מכתב גלוי ל-400,000 "אידיוטים שימושיים"

אי שם בעתיד, אם ישאל אותך בנך איפה היית במוצאי שבת ה-3 בספטמבר תוכל להשיב בפנים כבושות בקרקע – כן, הייתי שם, לא ידעתי שהייתי "אידיוט שימושי".

השבח לאל. שישה מיליון אזרחים ישראליים אחרים יוכלו להגיד:
"אני גאה בכך שלא נפלתי בפח. אני לא הייתי שם".

 

לנין

מה זה "אידיוט שימושי"

זהו מונח שטבע אבי המהפכה הקומוניסטית לנין, כדי לאפיין את מיליוני האנשים שבמערב הדמוקרטי שניתן לרתום אותם בלי ידיעתם בשרות הקומוניזם.

לנין קבע שעם יריב אין להתווכח אלא יש להשמיד אותו. והיריב בעיניו היו המשטרים הסוציאל דמוקרטיים של המערב. המטרה הייתה להרוס משטרים אלה מבפנים.

את הדרך להריסת המשטרים מבפנים פיתח גרמני מחוגו הקרוב של לניו, וילי מינצנברג. השיטה הייתה להקים ארגונים אד-הוק למען עניינים שונים ומגוונים, שמאחוריהם אינטרסים סמויים. כך הוקמו במהלך השנים בכל רחבי העולם המערבי וגם בישראל ועדי פעולה שמשכו אליהם המונים, שיצאו להפגנות כי האמינו שהם פועלים למען מטרה צודקת.

שיטת מינצנברג כללה עריכת אירועי תרבות, אמנות וספורט בעלי אוריינטציה פוליטית, הפצת סרטים, מימון קבוצות תיאטרון, עריכת משפטי ראווה, הרצת קמפיינים המבוססים על דיסאינפורמציה, ארגון מצעדי מחאה, הקמת ארגוני ״שלום״, ארגונים ״אנטי־פשיסטיים״ ארנוני נשים, וארגוני סולידריות. הפעלת "מועדוני תרבות" ו"קבוצות דיון" והקמת ארגוני ידידות. במקרים רבים, המעגלים הארגוניים האלה יצרו ״חזית עממית״ וכל זאת בלי לחשוף את היד הבוחשת בפעילות זו מאחורי הקלעים.

מינצנברג הבין את התועלת הרבה שמגולמת באינטלקטואלים הליברלים, אנשי הרוח והאמנים הגדולים. כל אותם אנשים, שלנין באינסטינקט היה מעדיף לירות בעורפם. משהבחין בחשיבותם למערכה נגד המשטרים הדמוקרטיים של ״הקפיטליזם הבורגני״, כינה אותם ״אידיוטים שימושיים״.

בישראל לא הצליחה המפלגה הקומוניסטית להפעיל את השיטה הזו והייתה תמיד מוקצה מחמת מיאוס. אך מפ"ם הקומוניסטית למחצה הפעילה את השיטה באורח שיטתי והדוגמה הבולטת ביותר להצלחתה בתחום זה הוא מועדון "צוותא".

 המחאה החברתית הוכיחה כי אידיוטים שימושיים אינם מתים. הם רק מתחפים.

האם המחאה אינה אותנטית

אין ספק שהתפרצות המחאה כפי שבאה לביטוי במחנות האוהלים שצמחו כפטריות הייתה אמיתית.

אין גם ספק שהמחאה הזו מבטאת מצוקה אמיתית ולא רק פינוק של צעירי דיזנגוף.

אך ככל שהמחאה הלכה והתרחבה החלו לבצבץ סימנים שמאחורי מה שנראה ככאוס מוחלט יש יד בוחשת. בצד הכרזות הפשוטות שצוירו על בריסטולים בטוש הופיעו לפתע כרזות מודפסות היטב. שלטי ענק מנוסחים בידי ספינולוגים מנוסים. בעקבות הגיטרות של דרי האוהלים הופיעו פתאום אמנים מן השורה הראשונה. ופתאום מופיעים אישים מוכרים  כדוברי המחאה. כמו פרופסור יונה איש "הקשת המזרחית" שקרא בעבר לביטול חוק השבות ולמעשה להקמת מדינת כל אזרחיה.  הרבה כסף זרם שם ואיש לא סיפר מניין.

