אחי נהרג במלחמת ההתשה וכשהשמאל התחיל להשמיץ את יוני נתניהו כדי להכפיש את ביבי, נדלקה אצלי נורה אדומה" * "בקיבוץ בו נולדתי היתה ספריה עשירה. אבל לא יכולת למצוא שם את כתבי ז'בוטינסקי. ועל אורי צבי גרינברג ידענו רק שהיה פשיסט" * "בשלב מסוים הבנתי שאני באופן אישי, כאיש שמאל אמיתי, נדרש להתכחש לגרעין ושורש הזהות שלי" * סיפור ישראלי על האל שהכזיב
הקול הצלול של הציונות השפויה. אמנון לורד.
אמנון לורד הוא אולי הדובר המוכשר ביותר והצלול ביותר של המחנה הלאומי-ציוני. אך קולו הוא כקול קורא במדבר. התקשורת השמאלנית ברובה המכריע חסומה בפניו ומתעלמת ממנו. הטור שלו ב"מקור ראשון" נקרא אמנם בשקיקה על ידי אלפי קוראים מעריצים.אך זהו קהל הבית של האוהדים המשוכנעים. לציבור הרחב מגיע קולו בעקיפין, טיפין טיפין, בראיונות נדירים ברדיו ובטלוויזיה ובציטוט מאמריו על ידי אתרים שונים.
[תוספת ינואר 2018 – המצב השתנה מאז הפך לורד לכותב בכיר ב"ישראל היום", העתון הנפוץ במדינה וקולו מגיע לקהל רחב]
מצב זה הביא אותי לבקש מאמנון חברי לפרסם את מאמרו על כנס"האנטישמיות החדש" שהתקיים באוניברסיטת חיפה. על ידי כך הגיע קולו לציבור רחב המגיע לאתר "היגיון בשיגעון" בעיקר באמצעות החיפוש בגוגל, אלפי חברים בפייסבוק וקהל מסור של מנויים.
חזה את מלחמת אוסלו
לאלה שאינם מכירים מקרוב את אמנון לורד אני מביא כאן ראיון שקיימתי עמו בשנת 2003 לרגל פרסום ספרו "מלחמה בבית".
בין היתר כתב בספר: "השבוע שמעתי מכמה אנשים, ללא הגדר פוליטי מיוחד, שהם מרגישים כי העניינים מתגלגלים למלחמה. פשוט עניין של רגישות לוויברציות שבשטח"…
על הספר כתבתי אז: "ולמקרא דברים אלה בא לך לזעוק. איפה היו כל הפרשנים והאסטרטגים והמוחות האנליטיים שהובילו את המדינה אל התהום בה נקברו עד כה כאלף יהודים. מדוע לא שמעו הם את הוויברציות שבשטח והמשיכו להשלות את עצמם ואת העם כולו במקסם 'תהליך השלום'."
ניתוחים מבריקים
כוחו של אמנון לורד בניתוחים אינטלקטואליים מבריקים, בניסוח אנדרסטייטמנטי של אמירות קשות, בהתמצאות טובה בכל נושא שהוא עוסק בו. ומעל לכל, כוחו של אמנון לורד בניתוח האסון שהמיט השמאל על מדינת ישראל. הוא מצליח לחדור ולנתח את המנטליות המעוותת של השמאל, לחשוף את חולשותיו ולהכות בו ללא רחם. הוא מכיר אותם כי הוא בא משם.
קריאת הספר עוררה בי סקרנות לגבי אישיותו של אמנון לורד ולרקע שהביא אותו למעמדו הנוכחי של בעל הקול הצלול ביותר במחנה הציוני לאומי.
הסקרנות היא גם של ידיד ועמית למקצוע. מזה זמן רב אני תמה כיצד שנינו, שבאנו מקצוות רחוקים כל כך, נפגשים באותו צומת אידאולוגי. אני באתי ממשפחה שומרת מצוות בת הישוב הישן. אמנון בא ממשפחה של מקימי קיבוץ של השומר הצעיר. הוריי שמרו מצוות. בקיבוץ שלו לא פתחו סידור מעולם. אני הייתי בבית"ר והוא התחנך בשומר הצעיר. אני כתבתי אולי את המאמר הראשון ב"ידיעות אחרונות" שניבא את המהפכה שמחולל גוש אמונים, אמנון לורד הלך להפגנות נגד ההתנחלויות.
