכתי לנדנד ללשכתה של השרה ולאחר כמה חודשים קיבלתי סוף סוף תשובה רשמית. מכתב חתום בידי יועץ השרה, חיים הלפרין. וזה לשון המכתב:

"השקפת עולמה ורצונה של לימור לבנת כשרת החינוך לחזק את הזהות הציונית ידועים ומוכרים, הן בציבור הרחב והן במערכת החינוך.
"לשמחתנו, הרצונות הללו באים לידי ביטוי גם ב'פכים הקטנים'. לדוגמא: הספר 'מאז ומקדם' אותו כתבה ג'ואן פיטרס, יצא מחדש. כתוצאה מנוכחותנו כאן הוא מתפרסם באתר האינטרנט של המורים להיסטוריה כחומר מומלץ לקריאה ולהעשרה (לא כחומר חובה, משום שזהו ספר מחקרי ומפורט מדי – לרמת התיכון)".

עד כאן מכתבו של יועץ השרה.
אמור לי מי היועץ של השרה ואומר לך מי השרה. יועץ הרואה בספר זה "פכים קטנים" או שלא קרא את הספר מעולם או שאין לו מושג במה מדובר.

בעיות בהבנת הנקרא

פניתי לאתר של משרד החינוך, אתר גדול ומגוון. חיפשתי, ובלא מעט עמל הגעתי לטקסט שעיקרו ספרים שמשרד החינוך ממליץ בפני המורים לקרוא. וכך נאמר שם:
"הספר עוסק בסיכסוך הישראלי ערבי, ובוחן את טענות שני הצדדים. הספר בוחן את הטענות אל מול מסמכי או"ם ונתונים מספריים והיסטוריים שונים, ומגבש עמדה לגביהם. הספר רציני ומעמיק, ומכיל מידע שאינו נגיש לציבור קורא העברית. בספר ישנו חיזוק לטענות שנכתבו גם בספרים אחרים שיצאו לאור בעברית, ומוסברים בו נושאים שונים ומועלים בו פרטים חשובים. כמו העובדה, שהאדמות הערביות נקנו בזמן המנדט בכסף; על ההגירה העצומה של ערבים לארץ ישראל במאה השנים האחרונות; על כך שהערבים ברחו ב-1948, בין השאר, כי מנהיגי ערב הורו להם לברוח; על כך שבחיפה ביקשו היהודים מערביי העיר שלא לברוח; על כי מספר הפליטים הערבים במחנות הפליטים 'התנפח' מאחר שבמחנות הפליטים נוספו גם עניים מארצות ערב ולא רק פליטים; ועל 'ההון הפוליטי' ששליטי מדינות ערב ניסו כל השנים 'להרוויח' מקיומם של מחנות הפליטים".
עד כאן האתר של משרד החינוך.

אם סטודנט באוניברסיטה היה מגיש לי סיכום כזה על הספר הייתי נותן לו ציון "לא מספיק בהבנת הנקרא. הכותב, אם בכלל קרא את הספר החמיץ את העיקר, וכתב מסמך המזכיר את "סיפור מסויים" מילקוט הכזבים.

אך אם משרד החינוך רואה בספר המונומנטאלי הזה "פכים קטנים" מי אנו שנתווכח עם המשרד המעצב את פני הדור.

ולסיום הערה לגבי המצב בימינו.

את הסיפור העצוב הזה כבר סיפרתי (בהמשכים במקומות שונים בהתאם להתרחשויות) וכאן נפרשת לראשונה התמונה כולה. מבחינה עיתונאית זה סיפור ישן. מבחינה לאומית זה סיפור בוער. כבר היה לנו שר חינוך כמו יוסי שריד שהכניס לתכנית הלימודים את שירי המשורר הפלסטיני האנטישמי מחמוד דארוויש. היתה לנו שרת חינוך, יולי תמיר,  ממייסדות שלום עכשיו שהנהיגה את לימודי הנאכבה.

