" אם אין לנו הכרה של צידקת הדרך ההיסטורית אין צידוק לקיומנו כאן מחר בבוקר" * שיחה עם צפריר רונן" יוזם ומנכ" ל ערוץ ההיסטוריה הישראלית

" השנה הכי משמעותית בחיי" – אומר לי צפריר רונן כשעיניו נוצצות – " הייתה השנה בה השתתפתי בהקמת גילגל שבבקעת הירדן. זה היה מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים. היינו ילדים בני שמונה עשרה, בשנת שרות מוקדמת, ויצאנו להקים קיבוץ. זו הייתה תקופה שהתנועה הקיבוצית הייתה תנועה מיישבת וכוחה במותניה. הייתה לי תחושה של התרוממות רוח עם כל תלם שחרשנו.חשתי שאני ממשיך בדרכם של סבי וסבתי, שהקימו את עין חרוד" .

השבוע, בגיל 48, נוצצות עיניו של צפריר והוא נרגש לא בשל הזיכרונות שהוא מתרפק עליהם. הוא חש התרוממות רוח בתלם חדש שהוא חורש, כהמשך לתלמים שחרשו אבותיו, בני העלייה השלישית. הוא מקים את אפיק ההיסטוריה הישראלית, שיעלה לאוויר בתוך כמה חודשים.

הערוץ שיזם צפריר הוא עסק לכל דבר. אבל צפריר איננו מסתיר אף לרגע את העובדה שמה שהריץ אותו ליוזמה הזו לא היה כלכלי. המניע הוא ציונות, ואצלו המילה הזו לא קיבלה אף פעם מרכאות כפולות.

ציונות-מהפכה -דרמה

" ההיסטוריה הציונית" – אומר צפריר – " היא ההיסטוריה הקולקטיבית של המפעל האדיר ביותר שהעם היהודי חולל מעודו. הציונות היא מהפכה ומהפכה היא דרמה ודרמה טובה לטלוויזיה. אנחנו נספר את הסיפור הזה. נשדר אותו לישראלים ולעולם, לא רק לעולם היהודי. זה יהיה ערוץ גלובלי, שיציג את צדקת הדרך הציונית. צדקת הדרך ההיסטורית של הציונות היא נשמתו ולב לבו של הערוץ. זה לא רק סיפור אהבה והתרפקות על העבר. זהו סיפור המשליך אל העתיד. כי אם אין לנו הכרה של צדקת הדרך ההיסטורית אין צידוק לקיומנו כאן מחר בבוקר" .

" הציבור מאס ברדידות"

" ערוץ ההיסטוריה הוא מה שקרוי ערוץ נושאי. הערוצים האלה נמצאים בתהליך של עלייה בכל העולם. לעומתם, ערוצי הפרסומות המסחריים נמצאים בירידה. הצופה מעדיף לשלם כמה שקלים ולקבל ערוץ איכותי ונקי מפרסומות. הציבור מאס בערוצים הרדודים והוא רוצה ערוץ עומק, כמו ערוצי תכלת דיסקברי ודומיהם.

" יחד אתי השתתפו ביוזמה אבישי כפיר – קצין צנחנים לשעבר ואיש טלוויזיה שלמד אתי בארצות-הברית, ויהיה מנהל התוכניות בערוץ – ושאול לוי, סמנכ" ל הכספים. הקמנו חברה, " ערוץ ההיסטוריה הישראלית בערבון מוגבל" , החברה גייסה הון הנפיקה את עצמה והקימה את התשתית.

" הערוץ ישדר 24 שעות ביממה. יש בידינו היום מאגר של חומר מצולם בכמות של 8000 שעות. בהנחה שבכל יממה נשדר ארבעה מחזורי סרטים של 6 עד 8 שעות כל אחד, בנוסף להפקות מקור שניזום, יש לנו כבר עכשיו מספיק חומר לשנים רבות.