רק בהיותו בסביבות גיל 40, החלים אמנון לורד מן המחלה השמאלנית, שאצלו הייתה מחלה מולדת. איזה תהליך עבר עד שניפץ את אלילי בית אבא?
רשות הדיבור לאמנון.
"נולדתי בקיבוץ עין דור של השומר הצעיר שלמרגלות התבור. אבי היה חבר השומר הצעיר בעיירה רובנה, שהייתה בתחום הכיבוש הרוסי בפולין. הוא הצליח להימלט, ממש בדקה האחרונה, בספטמבר 1939. כאן נמנה עם מקימי קיבוץ עין דור.
"בילדותי הקיבוץ חי בדלות איומה אבל לא חסכו שום דבר מן הילדים. ההורים גרו בצריף של חדר וחצי. אני גדלתי בבית הילדים שהיה יחסית מפואר. החיים בתוך קבוצה כזו היו מימוש האידאל הקומוניסטי פר אכסלאנס. המשפחה שלך זו הקבוצה. למחנך יש לא פחות מעמד מאשר להורים שלך.
"מימוש האידאל הקומוניסטי". קיבוץ עין דור (ויקישיתוף)
"כל מה שבחוץ נראה לך מוזר ואתה חש רגשי עליונות כלפיו. זה סוג של אגוצנטריות מדהימה. מחנכים אותך שאתה בתנועה הקיבוצית הכי טובה והתנועה הקיבוצית זה הדבר הכי טוב בעם ישראל וישראל זה הדבר הכי טוב בין האומות. התמונה הזו של 'אתה בחרתנו', שהיה כאילו נחלת בית"ר, היה מופנם עמוק אצלנו. אני זוכר עד היום שנסענו לטיול לאילת. חנינו בבאר שבע וראינו ליד האכסניה איזה מסדר של בית"ר. זה נראה לנו כל כך מוזר. מה זה? איך אפשר להיות בבית"ר. ידענו שיש בית"ר, אבל זה דבר שלא מתייחסים אליו.
"גם היום בשמאל – בעמודי הספרות והאמנות והפובליציסטיקה – אתה מוצא את ההתעלמות הזו. איציק לאור משקץ את גרוסמן ואת עמוס עוז. אבל לא מתייחס בכלל לישראל הראל או ליוסף בן שלמה, או לאריה סתיו או לאליקים העצני או לאמנון לורד. אנחנו לא רלבאנטיים בשבילם. אנחנו מחוץ לגלקסיה.
טרקטוריסט זה טוב
"היינו מאד ערניים למה שקורה בארץ. אבל העיתון היחיד היה 'על המשמר'. מגיל 13 בערך, מדי יום שישי, הייתי עושה מאמץ גדול כדי להשיג עיתון אחר. אחרי הלימודים הייתי נוסע, בטרמפ או באוטובוס עד לכפר תבור, או אפילו לעפולה, לקנות מעריב או ידיעות. וזה הבדיל אותי מאחרים.
"חינכו אותנו לעבודה. להיות טרקטוריסט טוב זה מעמד. האינטליגנאטים והארטיסטים (שחקנים ואמנים) לא היו במעמד מכובד. עם זאת ענייני תרבות היו מכובדים. בעין דור היו שני משוגעים לקולנוע ובתחום הזה לא היה קו מפלגתי. כל העולם היה פתוח לפניך. ראינו את פליני ואת גודאר בזמן אמיתי.
"היינו די פתוחים לעולם הגדול אבל הכל היה תחת שליטה. במסגרת החינוך מחליטים שבכיתה ח' או ט' תצא לשבוע להכרת החברה בישראל. אני עם עוד שניים שלושה נסענו למושב. זה היה נהלל. באותה תקופה לשלוח ילד לנהלל, מבחינה פוליטית, היה כמו לשלוח היום ילד לעופרה. המפגש עם משפחה כיחידה כלכלית נפרדת, שיושבת ליד שולחן האוכל אותו בישלה אמא היה מפגש עם הוויה זרה. אבל האמת היא שלא היה מגע אמיתי עם החברה הישראלית. רק כשהגעתי לצבא נפגשתי עם אנשים שונים ממה שהכרתי במסגרת הקיבוץ".