ונתברר שאם כבר יש שרת חינוך ממפלגת ימין, לימור לבנת, היא בעלת ידיים שמאליות – אם לא מן הבחינה הפוליטית הרי מן הבחינה הניהולית ויכולת הבנת הנקרא.

 

גדעון סער צילום הויקיפ'יה העברית SEGAL

ואחרון אחרון חביב. יש לנו היום ראש ממשלה , בנימין נתניהו, שגם יש לו יכולת בהבנת הנקרא וגם מכיר אישית את ג'ואן פיטרס. ושלא כראשי ממשלה רבים שהיו לנו הוא גם קורא ספרים. יש לו גם שר חינוך מצויין ויעיל, גדעון סער. הואילו נא להפשיל שרוולים, להושיב צוות שיכין תכנית לימודים על פי סיפרה של ג'ואן פיטרס. ומה בדבר הרמטכ"ל? למה לא להכליל את תכני הספר לקורס קצינים. תדע כל אם עבריה כי בנה הנשלח לשדה הקרב יודע שהוא לא נלחם בארץ ערבית אלא על אדמתו ואדמת אבותיו ואבות אבותיו על עד אין דור.

ראיון עם ג'ואן פיטרסhttps://www.youtube.com/watch?v=VDilGudtoLk&t=3s

על הספר ראה בסירטון ביו טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=74hILhK82OQ

ראיון עם יונה לוי על הספר http://www.youtube.com/watch?v=rYxIgtuS5SM

==================================================================

היכן להשיג את הספר "מאז ומקדם"

(נכון לאוקטובר 2009)

בעקבות פניה של קוראים רבים בררתי ומצאתי כי הוצאת "הקיבוץ המאוחד" הוציאה מהדורה חדשה של הספר בשנת 2008.

הקורא, רו"ח יואבי רבינוביץ, מסר לי כי רכש כמות גדולה של ספרים והוא מוכן להציע  אותם במחיר הקרן בצרוף דמי משלוח.

 

יש לשלוח שיק על סך 55 ש"ח לרחוב עמינדב 23 תל-אביב. פרטים בפקס 03-5611556. ובטלפון 03-5615353

כמה קוראים דיווחו כי מצאו את הספר בחנויות סטימצקי וכן באתרי מכירות באינטרנט. מסתבר שיש כמה כאלה. אני בדקתי ומצאתי שהספר מוצע באתר הזה

http://www.kettlebells.co.il/product.aspx?itemId=86

========================================================================

סוף האמת לנצח

ספרה של ג'ואן פיטרס, שהותקף מכל עבר כבלתי אמין, כ"לא מדעי". הספר שרק אחרי מאמצים של קוראי טור זה ראה אור לפני כמה שנים במהדורה מצומצמת (שנחטפה מייד) הולך ומנצח בגדול.מאז ומקדם ברשימ רבי המכר מוקטן

ברשימת רבי המכר של "ישראל היום" מן ה-18.6.2010  מופיע הספר "מאז ומקדם" במקום הרביעי של רבי המכר  בקטגוריה של ספרי עיון.

אכן, סוף האמת לנצח.

בכיר חמאס מודה: רוב הפלסטינים באו ממדינות ערב

http://www.youtube.com/watch?v=CbuM91PeSOs

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=73085

קישור לשיחה עם יונה לוי על "מאז ומקדם"

לקוח מאתר ישראל הצפונית

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=73085

ראה גם גאוגרפיה ודמוגרפיה בארץ ישראל

ראה כך טירפדה למור לבנת את הכנסת הספר לתכנית הלימודים

http://www.zeevgalili.com/?p=14859

מכתב של קוראת

אני מסתובבת מתוסכלת לנכח העובדה שציונות זאת מילה גסה ובושה לאהוב את ישראל.  הגעתי לארץ עוללה בזרועות ניצולי שואה רדופי סיוטים וחסרי שורשים. הם בחרו להתיישב כאן במדינת היהודים כי הבינו כמה חשובה מדינה לעם היהודי. הם ראו בכך חזות הכול. והנה 60 שנה עברו ושוב אנו כמעט מאבדים את הזכות הזאת, וזה בעיקר נשמע מפי ילדינו.  ברור שיש כאן תהליך מתמשך של דיסאינפורמציה,.שקרים שהופכים לעובדות הסטוריות המתקבעות בתודעת האנושות. לפיכך יש לעשות כל מה שאפשר להפיץ את הספר שכולו עובדות חושפות שקרים ועיוותים. ספק כבר היה לי קודם עכשיו יש על מה להסתמך. איך אפשר לעזור?