" הגענו לכל פינות תבל במאמצינו להשיג כל פיסת פילם מצולמת, המספרת משהו על הציונות, העם היהודי והאירועים שהשפיעו על גורלו. הגענו למרתפי הק.ג.ב. לארכיונים פרטיים וציבוריים, לאוספים פרטיים וגילינו ממש אוצרות. יש שפע של חומרים שאיש לא נגע בהם עד היום. כמה סרטים היסטוריים הפיק ערוץ 1 בשלושים השנים האחרונות? בקושי 80. את "עמוד האש" הפיקו כשהייתי בן 12. ב סדרת" תקומה" , שהופקה בשנות ה-90 כבר ניכרות טביעות האצבע של האסכולה הפוסט ציונית. מה הם עשו תמורת ה-600 שקל אגרה שאנחנו משלמים כל שנה?

" אבל את כל הסרטים הטובים שבכל זאת עשה ערוץ 1, השוכבים כאבן שאין לה הופכין, נשדר אצלנו. כמו למשל את הסדרות על הכוזרים, על פולניה, העליה מרוסיה, עמוד האש ועוד. איתרנו ומצאנו מאות סרטים טובים, שהופקו על ידי תחנות טלוויזיה זרות – סרטים על מלחמת העולם השניה, יומני קולנוע, סרטי תנך, סרטים על האינקוויזיציה בספרד, על הכנענים, על הביזנטים. חומר נהדר בלי סוף.

במהלך החיפושים שלנו גילינו ממש אוצרות שעם ישראל טרם ראה. למשל צילומים של יהודים מתפללים בכותל בשנת 1946; צילומי המצעד הראשון של צהל; צילומי הקמת כפר עציון  – כל אלה בצבע שהיה באותם ימים יקר מאד ונדיר מאד. ויש אוצרות שסתם הוזנחו. קיימת למשל סידרה על תולדות הציונות, " השיבה" , שהופקה לפני עשרות שנים על ידי שרות הסרטים הישראלי. היא נגנזה ואיש לא היה מעונין בה כל השנים. אנחנו נוציא אותה מן הנפטלין.

" עשינו מיפוי תכנים עולמי של סרטים הנוגעים לעם היהודי ולארץ ישראל. כיום יש בידינו הריכוז הגדול ביותר של סרטים מקוטלגים בתחום הזה – יותר ממה שיש ביד ושם, במכון ויזנטל או בכל גוף וארכיון בעולם. והכל מקוטלג וממוחשב. אני יכול להציג שאילתא כמו: נגב, בן גוריון, כיבשה, ותוך שניה אני מקבל את הקטע שאני מחפש. או אם שואלים אותי מה יש לך על חנה סנש. אם יש קטע של שתי דקות בהן היא נראית בסרט על שדות ים, אני אמצא אותן.

" משימה לאומית"

" הערוץ עתיד להרוויח וכל הסקרים מראים שהקהל מאס בשטחיות של הטלוויזיות המסחריות ורוצה משהו איכותי. אבל אנחנו לא מסתכלים על הערוץ כעל עסק בלבד. את התחקירים שנעשה לצורך הפקות חדשות אנו רואים כמשימה לאומית להצלת ההיסטוריה שלנו מן השיכחה. מתהלכים בתוכנו אחרוני דור הנפילים האוצרים בזכרונם את הסיפור המופלא של הציונות. כל ראיון כזה שיצולם איננו רק אייטם לטלוויזיה אלא גם מפעל הצלה לאומי.

" במסגרת אותה תפישה אנחנו גם מתכוונים להקים בית ספר לקולנוע דוקומנטארי היסטורי. אחת הבעיות המרכזיות בישראל הוא שיש אצלנו אי הבנה לגבי הנושא. אפשר להוריד את הכובע בפני הבי.בי.סי. על הסרטים הטובים שלהם על מלחמת העולם שהפיקו בשנות השבעים והשמונים. יש שם תפישת עולם של הכנת סרט היסטורי דוקומנטארי. בארץ אין בכל אסכולה אין בכלל כיוון.

" אנחנו נביא אנשים שיתחככו בערוץ, שיבינו מה זה תחקיר עומק ומה זה סרט דוקומנטארי איך אפשר לטפל בדברים. השטחיות שולטת כאן והיא מביאה לעיוות. קל יותר להראות חייל ישראלי מכה ערבי מאשר להציג את הרקע שקדם לאותה תמונה. השטחיות פרושה אי הבנת עומק הסכסוך. היא פוטרת אותך מהעמקה וממתן דין וחשבון אמיתי.

