האם מערכת המשפט עושה צדק?

התשובה לשאלה שבכותרת כנראה שלילית. אמר זאת אביגדור פלדמן מגדולי הפרקליטים הפליליים בראיון לאילנה דיין. הדברים נאמרו לפני עשור  אך  נשארו אקטואליים.

 https://www.youtube.com/watch?v=-GZ13EBI-Jk

בדיחה יהודית ישנה מספרת על ויכוח תיאולוגי בין פרקליט צעיר לבין רב.
שואל הפרקליט: קיר עבה מפריד כידוע בין גן עדן לגיהינום. קיר שמטרתו לחצוץ בין מנעמי גן עדן, שנועדו לצדיקים, לבין אש הגיהינום שבה נענשים הרשעים. אבל גם בשמיים לא הכל מושלם ובאחד הימים עלול הקיר הזה להתמוטט. מי לדעתך, כבוד הרב, צריך לשאת בהוצאות התיקון או הבניה מחדש של הקיר המתמוטט.

שקל הרבי עמוקות בשאלה המסובכת והשיב: בעולם הזה הבעיה קלה. כשקיר המפריד בין שתי חלקות אדמה מתמוטט בדרך הטבע, חייבים שני הצדדים לשאת שווה בשווה בהוצאות הקמתו המחודשת.
לא כך הדבר במקרה שלפנינו. נפילת הקיר נגרמה קרוב לוודאי מאש הגיהינום. לכן חייבים הרשעים היושבים שם לשאת בהוצאות תיקונו.

הפרקליט: פסק הדין הצפוי הוא אפוא שהרשעים צריכים לשאת בהוצאות?

הרב: כך צריך להיות פסק הדין, אבל זה לא מה שיקרה בפועל. כי אין ספק שלצד הרשעים יעמדו מיטב עורכי הדין של העולם הבא, ואלה יצליחו להטיל את האשם על צדיקי גן העדן.

יחס שלילי לפרקליט

בדיחה ישנה זו מבטאת חכמת חיים עמוקה שראשיתה מאז פנו יהודים לערכאות של גויים, במקום להתדיין על פי דין תורה.

בדקתי ב"אוצר השפה היידית" של נחום סטוטשקאוו, שהוא אוצר בלום של מילים, מטבעות לשון, ביטויים ופתגמים יידיים ומצאתי שם כמה תריסרי כינויים לעורכי דן ולמערכת המשפט של אומות העולם וכמעט כולם על דרך השלילה.

מספרים על ביאליק שבאחד הימים הקרים, כמו ימים אלה במקומותינו, פגש בפרקליט תל-אביבי מפורסם מהלך ברחוב כשידיו בכיסיו, כדי להגן עליהם מפני הקור.

ביאליק, שלא החמיץ אף הזדמנות להתבדח בחידודי לשון, אמר לערך את הדברים הבאים: למראה הזה צריך לברך שהחיינו. זו הפעם הראשונה שאני רואה פרקליט שידיו תחובות בכיסי מכנסיו ולא בכיסי לקוחותיו.

גרועים מן הקליינטים

הקדמתי הקדמה פרודית זו, כדי לומר דבר המעיק עלי שנים רבות. והוא: הרמה המוסרית הירודה של חלק מן הפרקליטים והעובדה שמערכת המשפט בכללותה לעתים קרובות אינה עושה צדק אלא גורמת עוול.

אם יש אנשים המאוסים בעיניי יותר מרוצחים סדרתיים, רוצחי ילדיהם, אנסים, ראשי משפחות פשע, מתעללים בקשישים ובקשישות חסרי אונים, שודדים של ניצולי שואה, מושחתים פוליטיים השודדים את הקופה הציבורית – הרי אלו הפרקליטים המגינים עליהם. הם גרועים לא פעם, מן הבחינה המוסרית, מן הקליינטים שלהם.