לאה טרכטמן

לימור ליבנת ויקישיתוף

שלום זאב,

קראתי את  הטור שלך באתר על הספר "מאז ומקדם".
לפני שלוש שנים הקמתי יחד עם חבר ארגון בשם "חזון לאומי"
ובחצי השנה האחרונה אנחנו מפעילים במסגרת הארגון יוזמה מעניינת הקשורה לספר.
בברכה,
ישראל שולדינר
0544642282                   ינואר 2016

כל מה שרצית לדעת על הנאכבה

שרת החינוך לשעבר, יולי תמיר, יזמה הנהגת לימודי הנאכבה במערכת החינוך * בכנסת התחוללה סערה סביב הצעת חוק של "ישראל ביתינו" לאסור על קיום הפגנות נאכבה * משתי היוזמות לא יצא ולא ייצא מאומה * ערביי ישראל ימשיכו לחלום על הפיכת ישראל למדינה ערבית *רשות הדיבור לעובדות

בשנת 1963, הקריא ראש הממשלה דוד בן גוריון בכנסת, קטעים מתוך מחברות של תלמידים במגזר הערבי. מן הציטוטים הללו ניתן היה ללמוד על הערצה גוברת של התלמידים הערבים לרודן המצרי, גמאל עבדול נאצר, האיש שזמם להשמיד את ישראל.

בן גוריון "לא סיפר כיצד הגיעו המחברות לידיו", אומר ההיסטוריון תום שגב, המביא סיפור זה בספרו "1967". אבל הכל ידעו אז כי מקור המחברות הוא שרות הביטחון הכללי, שקיים מעקב של קבע אחר הנעשה בבתי הספר הערביים.(בן גוריון, לא ביקר במהלך כל תקופות כהונתו כראש ממשלה באף כפר ערבי).

המעקב הזה נמשך (בצורה כזו או אחרת) עד לפני שנים מעטות, באמצעות נציג השב"כ, שכיהן כמנהל האגף לחינוך ערבי במשרד החינוך. בידי הנציג הזה הייתה סמכות למנוע מינויים של מורים בעלי רקע אנטי ישראלי. הממונים עליו במשרד החינוך לא היו רשאים לערער על החלטותיו.

לבסוף בוטל תפקיד הנציג. על הביטול נודע מהודעת פרקליטות המדינה, בתשובה לעתירה שהגיש ארגון "עדאלה" לבג"ץ. תלמידים ערבים יכולים איפוא לכתוב, לקרוא וללמוד כל מה שיעלה על דעתם על המדינה. מוריהם יוכלו להטיף להם מה שירצו, בלי שלמדינה תהיה יכולת להתערב.

להמשיך לקרוא

איך טובחים הערבים באחיהם

נכתב ב-2008 עודכן יוני 2014 נכון גם ב-2015

ישראל לא תוכל לשרוד, אם במציאות המזרח תיכונית  תמשיך לפעול לפי עקרונות אמנת ג'נבה, מול טרור שכל מטרתו לרצוח יהודים * אנחנו חייבים להוציא מידי החמאס את היתרון האסטרטגי שנתנו לו: רצח יהודים מאחורי מחסה של ילדים * פגיעה במשפחות של מחבלים מתאבדים תצמצם את הקף ההתנדבות לשיטת הרצח הזו, כמו שהפגזת מקורות הירי של הקסאמים תשים קץ לאיום * אין צורך לסכן חיי חיילינו בפעולה שלא תשנה את המציאות לאורך ימים

הערבים הם מחוללי הטרור הגדולים בעולם. היו אמנם, פה ושם, תנועות טרור לא ערביות (הכורדים בטורקיה, קבוצת באדר מיינהוף באירופה, ועוד) אך אלה הם בחזקת "כסף קטן." המאה העשרים היא המאה של הטרור הערבי.