מכס על ספרים
"בקיבוץ הרבו לקרוא והייתה ספריה עשירה. אבל לא יכולת למצוא שם את כתבי ז'בוטינסקי. ועל אורי צבי גרינברג ידענו רק שהיה פשיסט ששנא את התנועה וקילל את משמר העמק. שכתב "אל טל ואל מטר עלייך משמר העמק".
מה שהיה בספרייה זה לא היה בדיוק צנזורה. זה היה מעין מכס. גם היום יש צנזורה במובן הזה ששלמה אבינרי וזאב שטרנהאל עומדים בשדה התעופה ואם נעשה האנשה לספרים אז הם אומרים כך: אתה הנכד של קרל מארכס, אפילו שקוראים לך פוקו, בוא תיכנס. אם קוראים לך הייק, אתה לא נכנס. עובדה שאנשים בארץ הכירו את השם פרידריך הייק רק בשלוש השנים האחרונות. [פרידריך היה כלכלן ואיש מדעי החברה בולט ואחד ממובילי האסכולה האוסטרית בכלכלה. נודע כתומך מובהק של הקפיטליזם ועסק בכתביו במושג החירות. חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1974].
צבא, קולנוע, עיתונות
בצבא שרתתי במודיעין שרות חובה ושנה אחת בקבע. אחרי הצבא נסעתי לארצות הברית למדתי שנתיים וחצי קולנוע וטלוויזיה וחזרתי לאזור תל אביב. בשנים הראשונות אחרי שחזרתי עסקתי בעבודות פרילנס בקולנוע ופה ושם הייתי כותב לעיתונות. כשהופיע חדשות בשנת 1984 הצטרפתי לעיתון "חדשות" ואני אז בן 32.
עיתון חדשות. הגיליון האחרון.
מכאן ואילך מתחיל רצף העבודה שלי בעיתונות. הייתי מכין כתבה לשבוע ועובד בעריכה, תחילה בדסק החדשות ואחר כך במוסף אקטואליה. בחדשות עבדתי שבע שנים וכשנסגר עברתי לעיתון "תל אביב".
שמאלן כטבע שני
"לא עברתי בתקופה הזו שום תהליך אידאולוגי. הנושא של הקולנוע והעיתונות פרופר היה הדבר החשוב בשבילי. להיות בשמאל היה טבע שני. לא הייתי פעיל אקטיבית אלא חייל פשוט. הייתי מיודד עם ג'ד נאמן ובנובמבר 81 אני קופץ על האוטו, נוסע אתו ומצטרף להפגנה של "הוועד לסולידריות עם ביר זית". אחת ההפגנות הכי זכורות לי, מבין ההפגנות של "שלום עכשיו" שהשתתפתי בהן הייתה ביום העצמאות של 1983. ההפגנה התקיימה ליד התנחלות הר ברכה והגיעו אליה כעשרת אלפים איש.
"עם זאת, בעבודתי העיתונאית לא נתפסתי לעמדה השמאלנית הזולה שמסתכלת בצורה עוינת כלפי הצבא והמתנחלים. יש לי קבלות על כך שנהגתי בהגינות. עשיתי בזמנו כתבה על אריה סתיו לרגל הופעת "נתיב". שנים אחרי זה הזכיר לי סתיו כי הייתי הוגן כלפיו במה שכתבתי.
"משהו מעוות"
איני זוכר מתי בדיוק התחלתי לחשוב שמשהו מעוות במציאות שבה אני חי. נקודת ציון אחת היא העשור למבצע אנטבה. לכל אנשי השמאל כבר היה ברור אז שנתניהו הוא מנהיג העתיד של הימין. וזה התחבר פחות או יותר לכך שהחל מן העשור לאנטבה התחילו להתפרסם כתבות מכפישות על יוני נתניהו. המוביל בעניין הזה היה עיתון "חדשות". חשתי מנוכר והרגשתי שמשהו לא טוב קורה פה. משהו נבזי שלא ייאמן. אחי נהרג (במלחמת ההתשה בבקעה) והקטע הזה של התעלמות מכל דבר שיש בו איזה אלמנט של קדושה, או איזה אלמנט של כבוד, הדליק אצלי נורה אדומה.