איך מצדיקים רצח ילדה

יש לרובם תווי הכר בולטים. את ההגנה על שולחיהם המתועבים הם מנהלים בראש ובראשונה בטלוויזיה. מוצאים ק"ן טעמים שיש בהם כדי לזכות את שולחיהם, או להצדיק, להסביר, או לטשטש את חומרת מעשיהם.למשל, האב המסכן שרצח את בתו הפעוטה. תחילה הוא יושב ומתחזה כאבל על העלמותה ואינו מצליח להסביר איך ילדה קטנה פתחה שער כבד כדי לצאת החוצה. לפרקליטיו יש הסבר. וכשמתגלית הגופה ונמצא עד למעשה יסביר הסנגור כי האיש בעצם לא עשה מה שעשה כדי להרגיז את גרושתו, כגרסת המשטרה, אלא האשה הוציאה אותו מדעתו עד שלא היה אחראי למעשיו. וכך נמצאים נימוקים והגנות לכל מעשה פשע גדול כקטן.

"מטרת המשפט איננה צדק"

לפני שנים רבות שמעתי קורס במבוא לתורת המשפט שהעביר השופט פרופסור זאב צלטנר בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל-אביב. הוא פתח את סידרת ההרצאות בשאלה: מהי לדעתכם מטרתה של מערכת המשפט. רוב הסטונדנטים השיבו כצפוי: לעשות צדק.
צלטנר היסה את הסטודנטים ואמר: טעות בידכם. מערכת המשפט לא נועדה ואינה מסוגלת לעשות צדק. היא נועדה רק להסדיר את היחסים בין בני אדם כי לולא מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו.

דבריו של צלטנר לא הפתיעו אותי אז הואיל והכרתי מעט את מערכת המשפט כשעבדתי כשולייה במשרדו של עורך דין תל אביבי.

מערכת המשפט היתה אז קטנה כגודל הישוב שבדרך. בתי המשפט המחוזי והשלום שכנו ברחוב יהודה הלוי בתל- אביב, בסמוך לגן הזואולוגי של "הדוד יהושוע". עוד כשלמדתי בבית ספר תחכמוני שברחוב לילינבלום הסמוך נהגנו להתגנב מדי פעם ולצפות במשפטים, שהיו מרתקים יותר מכל בידור אחר. מאוחר יותר, כשעבדתי במשרדו של עורך הדין ונשאתי תיקים כבדים לבית המשפט, הייתי עד לעושק השיטתי של יתומים ואלמנות הנעשה בחסותה של המערכת המשפטית. אז גמלה בלבי ההחלטה כי לעולם לא אעסוק במקצוע זה.
בינתיים גדלה המדינה, עבתה והעלתה פימה עלי כסל. בצד המעמד של העשירים החדשים קם מעמד של הפרקליטים החדשים וקמה מערכת משפט שאמורה לטחון בטחנות הצדק. אך מי שנטחן בה הם קרבנותיה.

 

מסכה יפנית, הוצגה במוזיאון היפני בחיפה. צילום: זאב גלילי

 

אביגדור פלדמן: החיים שלי הם נשף מסכות

על מערכת זו מעיד אחד מגדולי הפרקליטים הפליליים בימינו, אביגדור פלדמן. הוא האיש שייצג את רוצחי דני כץ, הבוגד מרדכי ואנונו, המרגל מרכוס קלינגברג, סייענית המחבלים טלי פחימה ואת נשיא המדינה, משה קצב.

בראיון חושפני מדהים לאילנה דיין אמר עורך דין פלדמן בין היתר את הדברים הבאים:

• המשפט הוא משחק השקר
• המקצוע שלנו לא מחפש את האמת ולא מוצא את האמת זה מקצוע של הונאות.
• קרה לי יותר מפעם אחת שזיכיתי אדם אשם אדם רע.
• החיים שלי הם נשף מסכות
• אני לוקח תיקים מתוך ראוותנות אינטלקטואלית
• משפט לא נותן סיכוי לאף אחד. מי שמזוכה זה מזל.
• המערכת יכולה לעשות הכל פרט לעשיית צדק.

אביגדור פלדמן

"מה זה רוצח"

לפני שנים רבות שמעתי ראיון רדיו עם עורך דין אליהו תוסיה כהן, שהיה פרקליט מפורסם באותם ימים. הוא נשאל האם הוא נוטל על עצמו הגנה על אדם שהו יודע כי הוא רוצח.
תשובת הפרקליט היתה: מה זה רוצח? רוצח זה אדם שבית המשפט קבע כי רצח. אם אני מצליח להביא לזיכויו הרי שלא הגנתי על רוצח אלא על אדם חף מפשע.

נדמה לי שבתשובה הזו גלומה התפיסה שלאורה פועלת המערכת המשפטית החילונית והיא מסבירה את ההתפתחות שהביאה למעמד מערכת המשפט בימינו.