הטרור הזה מגיע לכל קצווי תבל, אך באף אחת ממדינות ערב אין טרור. על כל פנים לא טרור בהקף גדול. (לבנון אמנם מדינה ערבית, אך הטרור שם הוא פרי של התערבות מדינות ערביות אחרות ולא תנועה פנימית. וכשיש טרור פנימי של קבוצות קיצוניות מדכאים אותן בכוח).

 

שלטון של מיעוטים

לכאורה אין סיבה לטרור במדינות הערביות, אך אין הדבר כך. בירדן קיימת אוכלוסיה ענקית של פלסטינים – אותם פלסטינים כמו אלה שבעזה, יהודה ושומרון – והם נשלטים על ידי בית מלוכה, המייצג מיעוט קטן של "ירדנים" שהם בדואים.

סוריה נשלטת על ידי מיעוט עילאווי השולט שלטון ללא מצרים על הרוב הסוני. מצרים נשלטת (לפחות מאז המהפכה של גמאל עבדול נאצר) על ידי שלטון חילוני המייצג חלק קטן מן העם המצרי. הרוב הוא מוסלמי דתי וקיימת תנועה עצומה של "האחים המוסלמים". אך מי שמע על איזו פעולת טרור שלהם בשנים האחרונות. כך הדבר ביתר מדינות ערב, מעיראק של סאדאם חוסיין ועד סעודיה, הנשלטת על ידי בית מלוכה מושחת. בעיראק של היום יש אמנם טרור רצחני בהקפים אדירים, אך עיראק לא נשלטת על ידי ערבים אלא על ידי אמריקנים.

[בינתיים היתה הפיכה במצרים וההפיכה שכנגד. בסוריה מטפל אסד במתמרדים כמו שערבים יודעים לטפל. ובעיראק שוב מרים הטרור ראש – יוני 2014]

הטבח בספטמבר השחור

מה סוד השקט הזה?

התשובה פשוטה. הערבים הם היחידים היודעים לטפל בטרור ערבי. כשהפלסטינים בירדן (ביוזמת אש"ף) ניסו לרצוח את המלך חוסיין, ואיימו על יציבות ממלכתו הוא פתח נגדם בפעילות צבאית אינטנסיבית שכללה טבח במחנות הפליטים בספטמבר 1970. בטבח זה מצאו את מותם, לפי אומדנים שונים, בין 2500 ל-3400 גברים נשים וילדים. מספר הפצועים הגיע ל-10000 עד 20000. במהלך הטבח ביקשו רבים מאנשי אש"ף מקלט בישראל. העדיפו את הכלא הישראלי הנוח על פני הטבח שהמתין להם בירדן.

מאז יש שקט בירדן. פה ושם יש איזו הפגנה. השלום עם ירדן הוא שלום עם השלטון לא עם האוכלוסיה. השגרירות הישראלית שם היא מבצר מוגן והשגריר נוסע ממקום למקום במכונית משורינת. אך טרור נגד השלטון? בל ייראה ובל יישמע.

הטבח בחמאת שבסוריה

גם בסוריה שורר שקט מוחלט, למרות שהמדינה נתונה תחת שלטון רב שנים של מיעוט עילאווי מבוטל.

השקט הזה הופר פעם אחת בלבד. חוגים איסלמיסטיים קיצוניים (האחים המוסלמים) עירערו על הלגיטימיות של השלטון העילאווי (כת דתית שמחזיקיה נחשבים בעיניהם כופרים גרועים מן הנוצרים ומן היהודים). הם ארגנו מרד נגד משטרו של הנשיא חאפז אל אסד. ביצעו שורה של התקפות על המשטר: הריגת צוערים בבית ספר לארטילריה של הצבא הסורי, מכוניות תופת ליד בנייני ממשלה וניסיון התנקשות בחיי חאפז אסד שנכשל.
תגובתו של אסד היתה מיידית וקטלנית. הוא קבע עונש מוות על כל מי שמשתייך לאחים המוסלמים. הוציא להורג ביריה 625 אסירים איסלמיסטיים.