הפגנת שלום עכשיו בחברון במלאות 40 שנה ל"כיבוש"
לאורך התקופה נחשפתי ליותר ויותר דברים שנכתבו בעיתון הארץ בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים שהראו לי שאני מחובר לאנשים שכבר נמצאים בעמדה אנטי ציונית. יותר מזה. בשלב מסוים הבנתי שאני באופן אישי, כאיש שמאל אמיתי, נדרש להתכחש לגרעין ושורש הזהות שלי.
"אמריקה או אושוויץ"
הופיע ספר של אלה שוחט על הקולנוע הישראלי ושם היא כתבה גם על הסרט "מגש הכסף", שאני כתבתי לו את התסריט. מתוך הקריאה בספר, אולי גם דברים שהיא אמרה, הבנתי שלאבא שלי היו שתי אופציות כדי להיות כשר בעיניה. או להגר לאמריקה או לקחת את הרכבת לטרבלינקה ולהישרף. אם הוא הצליח להגיע לארץ ישראל אז הוא קולוניאליסט. ואני כצבר שנולד פה אני יצור קולוניאליסטי ואני צריך להתכחש לשורש זהותי. זה היה כמו להחזיק זנב של נשל נחש ומתחיל למשוך. עם כל העמדות השמאליות שלי מעולם לא חשבתי שליהודי אסור להגיע לארץ ישראל והזהות שלי כמי שגדל פה זה דבר טמא שצריך להתכחש לו. בהדרגה התחלתי להיות ביקורתי כלפי כל הסביבה האידאולוגית הזו.
"סאדם חוסיין צודק"
בחדשות הייתי מאד חשוף לשמאל כזה. היו שם הרבה קומוניסטים. הם מחלחלים לכל מערכת עיתון. העיתונאי מירון רפפורט, שהיה אז ב"חדשות", אמר לי במהלך המלחמה: חכה חכה ותראה מה שהמשמר הרפובליקני של סאדאם יעשו לאמריקנים. אחרי זה הייתה לי שיחת טלפון עם איזו ידידה מהחוגים האלה. זה היה בזמן שכבר עפו טילים. תוך כדי דיבור היא אומרת: 'סאדם חוסיין צודק שהוא יורה טילים על ישראל'. אמרתי לה: גברתי אנחנו עמדנו אמנם יחד באי אלו הפגנות מול יצחק שמיר אבל אני היום מרגיש יותר קרוב אליו מאשר אלייך.
"ילדים משחקים באש"
"מדוע לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע למסקנה שאני שייך לעולם מעוות? אני חושב שג'ורג' אורוול (מחבר "1984") צדק כשאמר שאנשי שמאל או אינטלקטואלים הם אנשים שמשחקים באש כמו ילדים, בלי לדעת מה זה. נהניתי מן המשחקים האלה. זה היה חלק מן ההוויה שאתה לא חושב עליה עד שזה מתחיל להיות קונקרטי. עד שנופלים טילים ואתה מתחיל להיות רציני ואתה אומר: איפה אני. אני בעד מדינת ישראל. גם אם אני בעד מדינה פלסטינית אני לא רואה בטילים הנורים עלי דבר צודק.
"התחיל אצלי תהליך של חשיבה ביקורתית . אבל ב-1992 הצבעתי לרבין ומאד שמחתי שהוא ניצח. אבל מן הרגע שהוא נבחר אמרתי: אנחנו בחרנו ממשלה שבפרוש מאותתת לערבים שאנחנו מוכנים לפשרה ולשלום. אבל מהרגע הראשון שרבין נבחר הפלסטינים נהיו יותר ויותר תוקפניים. היו פתאום מהומות באוניברסיטת אל נג'ח, התחילה עליה בטרור, הכל במקביל לזה שנבחרה ממשלה מאד מתונה. התחלתי לחשוב מה קורה פה.