רוצח הוא אדם שרצח. נקודה. לפי דיני ישראל רוב הרוצחים היו יוצאים זכאים בדיני אדם. כי דיני הראיות של המשפט העברי חמורים כל כך, שכמעט אין אפשרות להוכיח אשמתו של אדם. אך זיכויו של רוצח בבית דין איננו הופך אותו לחף מפשע. הוא זכאי בדיני אדם וחייב בדיני שמיים.

הוא ירצה את עונשו מידי גבוה מכל גבוה, גם בעולם הזה ובעולם הבא ודאי לא יוכל להסתייע בפרקליטים.

יש יוצאים מן הכלל

אי אפשר לסיים את המאמר בלי לציין את העובדה שבתוך מערכת המשפט, כפי שמתאר אותה אביגדוקר פלדמן, מצויים בכל זאת גם אנשי אמת, יראי שמים ורודפי צדק, הנלחמים את מלחמתם של חלכאים ונדכאים ושופטים דין אמת.

 
 

9 תגובות בנושא “האם מערכת המשפט עושה צדק?

  1. אמירה

    מהנה? לדעתי זה מבהיל. זה כנראה אותו דבר בכל העולם. לפני כשנתיים היה בארה"ב מקרה של אדם מפורסם (בארה"ב, לא יודעת מה מעמדו בארץ) DINESH D'SOUSA. הוא תרם לידיד שרץ בבחירות כלשהן יותר מן המותר בחוק, ושיקר, ועל כך ישב כמה חודשים בבית סוהר. ראיתי אותו בראיון אחרי שהשתחרר, והוא אמר שהיום, אחרי שפגש הרבה אנשים בבית הסוהר ושמע את ספוריהם, הוא משוכנע שרובם אינם אשמים. ענינה של המשטרה היום, ושל הפרקליטות בארץ ובארה"ב הוא סגירת תיקים. אז תופסים מישהו עם "עבר", ו"מסבירים" לו את עובדות החיים: יש לו אפשרות להודות – אפילו אם היה ת"ק פרסה ממקום המעשה – ואז התביעה לא תדרוש את מקסימום העונש, או שהוא יכול לבוא עם עורך דינו, לכפור, לעבור את כל ספור המשפט, ובסוף יש להניח שהמושבעים (כאן) יאמינו ממילא לגירסת התביעה, והנאשם יקבל עונש הרבה יותר חמור. מזה שישב איתם ושמע אותם אמר שהוא כבר לא צוחק מהמשפט המפורסם-לשימצה ש"בתי הסוהר מלאים חפים מפשע שיושבים לחינם". לדעתו זה נכון.
    זה לענין "אשמים" שאינם בעצם אשמים.
    לענין עוה"ד תוסיה-כהן: זוהי היתממות לומר ש"אם לא הורשע הרי שלא רצח". עוה"ד יודע היטב שזוהי גניבת הדעת, כי הוא יודע היטב מה עשה כדי להוציא את לקוחו מצפורני החוק. יתכן שחלק מהם אכן לא רצחו/גנבו/אנסו או כל אשמה אחרת שהוטלה עליהם – אנחנו רואים הרבה סרטים וסרטי טלויזיה שזה בדיוק עיסוקם – אבל שעו"ד, ועוד בקליבר של תוסיה-כהן, יעלה בכלל טענה כזו נשמע כמו איזה פלפול תלמודי. רק שהתלמוד עסק בתיאוריה, ועוה"ד ידע היטב מה הוא "מוכר" לצבור.