ההתנגדות לאסד התרכזה בעיקר סביב העיר חמאת שבצפון סוריה שבה היה ריכוז גדול של המורדים. אסד לא היסס הרבה. הוא ריכז כוחות צבא גדולים סביב העיר שהתגוררו בה כ-250 אלף איש. הצבא קרא לתושבים לעזוב את העיר. רבים ברחו והנשארים הותקפו בארטילריה כבדה שהרסה את העיר עד היסוד. חיילי חי"ר סוריים באו אל ההריסות והשלימו את מלאכת ההשדמה באמצעות גאזים רעילים. מספר ההרוגים נאמד בעשרת אלפים עד עשרים אלף, אך אין שום ודאות לגבי הקף הטבח. כל ההרוגים נקברו בקברי אחים המוניים שמעולם לא נפתחו.
הטבח הזה עורר אמנם גל מחאות של ארגוני זכויות אדם בעולם. אך עד מהרה נמצא להם נושא אחר לעסוק בו – הטבח שטבחו ערבים נוצרים בפלסטינים בסאברה ושאתילה (סמוך לטבח בחמאת) והאפשרות להטיל את האחריות לכך על ישראל.

ריסון "האחים" במצרים

האחים המוסלמים מהווים גורם רב השפעה וכוח גם במצרים. הם עברו גלגולים רבים מקבוצה מיליטאנטית שהוצאה אל מחוץ לחוק עוד בתקופת נאצר ועד לניסיון לנצל את הדמוקרטיה למראה של מצרים לביסוסם. הם מהווים אופוזיציה חריפה לכל שלטון חילוני, אך מדוכאים בכוח הזרוע בכל פעם שהם מרימים ראש. אלפים מושלכים לכלא ומעונים.

מה אנחנו יכולים ללמוד מן ההתנהגות של השלטונות הערביים כלפי טרור?

סמל האחים המוסלמים (מקור: ויקישיתוף)

מה אפשר לעשות

ברור שאיננו מסוגלים נפשית למעשי טבח נתעבים בנוסח של המשטרים הערביים. אך לא נוכל לשרוד, אם הערבים ימשיכו לרצוח בנו בשיטתיות ובלא הבחנה ואנחנו נשמור בקפדנות על אמנת ג'נבה. איננו חיים בשוויצריה ובמזרח התיכון צריכים לנהוג לפי הכללים של המזרח התיכון.

אסור לנו לסכן אף ציפורן קטנה אחת של ילדינו החיילים ב"פעולה נרחבת" בעזה וכפי שכתבתי כבר, הדרך היחידה להפסקת הקסאמים היא לקבוע תג מחיר לכל קסאם – פגז לנקודה ממנו נורה. אנחנו בסכלותנו אפשרנו לחמאס להפוך את את המחסה של אזרחים נשים וילדים לאסטרטגיה המנצחת שלו.

ומה בנוגע למחבלים מתאבדים, כמו אלה שהגיעו השבוע לדימונה?

משפחות המתאבדים

לכאורה מדובר באנשים שמוכנים להקריב את חייהם ושום דבר אינו יכול להרתיע אותם.

טעות. יש דבר שיכול להרתיע כל מחבל מתאבד ובעיקר להפעיל את משפחתו כדי לעצור בעדו. המצב בו אחרי כל פעולת התאבדות יש חגיגה תקשורתית סביב משפחת המתאבדים צריכה להסתיים. אילו היינו שלטון ערבי היינו מפציצים את סוכות האבלים. איננו יכולים לנהוג כך. אך אנחנו יכולים לפחות לנהוג כפי שנהגו הבריטים כשלחמו בטור הערבי של הפלסטינים.