תכנית של יממה

* האימפריה האדומה – פרק 1 " מהפכנים"

* ביוגרפיה: מניה שוחט

* ארבעים שנה למבצע קדש

* ביוגרפיה: משה דיין

* האנוסים: אנוסי משהד

* יומני גבע – השנים הראשונות

* עמוד האש פרק 1 – " היעד ירושלים" .

* השואה והגבורה: זכרונות ניצולי שואה

* ביוגרפיה: לוי אשכול

* תעודה – מלחמת יום כיפור בגולן

* מלחמת העולם השניה : המרד הפולני.

* בין חרמש לחרב הקונפליקט היהודי ערבי.

* תעודה: ממלכת הכוזרים – פרק א"

* העולם היהודי – אנטישמיות בארה" ב

* תגליות ארכיאולוגיות בירושלים

* מקורותיו של הפאשיזם

* המאורעות שקדמו להכרזת המדינה.

* קולונל דוד מרכוס – קצין יהודי-אמריקני שבא להלחם במלחמת השחרור ונהרג.

* דור הנפילים: נחום הורוביץ וארגון " השומר"

* משה נובומייסקי – מייסד מפעלי ים המלח

* עלית הנאצים באירופה

* " אמש הותקפנו" – פעולות האצ" ל

* |גחלת לוחשת" – עליית שנות ה-90 מרוסיה

* חבלה במצולות – הפלמ" ח ומאבקו בבריטים

* חסידי אומות עולם : ראול ולנברג.

פלוגות הלילה בצילומי צבע

על אחת הדרכים בהן הושג חומר היסטורי נדיר סיפר לי מנהל התכניות של הערוץ, אבישי כפיר:

" יש לי שכן בחיפה, אברהם עקביה, שהיה השליש של אורד וינגייט (" הידיד הידוע" , הקצין האנגלי שהקים את " פלוגות הלילה" , שחוללו מהפך בתפישה הצבאית של הישוב בשנות השלושים). אותו שכן סיפר לי על אחד מחייליו של וינגייט, קינג קלארק, שקיבל בשעתו ירושה גדולה. בעת שרותו בארץ טייל במכונית ובמטוס פרטי וגם הייתה לו מצלמת קולנוע. שלחנו צוות צילום אל האיש, המתגורר במנצ"סטר. צילמנו וראיינו אותו. הוא מסר לנו צילומי צבע של חיילי פלוגות הלילה מתאמנים ב-1938 בעין חרוד. קיבלנו ממנו גם צילומים של צפת, ראש פינה וכפר נחום, שמעולם לא הוצגו בציבור" .

פרופיל של יזם

" סבא וסבתא שלי, ראובן ויניה כהן וליליה בסביץ, היו בני העליה השלישית וממייסדי עין חרוד בה נולדתי בשנת 1955. לאחר שנת השרות בגילגל התגייסתי לצבא והלכתי לקורס טייס ולאחר שנה נכשלתי. התגייסתי לסיירת מטכ" ל בתקופה שמפקדי היחידה היו יוני נתניהו ועמירם לוין. אחרי הצבא נסעתי לארצות הברית, עבדתי כמאבטח ולמדתי קולנוע וטלוויזיה. המשכתי בלימודים בארץ ועשיתי תואר שני במינהל עסקים. עד שנות התשעים הייתי בעין חרוד. אחר כך הקמתי חברה להפקת סרטים, עסקתי בניהול המשבר בתנועה הקיבוצית וב-92 נרתמתי לקמפיין הבחירות של רבין כאיש טלוויזיה" .

" תחום התקשורת משך אותי כי הוא התווך. והתווך, המדיום, הוא תווך של ההוויה. התווך הוא כלי שאם אתה ממלא אותו בתוכן הוא יוצר את ההכרה. אמרתי לעצמי אם ההוויה לא תהיה הוויה ציונית ההכרה לא תהיה הכרה ציונית" .

=========================================

התנחלות עין הוד

ביקרנו השבוע באחד המקומות היפים בארץ – " כפר האמנים" עין הוד. הכפר, השוכן במורד המערבי של הכרמל, לא הרחק מעתלית, הוא פנינת חמד של נוף טבעי ואנושי, של ארכיטקטורה וצמחיה, של אור, צבע ואוויר. הסתובבנו בין בתי הכפר – שהוא כפר ערבי נטוש שבחלקו נשאר שלם כשהיה – מתבשמים באוויר הצח ושואבים מלוא העין את תכלת השמיים ואת מרבדי הצמחים הצבעוניים.