לפתע נתברר כי לכאוס הזה יש איזו מנהיגות שאיש לא בחר בה. שיש התכנסויות בבתים שבהם מתקבלות החלטות שלא ברור את מי הן משרתות.

והתקשורת עברה במהירות מהאח הגדול, כוכב נולד ופרשת מרגול לקדם את תנועת המחאה הזו, בדיוק כפי שמינצנברג תכנן.

כי "אידיוטים שימושיים" וסתם אידיוטים רגילים יש גם בתקשורת.

המחאה הספונטנית שתוכננה מראש

שני עיתונאים אמיצים העיזו לשחות נגד הזרם. קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל מ"מעריב".

ליבסקינד גילה כי המחאה ה"אותנטית" וה"ספונטנית" לא נולדה במוחה של דפנה ליף. היא רק הייתה הניצוץ שהדליק את התבערה. הדלק כבר היה מוכן מזמן.

 

אלדד יניב – ויקישיתוף

והיוזמה החלה עוד לפני חצי שנה בכנס של אנשי שמאל. בראש הקבוצה עמד אלדד יניב, האיש שהמציא את הנוסחה המינצנברית "שמאל לאומי". יניב וחבריו שוברים לעצמם את הראש מזה זמן רב, איך מפילים ממשלה ימנית של עם ימני. הם התכנסו ושמעו תורה מפי היועץ הפוליטי סטנלי גרינברג, שאחראי לכמה מהפכים פוליטיים שמאלנים בעולם.

וכך כותב ליבסקינד:

"… נדמה שבלי שמישהו טרח לספר להם, גויסו כמה עשרות אלפי אזרחים ישראלים אכפתניקים לאחת מתוכניות הריאליטי הרחבות, המתוכננות והמוקפדות שראינו…

"גרינברג אחראי לחלק חשוב מהאסטרטגיה של מחאת יוקר המחיה. הקו המרכזי שהתווה, ואשר מולא בהקפדה, הנחה שלא לרכז בשום אופן את הפעילות בגוף אחד, אלא לחלק אותה לכמה שיותר יוזמות ולכמה שיותר מקומות. יש להביא ל״ריבוי פעולות, מרובי קולות וגוונים", קבע.

"סעיף נוסף במסמך שהנפיק סימן את הצורך לכרוך כל העת את הדיון על המצב הכלכלי חברתי, בזה המדיני. ההפרדה, הסביר, משחקת לידי הימין. אבל הסעיף הכי חשוב במשנה של גרינברג היה סעיף ה״אקשן״. הרבה ״אקשן״. ״פעולה, לא מחשבות. אקשן, כל הזמן, ללא הפסקה, עד הניצחון״, ביקש.

"חודשיים וחצי אחרי המפגש הזה, עוד לפני שעשינו היכרות ראשונה עם המחאה ה״עממית״ של דפני ליף, כבר יצאה תוכניתו של גרינברג לדרך. אלדד יניב ו״השמאל הלאומי״ פרסמו בדף הפייסבוק שלהם כי ״בקרוב אנו יוצאים בקמפיין למען הוזלת מחירי הדיור לצעירים״. יניב חיפש מתנדבים שיפעילו את המחאה הזו. בריאיון לאראל סג״ל במוסף זה, הודה כי ידע על הכוונה להקים את המאהל עוד בטרם הגיעה ליף לרוטשילד…"

עד כאן דברי קלמן ליבסקינד.

 

קלמן ליבסקינד (באדיבות המצולם)

שובת הרעב שנשכח

חיזוק לדברי ליבסקינד ניתן למצוא בראיון שקיים אראל סג"ל עם אדם דובז'ינסקי, מראשוני תנועת האוהלים. דובז'ינסקי – שבת רעב שלושה שבועות עד שהתמוטט וחזר לאוהל ברוטשילד.

עד מהרה גילה שמישהו מקבל שם החלטות בלי לשאול את דרי המאהלים. ניסיון להקים מסגרת שתייצג את דרי כל האוהלים בדרג המחליט נדחתה על הסף.