"וכשנעשה הצעד ההיסטורי הזה של חתימת הסכם אוסלו עם אשף ראיתי שהדברים מובילים רק להחרפה של הטרור. כל אדם שעיניו בראשו ראה שהחתימה הזו לא תביא לפיוס או לשלום. התחלתי לחשוב לאחור ולעצור כשראיתי עמדות מעוותות כלפי המציאות. ניסיתי לחקור מאיפה ההשקפות האלה באות. למה אדם שעומד מול המציאות לא מסוגל לפתח עמדה ראליסטית מול הדבר הזה. הבנתי שזה מוכרח להיות קשור באיזה צד אידאולוגי.
אני לא נותן לעצמי להסתגל למציאות. ואם אני כותב בצורה מתונה, שמה שאנשי ז'נבה עשו זה מעשה בגידה, למה זה קיצוני? עובדתית זה המצב.
הפתרון הציוני
כשאנשי שמאל שואלים אותי מה הפתרון שלך אני יכול להשתמש במה שאומר מרטין שרמן שהציונות לא הלכה לשלום. דונם אחר דונם, עז אחר עז, הגיעה למצב שמדרכי עפר יש לנו אוטוסטרדות מתעשייה מאד מפגרת יש לנו תעשיית היי טק מפוארת.
"אנחנו נמצאים במלחמה מול לוחמה מהפכנית שאם אנחנו לא נחסל אותה, בדרך זו או אחרת, היא תחסל אותנו. זה צריך להיות האתגר ולא מה הפתרון. הפתרון הוא קודם כל למגר את הדבר הזה".
הזהות היהודית שלי
"דברתי פעם עם בן-ציון נתניהו, שאמר לי ש"יש אנשים שמתחברים ליהדות דרך העניין הדתי ויש כאלה שיכולים להיות חילוניים גמורים אבל הם מחוברים לעם. אין לי תודעה יהודית אבל יש לי חיבור אל העם ואל גורלו ואל מה שעבר עליו. וכשאני צריך לבחור בין להיות חלק מן העם לבין להיות חלק מאליטה בינלאומית – כמו רוב האינטלקטואלים בארץ – אני שייך לעם".
שאלה: מתי ראיתי לראשונה את סידור התפילה
"אני לא זוכר שמישהו בקיבוץ לימד אותי משהו בתחום היהדות, פרט לתנ"ך. הפעם הראשונה שראיתי סידור תפילה היה כשהגענו לירושלים לטיול. בתחנת הרכבת הופיע איזה חרד וניסה לשכנע אותנו להתפלל. אנחנו למדנו שאלוהים זה משהו מגוחך. דמותו של הדתי הייתה בעינינו של אחרות מוחלטת".
"כיבוש והתנחלות"
"מגיל מאד צעיר למדנו תנ"ך. הלימוד היה על פי נושאים. אחד הנושאים שלמדנו היה "כיבוש והתנחלות". כדבר חיובי כמובן.
אתה חי במקום שנקרא עין דור אתה רואה לנגד עיניך את הר תבור ואת דבורה הנביאה והגלבוע. אתה חי את זה. זה הקיף אותך. והיה קיים.
שמעתי שהשומר הצעיר הדפיס ספר תנ"ך ששם אלוהים הוצא ממנו, אך לא ראיתי אף פעם תנ"ך כזה.
בין מרכסיסט למרכסואיד
לא הייתי מרכסיסט בעקבות החינוך שקיבלתי. אנשים כמוני אני מגדיר כמרכסואידים לא כמרכסיסטים. מרכסואידים אלה אנשים שגדלו בסביבה מרכסיסטית שמשפיעה על הלכי רוחם. רוב האינטליגנציה בארץ היא מרכסואידית.