חשבתי לעצמי כי מי שמצפונו מציק לו על מה שעוללנו לערבים אינו צריך להרחיק להתנחלויות. אין אף התנחלות ביהודה, שומרון ועזה שנטלה כפר שלם מיושביו והתנחלה בו. אין אף התנחלות שסילקה תושבים מאדמתם. וכאן נעשה הדבר. תושבי הכפר אפילו לא הרחיקו לכת. הם אינם נמצאים במחנות פליטים בלבנון או בירדן. הם יושבים במרחק קילומטר אחד בלבד מבתיהם בעבר.

מה שהביא אותנו אל הכפר היה קטע קטן שקראנו בידיעות אחרונות, פרי עטו של דן חמיצר. הוא סיפר על תערוכה המתקיימת במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, הנושאת את השם " מגדלור" . על התערוכה של האמנית גל קינן כתב חמיצר כי האמנית " בנתה כפר ערבי צבעוני ועליז מקוביות. צירופם של רוחות רפאים וקולות רקע הופכים את המקום לסיוט אסתטי מעורר מחשבה בכל הנוגע לארעיותם של מושגים כמו בתים, יישוב ופינוי" .

איני רואה עצמי כמבין גדול באמנות ולא באתי למקום כדי לכתוב ביקורת תערוכות. הקטע שקראתי העיד כי מדובר ביצירה אמנותית שהיא אמירה פוליטית ואותה ביקשתי לחשוף.

הגענו למוזיאון שהוא מבנה אסתטי מרהיב ביופיו ובניקיונו, שנעים לשהות בו גם תודות לצוות האדיב ומסביר הפנים. במבט ראשון נראה המיצג של גל קינן כאיזה מבנה לגו עליז שילדים נטשו אותו באמצע המשחק. קוביות ענק כתומות וצהובות, בובות פליי מוביל, גלגל ענק, עצים פלאסטיים, מריצה. התבוננות מקרוב במיצג מלמדת שמשחק הלגו הזה הוא מעין חיקוי קריקטורי של המציאות החומרית של הכפר. ברקע נשמע קולה של שושנה דמארי בשיר " מגדלור" שעבר עיבוד דיגיטאלי כך שהוא נשמע כקול רפאים. וזה לדברי אוצרת התערוכה, רעיה זומר, " מוסיף להרגשת הפלצות" .

פניתי לאמנית גל קינן, ילידת באר שבע בת 33, וביקשתי את פרשנותה וזה מה שאמרה לי:

" אני באה ממקום שמאלי מאד. התובנה שלי היא משם. כשהסתובבתי בעין הוד היה לי ברור שאני הולכת לעשות שם תערוכה שתנסה להעלות את הבעיות במקום ולא להתעלם מהן. וחלק מהבעיות במקום זה בעצם ארכיטקטורה שננטשה והולאמה על ידי התושבים הישראלים. בעוד התושבים האמיתיים של הבתים האלה נמצאים במרחק קטן ואינם גרים בבתים המקוריים שלהם.

" אתה מסתובב בעין הוד ואתה רואה קשתות, אתה רואה אבני ריחיים, אתה רואה מבנים. כל מיני שאריות של תרבות אחרת שהישראלים משתמשים בה עכשיו לקישוט. אז המחשבה שלי הייתה לקחת את התרבות האחרת, שהאנשים כבר לא שמים לב אליה, לא רואים אותה ולהחזיר אותה עוד פעם למצב של ניראות.

" ולכן במיצג שלי בחרתי לעשות חורבה שבה מופיעים אלמנטים מהארכיטקטורה הערבית. להדגיש אותה מתוך תחושות של מצב שאולי היה יכול להיות אחרת. שתהיה איזה חלוקה אחרת של הדברים שלא יגורו כל הזמן חמש מאות מטר ליד ויזכרו כל הזמן שזה הבית שלהם לשעבר ושהם גרו שם לפני המלחמה" .

שאלתי:האם עשית את העבודה מתוך תחושה שגרמנו עוול?

תשובה: בעיני כן.