על מובילי המחאה הוא אמר: "האינטרס שלהם שהמאבק יימשך כמה שיותר זמן. איזה משא ומתן יכול להתנהל אתם כשהם לא רוצים להגיע לפתרונות. הם לא רוצים בכלל הישגים. האינטרס שלנו למצוא פיתרון לבעיית הדיור, מתנגש ברצון שלהם למשוך את המחאה. מאחוריהם עומדים גופים שרוצים להפיל את ביבי. וזה משגע אותי לקחו הזדמנות של פעם בחמישים שנה להגיע לשינוי ומסמסו אותה. אנחנו ישבנו במאהל, סבלנו בחום לא כדי לנגן בגיטרה ולעשן ג'וינטים . הרי אף אחד מהנהגת רוטשילד לא היה פעיל חברתי. מאפה הם צצו."

ומה הלאה?

שום דבר.
האוהלים יפורקו. הצונאמי הפלסטיני ההולך ומתקרב ישטוף את כל השלטים והסיסמאות.
ועדת טרכטנברג לא תמליץ המלצות שיביאו לפריצת מסגרת התקציב שפרושן פשיטת רגל, מיתון ואבטלה – כמו ביוון, בפורטוגל, באיטליה ובמדינות אחרות.

יהיו פה ושם שינויים ושיפורים. אך טיפול השורש המחייב הדחת האוליגרכיות והפסקת המבנה הטפילי לא יבוא בעקבות הדגל שהניפה דפנה ליף.

ובבחירות הבאות יצביעו ששת המיליונים שלא היו בכיכרות. והשמאל לא יעלה לשלטון. כי השמאל הלאומי יבטיח פתרון דיור בעיקר לפליטים הפלסטיניים שיחזרו למדינה הפלסטינית, לפני שובם ליפו לרמלה ולעכו.

אבל כל ממשלה שתיבחר תצטרך לזכור גם את החלק האמיתי שבמחאה הזו. את העושק, הגזל, העוני שהיא נחלתם של רבים. היא תצטרך לתקן מן היסוד את חוליי החברה והמשק.

ראה גם

על משנתו של מינצנברג

http://www.zeevgalili.com/?p=13095
העיתונאי שהציל את כבוד התקשורת
http://www.zeevgalili.com/?p=887

מהפכת הצדק החברתי
http://www.zeevgalili.com/?p=15893
 

תגובות שהגיעו במייל ישיר

אוי לבושה

 .דבריו של ליבסקינ מעוררותי סלידה

 מקום לפעול למען צדק ושוויון בנטילת המעמסה של קיום  המדינה,הוא זורק בוץ ורשף  באלפי ישראלים שרוצים מדינה צנועה יותר,צודקת יותר, מחנכת לערכים   של שוויון

כן הייתי שם לא בכיכר המדינה אלה בהוד השרון  .עם אלפי ישראלים . שאיכפת להם לאן הולכת המדינה ,מובלת עי עשירים ועובדי אלילים  מעודדת  עי ערוצי טלביזיה מפיצי תרבות קלוקלת של רייטינג  וזמר  כאילו ים תיכוני.

 תתביש לך בהצגת אלפי ישראלים  כאידיוטים.  

עמיקם שוב

============================================== 

הפסקנות שלך מפליאה אותי.

 גם הדבקות שלך ב-"דטרמיניזם היסטורי".

 דן ירדני

 +++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

קראתי בשקיקה את מאמרך אודות זרמי המעמקים של המחאה החברתית ושרשי המנהיגות שם.
כחניך קבוץ של השומר הצעיר המכיר את "המטריה", מאד נהניתי  מהקישור  אל לנין: " אידיוטים שימושיים".
כמו כן קראתי את המאמרים  הנוספים שלך שהופיעו בקישור על משנתו של מינצנברג וההפניה לספריו של אמנון לורד על אבנרי ועל ה'שמאל' שאיבד דרכו בארצנו החמה.

רפי אשכנזי

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים, כלכלה, תקשורת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

53 תגובות בנושא מכתב גלוי ל-400,000 "אידיוטים שימושיים"

  1. פינגבאק: ההסתדרות היא שהקימה את מדינת עבדי הקבלן | היגיון בשיגעון

  2. פינגבאק: הרגל של אישתי כואבת לנו « אַבְלַאסְטִינָה

  3. פינגבאק: הרגל של אישתי עדין כואבת, לנו. « אַבְלַאסְטִינָה

  4. פינגבאק: זמן המתנחלים • מחאת הדיור

להגיב על דידי לבטל