פינגבאק: מה בין גוש שלום, פינוקיו ואפה של קליאופטרה | היגיון בשיגעון
פינגבאק: הסוד האפל של מנהיג "השומר הצעיר" מאיר יערי | היגיון בשיגעון
פינגבאק: מותו של "אייק" מפקד אכסודוס | היגיון בשיגעון
פינגבאק: הצד השני של אורי אבנרי | היגיון בשיגעון
פינגבאק: התיקון לחוק לשון הרע: מוות מוחי של הימין | היגיון בשיגעון
אמנון לורך הוא קשקשן גרפומני לא קטן שעושה אנלוגיות ילדותיות ומופרכות אבל יותר מכל הוא הוכחה טובה
שלאשכנזים אין שום קשר אמיתי לשמאל או לרעיונות השמאל ומה שמניע אותם יותר מכל הערכים זה החילחול של
עקרונות האידאולוגיה הנאצית בפרט ביחס לאותם חלקים שנישאבו מהפילוסוף האנטישמי ניטשה בדבר עליונות
האדם הלבן וההיתר שיש לו לפעול בכל האמצעים להנצחת עליונות ולסיפוק מאוויו.
מוני יקים , לדעתי, הוא מגיב בתשלום של אשכנזים עשירים, שממנים לו להיות "סמרטוט אדום" ברצונם ליצור מלחמת אזרחים על רקע מוצא, כסף וזהות מינית.
אני לא כל כך מכיר את הכתיבה של אמנון לורד כך שאני אתייחס למה שנכתב בכתבה, העובדה היא שהשורש של השמאל הישראלי הוא במרקסיזם והקומוניזם של בריה"מ, אמנם לא ניתן לקשר את השמאל של היום לקומוניזם בלבד אבל בהחלט יש נתק בין המעשים של השמאל לדרישות המציאות, אני לא בטוח מה ניסית לטעון לגבי ניטשה אבל בעתיד אני מציע שתעשה תחקיר לפני שאתה מעלה טענות כי הבן אדם היה הדבר הכי רחוק מאנטישמי שניתן להיות, לידיעתך הוא העריץ את ברוך שפינוזה(יהודי) ואפילו ניתק את הקשר עם חברו היחיד(וגנר) בגלל שהוא הביע דעות אנטישמיות, לגבי עליונות נראה לי שהכוונה שלך לרעיונו של ניטשה לגבי מוסר אדונים ומוסר עבדים, מושגים אלו לא קשורים לעליונות ביולוגית או פיזית של אנשים ממוצא שונה אלא יותר לאישיות, האדונים יש להם שאיפות ומטרות שהם רוצים להשיג והם לא ייתנו לשום דבר לעצור אותם(דוגמא בת ימינו אלון חסן) ומוסר עבדים הכוונה היא שהם מנסים להגביל את כוחם של בעלי השררה על ידי חוקים ורגולציה
פינגבאק: מי אתה תומאס פרידמן -מראיין: אמנון לורד | היגיון בשיגעון
אם כל הכבוד למסע המענין של אמנון לורד מהשמאל לימין, התאור שלו לגבי העמדות של השמאל הציוני הוא מנותק מהמציאות. כמי שהשתתף בהפגנות של שלום עכשיו בעבר, הוא צריך לדעת שמקימי, פעילי ומנהיגי שלום עכשיו הם ציונים כמוהו. לא אלה שוחט עם ההשקפה הרדיקלית האנטי-ציונית שלה. ההבדל בין אנשי שלום עכשיו ,מרצ וחלק גדול ממה שמוגדר בדרך כלל כמרכז-שמאל אצלינו הוא שלהבדיל מהגישה של לורד ומרטין שרמן – שטוענים שהציונות לא הלכה לשלום, אלה למגור האחר, אנו מאמינים שאין עתיד לעם ולמדינת ישראל בלי שלום עם שכינינו, ושהשלום הזה הוא גם אפשרי.
בס"ד
מסכים בהחלט שהשלום עם שאר העולם הערבי הוא לא רק אפשרי אלא מתגשם ממש לנגד עינינו.
החל מהשלום עם מצרים – שכיום הפך לממש ברית ביטחונית, דרך ירדן (שתמיד הייתה במעין שלום דה-פקטו) ועד לחלק מהאמירויות, סעודיה, מרוקו וארצות מוסלמיות באפריקה.