    1. זאב גלילי מאת

      היי אמירה,
      אכן DINESH D'SOUSA כמעט אינו מוכר בארץ. אבל אני שמעתי הרצאות רבות שלו ביו טיוב ואני רק יכול להתקנא במפלגה הרפובליקנית ובשמרנים על המגוון הרחב של אנשי רוח המגינים על עמדותיהם. לצערי בארץ המצב אינו כזה ורוב האליטות האקדמיות והתרבותיות תומכות בשמאל.
      אין דמיון בין מערכת המשפט האמריקנית והישראלית. דה סוזה נענש לא רק על שעבר על החוק היבש. אלא אולי גם ובעיקר על התקפות המחץ שלו על אובמה ושחיתותה של הילרי קלינטון. הסרט שהפיק עליה הוא עבודת מופת דוקומנטרית וקולנועית.
      מה שדומה בין ארצות הברית לישראל הוא המאבק בין שתי תפיסות עולם. בארצות הברית זה בין דמוקרטים לבין רפובליקאים. בין כביכול ליברלים לשמרנים. כשבפועל המאבק הוא בין חסידי הממשלה הגדולה, המתערבת בכל פרט בחיים, המחזיקה מנגנון מנופח הפועל לשיוויוניות כביכול שמפרנסת בעיקר את המנגנונים. בעיקר במושגים ישנים חדשים זה שמאל הקרוב יותר לפשיזם כפי מסביר דהסוזה. ולעומת הרפובליקאים או אנשים כמו דניס פראגר המדבר על דרך החיים ועקרונות האמריקניזם [שהם באלוהים אנו מאמינים, חרות ואושר] לבין ההשמאלניזם שהפך לפוליטיקה של זהויות ויותר משהוא השקפת עולם הריהו דת.
      השתלכות השרפות אלה על המערכת המשפטית ברורות.
      זאב גלילי

      1. אמירה

        עוד משהו לענין דינש דסוזה, בלי כל קשר למאמר הזה ולתגובות. הוא באמת איש חכם ותענוג לשמוע אותו. באחת מהרצאותיו הסביר את ההבדל בין הרפובליקאים/ הקפיטליסטים לבין הדמוקרטים/הסוציאליסטים. וכה אמר: במקרה הראשןם לא' יש סנדביץ', וא' אינו רעב כי אכל כבר סנדביץ' אחד. בא ב' והוא רעב. א' נותן לו את הסנדביץ' שלו. א' מרגיש טוב, כי עשה מעשה טוב. ב' מרגיש טוב כי אינו רעב ומרגיש הכרת טובה לא' שנתן לו את הסנדביץ' שלו. במקרה השני שוב לא' יש סנדביץ' וב' רעב. אבל הפעם הממשלה באה ולוקחת מא' את הסנדביץ' שלו ונותנת אותו לב'. א' לא מרוצה כי לקחו לו את הסנדביץ'. ב' אינו מרגיש שום הכרת טובה כי הממשלה נתנה לו את זה….

  2. נילי דיסקין

    הי זאב. הבעייה עם ההליכים הפליליים בבתי המשפט אינה השופטים. הבעיה היא הציבור שמצפה לצדק. שופטים הם בני אדם. ואם עורכי הדין מפולפלים מהם – לא ייעשה צדק. מעטים מאד מעורכי הדין הפליליים הם רודפי האמת. בסוציאליזציה שלהם למקצועם הם מקבלים אינדוקטרינציה לדאוג ללקוח ולא לצדק. לכן לא אמינים עלי הזועקים נגד "שפיטה בכיכר העיר" כלומר בטוקבקים , בקמפיין "גמאני" על כל נגזרותיו וכד' לא כל מה שלא מוסרי הוא פלילי או בכלל שפיט. כולל מחול השדים של השחיתות השלטונית כיום. אין צדק מוחלט. שופטים עושים טעויות. לפעמים טעויות שעולות בחיי אדם , לבטח – ברכושם. זה המשחק. מצאתי בתכניות טלביזיה מסויימות יותר צדק בתחקיריהם מאשר צדק בבתי המשפט. לשופט יש רק מה שמונח לפניו.לא תמיד מונחות לפניו כל העובדות כהוויתן.
    ועכשיו לכמה "גילויים נאותים"
    1.יש לי תואר שני בקרימינולוגיה ומשפט פלילי.
    .2. מאחורי שנה וחצי כאסיסטנטית מחקר במחלקה לקרימינולוגיה ומשפט פלילי בחו"ל וכשנה אסיסטנטית בחוג ל – מ.אי. בקרימינולוגיה ומשפט פלילי באוניברסיטת ת"א. מאחורי גם שנתיים התמחות בנושא באוניברסיטת בר-אילן.
    3.. מאחורי עבודה של 13 שנה כקצינת מבחן למבוגרים והופעות בפני שופטים בתיקים עם עורכי דין פליליים.בין השאר גם אצל השופט צלטנר ז"ל ( הן כסטודנטית והן כקצינת מבחן).. גם בבימ"ש ביהודה הלוי , וגם בוויצמן 1 . לפחות במקרה אחד בו נכנע השופט צלטנר , בהליך לא ממש מתוקן , לעו"ד עם לשון חלקלקה , הביא שלא ביודעין ושלא בכוונה אבל ביהירות לרצח של שני אנשים חפים מפשע.
    4.עו"ד פרופסור דוד ליבאי אמר לי פעם שהוא מצר על כך שממנים שופטים בעיקר מהתביעה ולא מקרב עורכי דין פרטיים. לא הגבתי למרות שחשבתי בליבי שאנשי התביעה אמונים על מציאת האמת , לפחות , הרוב מביניהם – ואילו עורכי דין פליליים אמונים על "מלחמת חרמה" לזיכוי הלקוח שלהם , והאמת לא תמיד ואפילו לרוב – לא נר לרגליהם.( אגב , מקובלת עלי האמירה הרווחת ש"עדיף שעשרה פושעים יסתובבו בחוץ, מאשר שחף מפשע אחד יישב במאסר"). מי שהסתובב כמוני בבתי סוהר יודע שכמעט כל מי שיושב שם טוען לחפותו.
    5.מאחורי גם למעלה מ-30 שנות עבודה בשירות לאימוץ, כולל אם אני מזהה נכון את כוונתך , כי טעית בייחוס המשפחתי – הטיפול בעניין הסב שרצח את נכדתו.גם אם התכוונת לאב שרצח את 3 ילדיו – ההערה שלי תקפה. לרוע מזלי "נפל בחלקי" לא פעם להיות מעורבת במקרי רצח כאלה ואחרים. הפרטים שאתה מוסר – לא ממש מדוייקים. וזה מעלה בי תהייה לגבי ה"עובדות" עליהן אתה מסתמך במאמריך. נילי דיסקין