תדע כל אם ערביה המחנכת ושולחת את בנה להיות שאהיד כי היא ומשפחתה ישלמו את המחיר. פעם נהגו לפוצץ בתי מחבלים כאלה עד שבגץ ברוב אדיבותו הפסיק את הנוהג הזה, שגם לא היה מועיל. כי כל משפחה של שאהיד הפכה את השאהידיות לעסק מכניס. מענקים של רבבות דולרים – בעבר באו הכספים מסאדאם חוסיין היום הם באים מאיראן וקרוב לודאי גם מהרשות הפלסטינית.

יש הרבה דרכים הומניות לפגוע במשפחות מחבלים מתאבדים. להחרים את כל רכושם עד הפרוטה האחרונה. לעצור את כל הגברים במשפחה במעצר מינהלי, והעונש המרתיע מכל: הגליה – לכפר שכן, לעזה, או לכל מקום אחר שיימצא.

ואם כבר להשתגע אז למה לא עד הסוף. יש בידינו מאות מחבלים "עם דם על הידיים". החוק מאפשר להטיל עליהם עונש מוות. אך ישראל רחמנים בני רחמנים, הוציאו להורג עד כה רק את אייכמן.

יש לי שאלה: מדוע לא להטיל עונש מוות על כל רוצח ולהתנות את הביצוע באישור נניח הרמטכ"ל או ראש הממשלה או הנשיא. בכל פעם שיוחזק שבוי ישראלי אצלם לא ננהל עוד משא ומתן כמה רוצחים לשחרר אלא כמה רוצחים להוציא להורג. ואם להם לא איכפת אפשר תמיד להגיע לכאלה שיש מי שאיכפת להם. ישראל כבר יודעת מי אחראי ומי מחזיק בגלעד שליט. אליו אולי אי אפשר להגיע בלי לסכן אותו ואת מחלציו. אבל לאיש הזה יש אחים והורים ובני דודים וכל מני שארי בשר, שגם להם דם על הידיים. למה לא להגיע לקלפי מיקוח כאלה? חיי גלעד שליט תמורת חיי אחיך או אביך או מי שלא יהיה.

נכון, מדינות תרבות לא נוהגות כך. אבל אנחנו צריכים לבחור ביו להיות מדינת תרבות לבין לשרוד בין פריצי חיות

נכון שיהיה לנו עניין עם בג"ץ שהאינטרס הקיומי שלנו הוא להחזיר אותו מממעמד של מנהל המדינה בלי שיש לו אחריות עליה לגודל טבעי של פרשן חוקים. יהיה לנו גם עניין עם עולם שיאשים אותנו במעשים נאציים (דבר שעושים ביו כה וכה), בגינויים במועצת הבטחון, אפילו בסכנה של סנקציות.

כרגע אנו נמצאים בסיטואציה של אותו אדם שאקדח מכוון לרקתו והשודד שואל: חייך או כספך. והקרבן משיב: תן לי רגע לשיקול דעת.

אין לנו רגע לשיקול דעת. הגענו לאן שהגענו בגלל השיתוק שאחז בנו מאז ה"הבלגה" של שנות השלושים ועד למלחמה המשתבללת בעצימות נמוכה במלחמת לבנון.

די. אנחנו רוצים לחיות

ןכך מציגה אותנו התעמולה הערבית כשאנו מקפידים על חיסולממוקד ועושים דכל מאמץ להמנע מפגיעה באזרחים

הכישלון האסטרטגי של ליברמן

 

ב-11 במאי אשתקד פרסמתי מאמר: "סכנה אסטרטגית ושמה איווט ליברמן". כתבתי שם כי ליברמן החליט להושיט גלגל הצלה לאהוד אולמרט באחת משעותיו הקשות. הוא העמיד לרשות המנהיג הכושל את סיעת 13 הגמדים שלו והפך אותם לעובדי קבלן של אולמרט. כאתנן קיבל את תפקיד השר לעניינים אסטרטגיים, שהוא המקבילה הימנית של השר לפיתוח אזורי שבו כיהן שמעון פרס. תרומתו של ליברמן לאסטרטגיה של ישראל אינה גדולה מן הפיתוח שהביא שמעון פרס לאזור.  עכשיו כבר מלחשים מסביבו שהוא בכל זאת עשה משהו בתחום האסטרטגי. דברים שכאילו השתיקה יפה להם. 

