מהפכות במצרים, לוב, וטוניסיה? זעזועים בתימן, בסוריה ובירדן? – לציפי לבני זה לא מזיז * היא ממשיכה להאמין שיש מתונים ונחמדים * אפשר להגיע להסכם ב"תהליך שלום"

מדינת ישראל יושבת על סף הר געש. בשבועות האחרונים החל הר הגעש לפלוט ענני עשן, קולות נפץ וסילוני אש. האדמה רועדת ודומה שהלבה עומדת לפרוץ בכל רגע, לא ברור מאיזה כיוון ולאן.

הסימנים רבים. הם החלו בטוניסיה הרחוקה יחסית, עברו למצרים, ללוב, לתימן, לסעודיה, לנסיכויות המפרץ. אולי גם לירדן ולרשות הפלסטינית

במערכות המודיעין של ישראל כבר דולקות הרבה נורות אדומות. מצרים מפסיקה את אספקת הגז. ראש הממשלה ושר החוץ של הממשל החדש ידועים כעוינים לישראל. רוצחי סאדאת שוחררו מהכלא. כסאו של מלך ירדן מתחיל להתנדנד. אפילו מסוריה כבר בוקעים קולות של זעזועים המאיימים למוטט את שלטון המיעוט העילאווי.

ואצל הפרטנרים שלנו לשלום?

אבו מאזן קורא לחמאס לפתוח בשיחות קירבה. כלי התעמולה ומערכת החינוך של הרשות הפלסטינית משסה ללא הרף את הפלסטינים נגד ישראל.

אחת התוצאות האחרונות: הרצח המזוויע של חמשת בני משפחת פולק באיתמר.

כבר התרגלנו לכך שהשמאל יפרש כל אירוע כמחזק את עמדותיו. כבר לא כדאי להתייחס למי שטוען כי כתם שחור באופק הוא זברה ולא עורב, וכשהכתם מתעופף הוא מצהיר כי יש גם זברות מעופפות.

אך מציפי לבני, העומדת בראש המפלגה השנייה בגודלה בכנסת, ואשר יש לה יומרות להיות ראש ממשלה, אפשר היה לצפות לאיזה "חושבים" חדש. לאיזו בגרות מחשבתית.

תקוות שווא. בעיני מנהיגת "קדימה" שום דבר להשתנה, צריך להמשיך במקום בו דחו הפלסטינים את כל המחוות, הוויתורים וההצעות הנדיבות של הממשלה בה כיהן אהוד אולמרט והיא כיהנה כשרת החוץ.

 

תהליך מדיני בסביבה משתנה

שמעתי נאום של ציפי בכנס שהתקיים השבוע במכון למחקרי בטחון לאומי. נושא הכנס היה "התהליך המדיני בסביבה אסטרטגית משתנה".

זה היה ביום בו הובאו למנוחות חמשת בני משפחת פוגל הטבוחים מאיתמר. רגבי האדמה שכיסו את הקברים היו עוד טריים. ציפי לבני הסתפקה בהבעת תנחומים למשפחה, אך הטעימה שאינה מתכוונת לנצל את האירוע כדי לטעון שצדקה בעמדותיה. וזה בדיוק הדבר שעשתה.

נאום הפתיחה שלה, שהוקצה לו רבע שעה, נמתח יותר משעה. נאום מייגע, מלא בטחון עצמי שניתן לסכמו במשפט אחד: שום דבר לא השתנה. וגם במלה אחת שחזרה על עצמה: אני, אני, אני.

ואלה עיקרי הדברים שאמרה:

• יש עדיין מתונים וקיצונים."אני לא חושבת שמחר בבקר הולך ליפול עלינו מזרח תיכון חדש. בנאומים קודמים כאן חילקתי את הכוחות באזור למתונים וקיצונים. [בצד הקיצונים נמצאת אירן] בצד השני נמצאים הפרגמטים. מצרים, ירדן, הפלסטינים ומדינות המפרץ".
• פתח מאמין בפתרון. "התנגשות הציוויליזציות זה ארגון פתח מול חמאס. תנועה אחת מאמינה שפתרון של סכסוך לאומי הוא אפשרי; השניה לא".
• "ניתן לסיים את הסכסוך על בסיס העקרונות שעליהם נשאתי ונתתי. גושי ישובים. עקרונות ביטחון. ויישום ההסכם בכפוף לתנאים בשטח"
• "כל אחד מבין שטוב [היה] יותר שכל זה [המהפכות האחרונות היה] קורה כשיש כבר הסכם". כלומר: טוב היה אם היו הסכמים גם אם סוריה והפלסטינים – זה היה פותר אותנו מכל הדאגות על המהומה המזרח תיכונית.

הדברים כל כך הזויים שדומה כי אין טעם לנתח אותם.

