הלכתי לערב עם משה שמיר פשוט כדי להתחזק. ערב עם משה שמיר הוא ערב מרחיב דעת ומרחיב לב, אבל בראש ובראשונה ערב של התחזקות.

מחזק לראות קהל הממלא עד אפס מקום את אולם בית ציוני אמריקה. מחזק לשמוע את דודו אלהרר קורא מתוך " יאיר" את הקטע על הימנון לח"י "חיילים אלמונים" ולשמוע את הקהל כולו מצטרף לשירתו של אלהרר. מחזק לשמוע את הטקסטים הנפלאים של משה שמיר – בפרוזה, במחזה, בשיר, בספרי עיון. מחזק לשוב ולשמוע את ניתוחיו החדים כתער עלמצב היהודי בדור הזה.

משה שמיר (אתר הכנסת שימוש הוגן)

מקובל לתאר את משה שמיר כמי שעבר מהפך אידיאולוגי מן השמאל אל הימין. מ" עולם המחר" של "השומר הצעיר" לתנועה למען ארץ ישראל השלמה, לאחר מלחמת ששת הימים. אבל מי שעוקב אחר יצירתו של שמיר מוצא כי לא זה היה המהפך. שמיר עבר דרך ארוכה מן הישראליות אל היהדות. מדמותו של אורי הצבר ב"הוא הלך בשדות" אל היהודי "הגלותי" , מפקד לח"י אברהם שטרן ב"יאיר" – יצירתו האחרונה של שמיר שראתה אור. מעקב אחרי שרשרת הזהב של יצירותיו מלמד כי גם בתקופה השמאלנית שלו היה שמיר בראש ובראשונה יהודי – בעברית הפז שלו, במבחר הנושאים לכתיבתו, בכיסופי הנפש, בחרדה הקיומית.

כמו שהוא אומר בשירו " מי אתה" .

העולם שואל: " מי אתה?"

שאלת מפתח לפתוח בה שער

לנעול בה דלת.

(—)

" אני יהודי" זו התשובה.

(—-)

הוא סגולת יחודי, הוא סודי:

אני יהודי!

וכמו שהוא כותב בספרו האוטוביוגרפי, " חיי עם ישמעאל" :

" בני נקרא על שם אחי, שנפל במלחמת השיחרור. אני נקרא על שם אחיו של אבי שנפל בשורות הצבא האדום, בשערי ווארשה. אבי נקרא על שם האח של אביו שנרצח באוקראיינה, על ידי איכרים פורעים" .

הערב המחזק הזה נערך והונחה על ידי מאיר עוזיאל. כבר כתבתי כאן על חשיבות " בימת מופעי הספרות" של עוזיאל, שבחמש שנות קיומה הצליחה לשנות כיוון בתרבות הישראלית. להפקיע את הבעלות החובקת והחונקת של השמאל על כל מה שריח תרבות נודף ממנו.

במסגרת הבימה של עוזיאל התקיימו ערבים שהוקדשו ליוצרים " משלנו" כמו נעמי פרנקל, יצחק שלו, עליזה טור מלכא, יעקב יהושע (אביו של א.ב.). אך הוא השכיל גם לחשוף את השורשים היהודיים והלאומיים של יוצרים שהשמאל ניכס, כמו שלונסקי, לאה גולדברג, אבא קובנר, שאול טשרניחובסקי, רפאל אליעז, יעקב שטיינברג ועוד.

סצינה מן המחזה "יהודית" של משה שמיר בערב שערך לזכרו מאיר עוזיאל (צילום זאב גלילי)