בראשית שנות החמישים הגיע מנחם בגין לקרית שמונה, שהיתה אז עיירת פיתוח שכוחת אל. הוא הציב ארגז במרכז העיירה נעמד עליו והחל לנאום. אט אט התאספו סביבו תושבי העיירה והקשיבו. רובם לא ידעו מי האיש ומה הבשורה שבפיו. פרוספר עזרן, שלימים נבחר לראש עירית קרית-שמונה, היה אז ילד. הוא סיפר בתכנית רדיו: הלכנו לשמוע את בגין כי זה היה הבידור היחידי שהיה בעיירה. לא היה לנו קולנוע, לא היה מועדון. איש לא שם עלינו.

8 חברי כנסת

באותה תקופה עמד מנחם בגין בראש תנועת החרות, שמספר נציגיה בכנסת השנייה היה שמונה בלבד (מול 45חברי כנסת של מפא"י).

כמה שנים לאחר אותו נאום התקיימו הבחירות לכנסת השלישית ומספר נציגי תנועת החרות בכנסת עלה ל- 15.   בכנסת הרביעית, שנבחרה בנובמבר 1959עלה מספר נציגי תנועת החרות ל-.17

ליוויתי את בגין (ככתב מתחיל) במסע הבחירות לכנסת הרביעית. הוא עבר אז מעיירה לעיירה, משכונת עוני לשכונת עוני. הוא בא למקומות הכינוס ללא מלווים, פרט לנהג שהוביל אותו במכונית רעועה. היה עולה בצעד נמרץ אל הבמה המאולתרת ותוך דקות היה הקהל נשבה בקסמיו.

בגין ה"מרוקני"

הוא ידע לדבר אל האנשים בגובה העיניים. הוא לא דיבר אמנם בשפתם הטבעית. היתה לו עברית-פולנית-אידישיסטית מזרח אירופית. הוא גם סיפר בדיחות כשהוא מתבל את דבריו במילים רוסיות. אך בדרך פלא נקלט הסגנון הזה באוזני האנשים ובגין נתפס כ"אחד משלנו", כ"מרוקני". ייתכן שהאנשים חשו כי מדבר אליהם אדם ללא התנשאות, תוך הזדהות עם מצוקתם ועם תרבותם. ייתכן שחשו הזדהות עמו כי גם הוא, כמו שומעיו, היה נרדף על ידי השלטון של מפא"י. אט אט, בעבודת נמלים, שנה אחר שנה, בנה לעצמו בגין את קהל הבוחרים שהניח את הבסיס למהפך של .1977

השבוע, עם התרסקות הליכוד, באה לסיומה המהפכה שחולל בגין. את מקומה של תנועת החרות, כמבטאת מצוקותיהם ומאווייהם של יוצאי ארצות המזרח, ממלאת עכשיו תנועת ש"ס.

השכלה-חילוניות-ציונות

התנועה הציונית, שהביאה להקמת מדינת ישראל, נולדה באירופה. ראשיתו של התהליך הציוני היה ביציאת היהודים מן הגטאות אל ההשכלה ואל החילוניות. על הציונות השתלט הזרם הסוציאליסטי, שהיה בעל אופי בולשביסטי, והוא שעיצב את דמות הישוב בארץ ישראל.

יהודי ארצות האיסלם לא היו שותפים לתהליך הציוני. בתקופה בה עוצבה התנועה הציונית היו יהודי אירופה רוב מניינו ובניינו של העם היהודי. יהודי המזרח היו מיעוט. השואה שינתה מציאות זו והעלייה ההמונית מארצות המזרח הפכה את ישראל למדינה שרוב אזרחיה ממוצא מזרחי.

מפגש טראומטי

המפגש של יהודי המזרח עם המציאות בארץ היה טראומטי. הטראומה נבעה בעיקר מכך שיהודי המזרח מעולם לא הפכו חילוניים. היו אמנם שצמצמו בקיום מצוות. אך המסורת נשארה חלק מהתרבות ומאורח החיים. החילוניות לא היתה אצלם מעולם דגל. המשטר הסוציאליסטי של מפא"י התפרש בעיניהם כמשטר אליטות מדכא ומקפח. התוצאה: המשפחות רוסקו, הכבוד העצמי נרמס, התרבות שהביאו עמם נמחקה.

 

מהפכת ש"ס נולדה במקרה. תוצאה של מאבק בין הזרם הליטאי והזרם החסידי באגודת ישראל. אך מן הרגע שבו יצא השד המהפכני מן הבקבוק שוב אי אפשר היה להחזיר אותו.

מה מציעה ש"ס

תנועת ש"ס מציעה ליהודי המזרח מה שתנועת החרות מעולם לא יכלה להציע – חזרה לערכי הדת והמסורת, חזרה לתרבות שנמחקה, שיקום הדימוי העצמי. כל זאת באמצעות כוח פוליטי, ההולך וגדל בטור גיאומטרי כמעט.הסמל האולטימטיבי של מהפכת ש"ס הוא הרב עובדיה יוסף, מגדולי התורה של הדור המגלם באישיותו את סיסת ש"ס להחזיר עטרה ליושנה ומהווה דמות להזדהות ללא עוררין. מבחינה זו שונה ש"ס מכל התנועות העדתיות שקמו במהלך השנים שבראשן עמדו עסקנים פוליטיים.

צדיקי הדור, כמו יוסי שריד וטומי לפיד, נתלים בפרשת דרעי, כדי לתת ביטוי לרגשות האמיתיים, שהם חשים הן כלפי חרדים והן כלפי יוצאי עדות המזרח. נגררים אחריהם רבים, המזהים מתוך בורות את החרדים האשכנזים עם החרדים הספרדים.

ההבדל הוא תהומי. החרדים האשכנזים הם לא ציונים במוצהר, אין להם כל רצון להשתלב בחיי המדינה ופוטנציאל הגידול שלהם מוגבל להיקף הריבוי הטבעי.

הגרעין הקשה של תנועת ש"ס בנוי אמנם מתלמידי ובוגרי הישיבות שלה, אך רוב הציבור של ש"ס אינו כזה. פוטנציאל הגידול של ש"ס רחוק ממיצוי. הוא מקיף כמעט את כל  הישראלים הרואים עצמם כספרדים. לש"ס גם אין אידיאולוגיה אנטי ציונית והיא תשאף – מכוח הפוטנציאל האנושי שלה להשתלב
בחיי המדינה ככל שתגדל.

תוצאות המהפכה

להערכתי התוצאה של מהפכת ש"ס לא תהיה חרדיזציה של הציבור הספרדי. התהליך יהיה הפוך. ש"ס תכשיר את הקרקע למעבר של עולי המזרח אל העולם המודרני. התהליך יארך שנים רבות, אך ש"ס תגיע אליו במוקדם או במאוחר. היא תיצור טיפוס חדש של יהודי מודרני – גם שומר מצוות, גם גאה בתרבותו, גם מעורה בחיי המשק והמדינה. מעין גרסה מזרחית של תנועת תורה ועבודה.

ראה הכרעת הדין בפרשת דרעי