הדוקטוראט של ציפי

אך שאלה פשוטה יכולה להישאל (וכך גם שאלו דוברים שבאו בעקבותיה): מה יקרה אם לאחר שנחתום הסכם עם "המתונים", דהיינו הפלסטינים, יעלו לשלטון הפחות נחמדים? למשל השתלטות החמס ביהודה ושומרון? מה יהיה שווה הסכם עם סוריה בלי הגולן כשבמקום השלטון העילאווי רב השנים תעלה לשלטון שם כנופיה אחרת ששום הסכם לא יחייב אותה?
מה היה קורה אם היינו מקבלים את התכנית הסעודית (שציפי מאד תמכה בקבלתה) כשמחר כבר סעודיה לא תהיה סעודיה?

כאן שלפה ציפי לבני את תשובת המחץ. בהיותה שרת החוץ "עשיתי דוקטוראט" על החוקות בכל המדינות הדמוקרטיות. והמסקנה של הדוקטוראט הזה היא שכל מדינה דמוקרטית כוללת בחוקתה איסור על תנועות השוללות את עצם הדמוקרטיה. כך נהגה ישראל, אמרה לבני, כששללה מן הרב מאיר כהנא את הזכות להשתתף בבחירות לכנסת.

נו? ומה קרה עם הדוקטוראט הזה?
היא באה אתו לאמריקנים וביקשה לשכנע אותם שלא לאפשר לחמאס להשתתף בבחירות לרשות הפלסטינית.
הסוף ידוע.

מדהימה קלות הדעת בה תארה נקודות מרכזיות במחלוקת בינינו לבין הפלסטינים. למשל בשאלת התביעה שהמדינה הפלסטינית לא תהיה חמושה. הם התנגדו וביקשו ניסוח אחר שהיא הסכימה לו בנימוק שהדרישה שלהם הייתה רק "מטעמי כבוד".

מזרח תיכון חדש לגמרי

את העמדה השפויה בדיון ייצג אלוף מיל. גיורא איילנד.

מדבריו עולה המובן מאליו, שאנו עומדים בפני מזרח תיכון חדש. לא כחזונו של שמעון פרס.

ואלה עיקר הנקודות שהעלה:

• הסכם השלום עם מצרים נתן לנו חופש פעולה צבאי בחזיתות אחרות: שתי מלחמות בלבנון, שתי אינתיפאדה, עופרת יצוקה. זאת, בלי שנצטרך לחשוש מהתערבות מצרית ומן הצורך להקצות כוחות כנגד התערבות כזו.
• תועלת כלכלית. להסכם השלום היתה גם משמעות כלכלית חשובה. ב-1974 היה התקציב הצבאי 30 אחוז מהתל"ג וכיום רק 7.5 אחוז. במספרים מוחלטים התקציב לא ירד אך השלום איפשר לתל"ג לעלות ולהפנות משאבים למטרות אחרות.
• רמות מלאי צבאי. אין להניח שבטווח הקצר יבוטל הסכם השלום. כי השלום משרת גם את מצרים והיא צריכה להתחשב בכלכלתה, בתיירות ובארה"ב. אך אותנו האפשרות מחייבת להתכונן בנושא של רמות מלאי וחלפים של ציוד צבאי.
• התראה קצרה למלחמה. עלינו להתרגל לחשוב על האפשרות שהתראה למלחמה בחזית הזו לא תהיה בטווח של שנים אלא בטווחים קצרים.
• טרור מעזה ומסיני. בטווח המיידי אי אפשר לדעת איך יפעל השלטון החדש ביחס לרצועת עזה ולטרור. אף ששלטון מובארק לא פעל לטעמנו מספיק בכל זאת מנע הסתננות טרור מעזה לסיני ומשם דרך הגבולות הפרוצים לנגב.
• תהליך השלום עם הפלסטינים היה קל אילו היינו רק עם הפלסטינים בקנדה. אך הפלסטינים מושפעים ממה שנעשה באזור. ויתור לפלסטינים על שטח בעל חשיבות אסטרטגית שונה מאשר בתקופה בה מצרים וירדן היו מדינות יציבות. במצב החדש שנוצר לא בטוח שניתן לקחת סיכונים.
• מי ישלוט בסוריה. עד לפני כמה שבועות דברו על הסכם עם סוריה כעל אפשרות ממשית כשתג המחיר ידוע מראש. עכשיו אנחנו שומעים על זעזועים בסוריה. וסוריה אינה מצרים. אין סיכוי ששלטון מהפכני סוני בסוריה יכבד הסכמים שחתם הכופר אסד עם ישראל.
• מעמד ארצות הברית. התרופפות מעמדה של ארצות הברית באזור עשויה להיות בעלת משמעות מפליגה על ישראל. בבחריין למשל יש מיעוט סוני ששולט על רוב שיעי. בחריין היא מדינת מפתח לבסיסים אמריקניים, היא גובלת עם סעודיה שגם בה יש למעלה מ-20 אחוז שיעים. נפילת בחריין יכולה להשליך על סעודיה ולאחר שתצא ארצות הברית מעיראק כל המפרץ הופך להיות איראני.

קישורים

ציפי לבני והתכנית הסעודית
http://www.zeevgalili.com/?p=347

ההסתה שהכשירה את הרצח באיתמר
http://www.zeevgalili.com/?p=14314

מה שווה הסכם השלום עם מצרים
http://www.zeevgalili.com/?p=523