איראן היא שחקן יחסית חדש בשדה האויבים שלנו ולדעתי העוינות שלהם למדינת ישראל היא בסה"כ אמצעי לאפשר להם פיתוח גרעיני שיעדו האמתי הוא בכלל בזירה הבין ערבית.
לפיכך, מי שנותר הוא רק ארגוני הטרור שממומנים ונתמכים פוליטית ע"י אויבינו המשותפים (לנו ולערבים) ההיסטוריים באירופה, BDS, "הקרן החדשה", הבחישה במלחמות הפנימיות בארצות ערב וכד'.
ברגע שנצליח לעקור את הרוע הזה יתגלה, לדעתי, שמה שנראה כיום כשנאה תהומית תתמוגג כאד מים ביום שרב.
ואיך לעקור את הרוע? – ע"י האמת. חשיפת השקרים שיצר המנדט בנושא ה"לאומיות של ערביי ארץ ישראל"..
צדיק או תם באמונתו יחיה.
ז.ג.
and this is how the left in the u.s.a. doing ………………….. By Alan Caruba
An enduring memory of my late Father is of him sitting in his chair by the fireplace reading The New York Times. As far as he was concerned, he was receiving the most accurate news of the nation and the world. Despite the many Pulitzer Prizes it has received over the years, he wasn’t.
One of them went to Walter Duranty in 1932, a reporter who was an apologist for the Soviet Union’s Stalinist regime. History revealed that he failed to accurately report on the 1932-1933 famine that killed countless thousands in the Ukraine where collective farming had been imposed. In November 2003 the Pulitzer Board, decided not to revoke the prize. In its review of the 13 articles, the Board “concluded that there was not clear and convincing evidence of deliberate deceptions, the relevant standard in this case.” The Board extended its sympathy to Ukrainians.
Ukraine is the site of major protests as a new generation seeks to align the nation with Europe and not the Russian Republic that replaced the failed Soviet Union. The nation is sharply divided.
A Breitbart news story about The New York Times reported that on Thursday of last week it had announced that “profits had fallen nearly 50% in the fourth quarter of 2013 compared to the same period a year before.” Total revenues were down 5.2% and advertising revenues were down 6.3%. A rise in the number of digital readers has not resulted in digital advertising revenues. “Ultimately, the question is whether readers still want the content the Times is providing.”
On Feb 7, The Times published an article by Porter Fox claiming that “The planet has warmed 1.4 degrees Fahrenheit since the 1800s and as a result snow is melting. On the same day more than two thirds of the nation was covered in snow. A few days later, every State but Florida had some snow.
Newspapers across the nation are encountering similar revenue losses, but I am inclined to believe that the Times is also incurring losses as its blatant liberalism has become better understood by the current generation. When the Times sold the Boston Globe, once valued at $1.1 billion, the new owner purchased it for $73 million. Boston-based talk show host, Howie Carr, often called the paper “the All Gay Boston Globe” because it was so blatantly biased in favor of same-sex marriage.
Newsweek was sold for one dollar. In 2013 The Daily Beast was projected to lose $12 million.
MSNBC has no right to call itself a news channel and its lack of viewers suggests that, except for those so wedded to liberalism, its multitudinous failures to meet any standard of journalism are testimony to the awareness of its appalling broadcasting. The Current channel, owned by Al Gore, fared so poorly that it was sold to Al Jezeera.
By contrast, The Wall Street Journal and Investors Business Daily are thriving.
What this suggests to me is that liberalism may be waning and those who no longer read, listen or view liberal media are beginning to include the millions of Americans who woke up to the horrors of Obamacare and concluded that this outrageous power grab of one sixth of the nation’s economy had nothing to do with providing healthcare coverage.
Barack Obama’s performance in office, complete with lavish, costly vacations and plenty of golfing, is conveying a message to many Americans that he is not focused on the stagnant economy and, thanks to failed stimulus and bailout programs, has not achieved any progress. His failure of leadership and his incompetence cannot hide behind a torrent of media spin.
Even the most blatant liberal coverage has been unable to hide the tide of scandals. This is not deterring the Federal Communications Commission from pressuring radio and television stations to moderate or change their coverage of the scandals and other news the Obama administration would prefer not be aired. The FCC has come up with a bogus program to “research” how they make their editorial decisions. It’s none of their business and reeks of its former “Fairness Doctrine.”