    1. זאב גלילי מאת

      היי נילי,
      קטונתי נוכח השכלתך וניסיונך.
      אנימכיר את מערכת המשפט מניסיון של עשרות שנים בתפקידי מפתח בתקשורת. מבחינת ידע תאורטי פרט ללימודי משפט שוליים עסקתי בעיקר בפילוסופיה של המשפט.
      1. האמירה ששמעתי לראשונה מצלטנר כסטודנט צעיר שתפקיד המשפט איננו לעשות צדק אלא לשמור על הסדר המשפטי היא תפיסת יסוד בעולם המשפט.
      2. התנהגות עורכי דין והשופטים כבני אדם היא רק חלק מן הבעיה.
      3. חמורה יותר היא הפרקליטות והמשטרה. שני גופים שכמעט אינם מפוקחים והם חלק ממערכת האוליגרכיות המרכיבות את החיים בישראל.
      ראי http://www.zeevgalili.com/2009/04/2565
      4. הכוח העצום של המערכת המשפטית להחליט איזה תיקים לפתוח ומאיזה להתעלם הוא בלתי נסבל. מה עוד שכמה פרשיות [כמו באחרונה רות דוד ופישר]
      מעוררות חשד שבחלק מן הפרקליטות פשה הרקב.
      5. הוא הדין בשורה ארוכה של תביעות שהוגשו נגד אישי ציבור ברגע שהתקרבו לתפקיד כלשהו -האחרונה שבהם גל הירש שאמור היה להתמנות כמפכ"ל התביעה נגד שר המשפטים נאמן, נגד רפול ועוד.
      איני יודע לאיזה אי דיוקים במאמרי. נתתי דוגמא כוללת שלא התייחסה למקרה ספציפי על הדרך בה פרקליטים מנמקים ומגינים על מעשי הזוועה הגדולים ביותר.
      זאב גלילי