 בפועל, כך אמר לי מקורב לנושא, לא היתה לליברמן שום אפשרות לקבל מידע אסטרטגי. ליברמן לא התקרב אפילו לכפתור האדום, אין לו יד ורגל לא בשאלה כמה טילים תייצר או תרכוש ישראל ומה תעשה כשאירן תתקרב לפצצה הגרעינית. ליברמן צריך להצדיק מה שאמר במאמר ב"מעריב" להצדקת כניסתו לממשלה: "המלחמה הבאה היא שצריכה להדיר שינה מעינינו ולא הבחירות הבאות".

  השבוע פתאום השתנו הרגלי השינה שלו. לא המלחמה הבאה מדירה שינה מעיניו אלא הבחירות הבאות. הוא עזב את הממשלה שבועיים לפני שועדת וינוגרד תחשוף את מלוא אפסותו של אולמרט. אך בנאום הפרישה שלו לא החמיץ את ההזדמנות להחניף לאולמרט ולשבח אותו. הוא חזר על המנטרה שתהיה כנראה הספין הבא של שני האהודים, אלומרט וברק, הצורך בממשלה יציבה. ממשלה יציבה זו ממשלה הנהנית מ-2 אחוז אמון בראשה. היציבות העיקרית היא בסוג הדבק המדביק את חבריה לכיסאותיהם. הנזק האסטרטגי שגרם ליברמן למדינת ישראל איננו ניתן למדידה. בעקיפין הוא גרם להארכת כהונתו של ראש ממשלה מושחת וחדל אישים, שכל מה שעשה בתקופה שמאז מלחמת לבנון השניה היה להאבק על הישרדותו. למען הישרדותו הוא כבר ויתר על ירושלים ועל ישובי יהודה ושומרון. לא כל כך מזיז לו שתושבי שדרות נתונים במצב מלחמה מתמשך ואין מושיע.  התקופה שמאז המלחמה בוזבזה לריק. ליברמן הפך פתאום למומחה צבאי כשהכריז שצה"ל של היום איננו צה"ל של ערב המלחמה. לא צריך להיות זבוב על קיר חדר הישיבות של הממשלה כדי לדעת שעם ראש ממשלה כזה רוב הזמן התבזבז על כלום. העורף איננו מוגן יותר, העניים יותר עניים, החינוך נהרס, ניצולי השואה מופקרים. אבל לאולמרט יש החוצפה להמשיך ולהנהיג את העם. למרות הנזק שגרם בהצטרפותו לממשלת אולמרט אי אפשר לקחת מליברמן השג אחד. הצלחתו להעלות על סדר היום הציבורי את בעיית ערביי ישראל. כל מנהיגי המפלגות שותפים להחנפה המתמשכת לקול הערבי. מעלימים עין מאלפי מבנים בלתי חוקיים, מחדירת שב"חים בזרם אדיר, מן העובדה שהכפרים הערביים הפכו מובלעות שהם מחוץ לתחום למשטרת ישראל ולמס הכנסה. רק השערים בפני הביטוח הלאומי פתוחים שם. עם זאת, הפתרון שמציע ליברמן – חילופי שטחים ואוכלוסין – אווילי לא פחות מאשר שטחים תמורת שלום. אם יתחיל בהעברת ואדי ערה למדינה ספלסטינית (אם אזרחי ישראל הערביים בכלל יסכימו לוותר על מנעמי החיים במדינה שנותנת להם הכל ולא דורשת מהם כלום) זה יימשך גם בגליל ובנגב.

  להלן כמה קישורים למאמרים המאירים את הנושא שפרסמתי בתקופות שונות:

החזון של הפלסטינים הישראליםhttp://www.zeevgalili.com/?p=381       

 מדוע קורסות כל המערכות במדינה

http://www.zeevgalili.com/?p=319

ילדה פלסטינית בהפגנה לרגל יום הנאכבה 2010 ויקישיתוף

אביגדור ליברמן ויקישיתוף