Americans should be concerned about the way the mainstream media reports the actions of the Obama administration. Ironically, it has been subjected to wiretaps and other efforts to exert pressure on journalists. The press advocacy group, Reporters Without Borders, just announced its 2014 World Press Freedom Index. Under the Obama administration the U.S. fell 13 slots from 32nd to 46th among 180 nations measured in terms of official abuse, media independence, and infrastructure to determine how free journalists are free to report.
The administration’s biggest problem is Obama’s pathological lying which becomes more evident with every passing day. In a visit to California this past week, he still claimed that the Earth was warming despite new records being set for cold weather.
Put these factors together and the decline of liberal media becomes more than just the changes the digital revolution has produced. The New York Times is tanking financially but The Wall Street Journal is not. Fox News has more viewers than ABC, CBS, and NBC combined. It is likely you could add CNN’s and MSNBC’s viewers to the total and Fox would still be ahead.
Why? Because all the White House lies and stonewalling, combined with all the media spin of the news, cannot hide the truth and the truth favors conservative concerns about the economy, about the moral life of the nation, about scandals, and about a President who is not acting as the Constitution says he must.
I don’t expect The New York Times to go out of business tomorrow, but I do expect it to shrink greatly from that august podium it has occupied for decades. Its internal rot is tangible.
© Alan Caruba, 2014
תגובת אמנון לורד, הגיעה במייל
הקורא מבקש תגובה אף כי מאז הראיון כבר הספקתי לאבד את מרבית מחלפות ראשי וכתבתי מאז עוד שני ספרים, 'רצח בין ידידים' על אורי אבנרי ו'הדור האבוד' על מלחמת יום הכיפורים. הקורא מתעד נכון את כשלונות אובמה וקושר אותם לאחד המחדלים התקשורתיים הקלסיים של הניו יורק טיימס מראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת. מדובר באותו דיווח אומלל על הנעשה בברית המועצות וזאת בעיצומו של הרעב הגדול באוקראינה בעת הקולקטיביזציה. אבל הנקודה המעניינת לטעמי היא, שכוחה של התקשורת הנוטה שמאלה בארצות הברית אינו דועך אלא אף מתחזק וזאת במקביל להתדרדרות העסקית של ספינות הדגל השמאלניות. הנתונים שהקורא מביא לגבי הניו יורק טיימס מלמדים על כך. התקשורת השמאלית מתדרדרת אך השמאל בארצות הברית נראה כמתחזק. נדמה לי שאי אפשר להתעלם מתופעת דה בלסיו, איש השמאל הרדיקלי שנבחר כראש עיריית ניו יורק. יש שינויים דמוגרפיים טקטוניים שמנוצלים היטב על ידי המכונה הפוליטית של אובמה לטובת המפלגה הדמוקרטית. הקהלים החדשים באמריקה מצביעים לשמאל בלי לקרוא את הטיימס ובלי לצפות בMSNBC. לדעתי, גם בישראל יכול להתפתח פתאום תהליך של הליכה שמאלה וזאת בגלל ההקצנה בימין. הימין בישראל שזה הליכוד הולך ונשלט על ידי קבוצת הימין הקיצוני בתוכו, ואם יופיעו מנהיגים אטרקטיביים במרכז או בשמאל בבחירות הבאות, הימין יאבד את שלטונו. יש גם עייפות מהשלטון הקיים. התקשורת השמאלית תמשיך להתדרדר מבחינה עסקית אבל כיוון שהיא הפכה לכלי שהאליטה בין אם זו השמאלית ובין אם זו האוליגרכית אינה יכולה בלעדיה, היא תמשיך להתקיים. הבוסטון גלוב נמכר ב-70 מיליון דולר במקום מיליארד. אבל נמכר ומתקיים. התקשורת הזאת הכרחית כדי לקיים את תדמיתו של אובמה. יתכן שלאחר עידן אובמה יקרו דברים אחרים לגמרי. אנחנו לא יודעים.
אמנון לורד