    2. אמירה

      אתעלם מרשימת "הגלוי הנאות" משום שאינני מתרשמת ממנה לטובה ממילא ולא יספיק המקום להסביר, וגם אין צורך.
      1. עורכי הדין מפולפלים מן השופטים – לא בהכרח, אבל השופט חייב לפסוק אך ורק לפי החומר המונח לפניו. מאד יתכן שהשופט יודע שעוה"ד מאחד הצדדים מפספס נקודה חשובה, אבל הוא רק שופט ולא סייען של אחד הצדדים.
      2. "יום. אין צדק מוחלט" – מעולם גם לא היה, אלא באגדות ובאמונות דתיות.
      3. "שופטים עושים טעויות. לפעמים טעויות שעולות בחיי אדם , לבטח – ברכושם. זה המשחק" – שופטים עושים טעויות כמו כל אדם אחר, רק שלפעמים קצת קשה להגדיר את זה כ"טעות". היה מקרה לפני הרבה שנים של בחור צעיר בן 17 שרק קבל רשיון נהיגה, לקח את הוולוו של הוריו (בלי רשות, אם איני טועה) ודהר במורדות חיפה עד שנכנס במכונית שנסעה מולו והרג את 2 הנוסעים. נשארו 4 או 5 יתומים, שהגדולה היתה קצת לפני צבא. המקרה הגיע כמובן לביהמ"ש, רק שהנאשם היה נכדו של עו"ד מפורסם. פסק הדין היה משהו ברוח "הוא בחור צעיר שעברו נקי וזה יהרוס את חייו אם לא יוכל להתגייס….". בקצור, הוא יצא עם מה שהאמריקאים קוראים A SLAP ON THE HAND (לא יודעת אם יש לזה תרגום לעברית) כלומר: בעצם לא קרה לו כלום כי "אין לו עבר פלילי". ובכן, אחרי שהרג 2 אנשים יש לו, ולא היה וכוח על כך שהוא זה שאכן הרג אותם. אנחנו גם מאד דואגים לעתידו, שכן זה יהרוס את חייו אם ילך לבית סוהר. מה שהרתיח אותי אז היה אמירתה של השופטת ליתומים, שהיא מקוה "שימצאו בליבם" לסלוח לו. הילדים אבדו את הבית, שכן לא היה מי שישלם את המשכנתא שכנראה עוד היתה עליו, אבדו את הוריהם, אין לי מושג מה היה "עתידם", אבל ללא ספק היה פחות חשוב לשופטת מ"עתידו" של הנכד של עורך הדין. טעות? אתמהה.
      3. "האמירה הרווחת ש'עדיף שעשרה פושעים יסתובבו בחוץ, מאשר שחף מפשע אחד ישב במאסר'" –
      בתיאוריה זה נכון ומקובל על כולנו – כל זמן שלא אנחנו הצד הנפגע. כמו שנאמר באיוב "עור בעד עור" – כל זמן שזה לא נוגע בעורנו-שלנו כולנו נחמדים ומבינים וסלחנים. כל זה מתאדה ונגוז ברגע שאנחנו או מישהו מיקירינו הוא הנפגע. ולא זו אף זו, שאחד מאותם עשרה עלול לפגוע באנשים אחרים, מה שבד"כ לא מובא בחשבון באמירה הזאת.
      4. השרות לאמוץ וקציני המבחן נשמעים בבתי המשפט כתורה למשה מסיני. נראה לי שהשופטים מקבלים כל מה שנציגי החוק "מוכרים" להם. לפעמים, כשקוראים בעתון את טענות הצד השני, נראה שאנשי החוק נהנים מאד מעוצמת הכח שנתנה המערכת בידיהם. לפעמים ילדים נלקחים ממשפחותיהם על סמך חוות הדעת של נציגי החוק והמשפחה מתפרקת רק בגלל שזו דעתו של הנציג, בלי קשר (לפי דברי המשפחה) ל"טובת הילד" כפי שבית המשפט ושאר נציגי החוק אמורים לשים נגד עיניהם. לפעמים זה באמת נראה כהתעמרות של המדינה באזרחיה חסרי הישע.
      5. בחוק הישראלי חור חמור: על כל הרג של אדם ישב ההורג בבית סוהר. אין נסיבות מקלות! זכורים מקרים של נשים מוכות וילדים מוכים (וילד אחד של אשה מוכה) שבסופו של דבר מתפוצצים והורגים את המענה-מזה-שנים. הם מובאים לביהמ"ש על אותו תקן של רוצח, וגם אם השופט והתביעה גם יחד ירחמו על אותה מסכנה (או מסכן, בד"כ זו אשה) אין בידם לעשות שום דבר. ואף אחד עד היום, לא התביעה, לא עוה"ד המגנים עליהם, לא בתי המשפט – אף אחד לא קם ודרש מן הכנסת לתקן את החוק. אז עם כל הכבוד למי שעבדה כל כך הרבה שנים במסגרת החוק – איפה אתם, כל אבירי הצדק? למה אף אחד לא קם להגן עליהם? (אין לי מושג אם החוק השתנה, אם כן – נא להתעלם מהקטע האחרון).
      6. לענין "עורך דין עם לשון חלקלקה" – מקרה קלאסי היה או ג'יי סימפסון, שרצח את גרושתו וחברה ויצא חופשי (זה היה "הרצחת וגם ירשת" קלאסי, שכן עד היום לא שלם את הפצויים למשפחתו של רון גולדמן, החבר הנרצח, בגלל תרגיל כספי שהעביר את כל נכסיו לאחרים). הוא יצא חופשי בגלל שעורך דינו, ג'וני קוקרן, הביא את כפפת העור ספוגת הדם שהיתה, לטענת התביעה, על ידו של או ג'יי בזמן הרצח, והורה לסימפסון לנסות להכניס את ידו פנימה. הכפפה לא עלתה עליו, וקוקרן טען שזה מוכיח שלא סימפסון ירה. התביעה כשלה קשות בנקודה הזאת כשלא הביאה שום אדם שיש לו איזשהו נסיון בנושא – כל ציד שביתר את צידו אי פעם יודע שהעור סופג את הדם ומתכווץ – שיפריך את הטענה. לעומת זאת ראינו כבר עורכי דין מצד התביעה שמעלימים אינפורמציה ועדויות מההגנה ומושיבים אנשים חפים מפשע בבתי הסוהר רק כדי לסגור תיק ולסמן עוד V במסכת הנצחונות שלהם, שבסופו של דבר יביא אותם לכסא הנכסף של תובע כללי, שופט או שר משפטים.
      הרקב פשה בכל המערכת מלמעלה על למטה ולהפך.

  3. ב_שמואל

    אמירה, שירו של חיים חפר "בבוכרה היפה" מלמד שלמרות חשיבות קיומם של בתי דין, הרי יש להבחין בין מעשי בתי הדין שנעשים בחוסר ברירה (אחד הצדדים לא היה חכם מספיק), שחיתות או כוונה רעה. לאחרונה נקבע "שיא" של מעשה שלא יעשה (פרשת המיסרונים) שעל דעת רבים הוא מייצג מקרים רבים ועל דעת רבים אחרים אינו אלא תקלה קלה. ולדעתי (הבלתי מקצועית) פרשת פרופ' היס הייתה אמורה לזעזע את מערכות אכיפת החוק. פרופ' היס ידוע כמי ששירת את המדינה בנאמנות רבה כשהעיד בבתי המשפט. פרופ' היס עשה זאת (על פי הפרסומים בתקשורת) כדי לסייע לחוקרי המשטרה ופרקליטי המדינה לסיים ו"לסגור תיקים". פרשה זו היא בוודאי חמורה בהרבה מפרשת המיסרונים, אך פרשה חמורה יותר היא העובדה שפרופ' היס ביצע את מעשיו לפי בקשתם של חוקרי המשטרה והפרקליטים, ואלו הפכו – ברבות הימים – לשופטיםן.
    אני נושא על עצמי את האחריות לדברי.

    1. אמירה

      נראה לי שאין בינינו חלוקי דעות בענין. כל זמן שאיננו יודעים על כל מיני "פרופסור היס'ים" למיניהם ומה הם עושים מאחורי הקלעים ובמחשכים איננו עושים שום דבר. הצרה בארץ היא (ואולי גם בעולם – זה עתה סיימו כאן (ברשת FOX, כמובן) הקרנת סדרה על פרשת הדחתו של ביל קלינטון) ומתברר שעולם כמנהגו נוהג ואין דין אחד לכולם. הדבר חריף עוד יותר כשלוקחים בחשבון שרעייתו המושחתת הילרי לא נענשה – לא רק על מעשיה בהיותה אשת המושל ואח"כ אשת הנשיא – גם עכשיו, אחרי פרשת המחשבים והשחיתות הגלויה לעין של "קרן קלינטון", שקבלה "תרומות" ממדינות זרות ובמפתיע נגוזו כל התרומות והתכווצו כל ההכנסות לקרן אחרי שהפסידה בבחירות וברור שאינה בעמדת כוח יותר. אפילו כאן, בארה"ב הגדולה והנאורה, יש דין אחד לעשיר ודין אחר לרש, ולא רק בגלל שלאחד יש כסף לעורכי דין גדולים ולשני יש רק PUBLIC DEFENDERS

השאר תגובה