אודות זאב גלילי

ספרי החדש "בריחה מצפת" זמין לרכישה – לחץ כאן לפרטים נוספים​ ולרכישה באמצעות כרטיס אשראי או משלוח צ'ק.

עיתונאי. ב"ידיעות אחרונות" – משכתב ראשי בדסק החדשות, ראש כתבים, מרכז מערכת וממלא מקום העורך הראשי. בעל טור בעיתון "מקור ראשון". מלמד באקדמיה (תקשורת, פילוסופיה), מדריך כתיבה אפקטיבית בעשרות עסקים, משרדי ממשלה ומוסדות ציבור, מחבר ספרי ילדים, סופר צללים – הכל לשעבר.

• • •

יליד צפת (1936) דור שביעי בארץ למשפחה מן הישוב הישן (שהיתה בין מקימי ראש פינה). עד גיל 7 למד ב"חדר" ולאחר מכן במסגרת חינוך ממלכתי דתי בצפת, בנתניה ובתל-אביב. למד בתיכון שליד סמינר לוינסקי בתל-אביב ואחר כך שורה של מקצועות באקדמיה.

החל את עבודתו העיתונאית בגיל 14 בעיתוני ילדים ונוער ("הצופה לילדים", "חרות לנוער",  "הטכנאי הצעיר"). בשנת 1954, עוד במהלך לימודיו בתיכון, החל לעבוד בעיתון "חרות", בעריכת יוסף וינצקי (ולאחר מכן אייזיק רמבה). היה כתב בתל-אביב ולאחר מכן בירושלים, כולל סיקור הכנסת. בתום שרותו הצבאי ב-1958 חזר לעיתון "חרות" כעורך חדשות ובעל טור לעניני מדע. במקביל מילא אותם תפקידים בעיתון "הבוקר", בעריכת גבריאל צפרוני.

עם סגירת שני העיתונים עבד שנה בעיתון הכלכלי "שער", שהוקם על ידי אורי סלע ובשנת 1966 הצטרף ל"ידיעות אחרונות". החל כעורך חדשות זוטר וכעוזר עורך למוספים והתקדם לתפקיד משכתב ראשי בדסק החדשות. ב-1985 מונה לראש הכתבים ושנה לאחר מכן למרכז מערכת (יחד עם 4 מרכזים אחרים – אדם ברוך, צבי קסלר, משה ורדי, דב עצמון).

כשפרש משה ורדי ל"הארץ", בגלל סיכסוכיו עם דב יודקובסקי, מונה לממלא מקום קבוע של יודקובסקי. בתפקיד זה ניהל את ההתמודדות מול עיתון "חדשות".

הכשרת עורכי חדשות

לאחר פרישת דב יודקובסקי מעריכת "ידיעות אחרונות" ומינוי משה ורדי לעורך ב-1989, נשאר בתפקיד ראש כתבים בלבד. ב-1991 הודח מתפקידו ונענה להצעה להקים סדנה להכשרת עורכי חדשות לעיתון. במהלך השנתיים הבאות פיתח שיטה להדרכת כתיבה עיתונאית, וכמה מבוגרי הקורסים שניהל הגיעו לתפקידים בכירים בעיתונות, ביניהם שילה דה-בר שהיה לראש מערכת החדשות של ערוץ 10 (וכיום עורך ידיעות אחרונות) ורון ירון שמונה לסגן עורך העיתון.

בשנת 1994 פרש מידיעות אחרונות במסגרת תכנית פרישה. התמסר לפיתוח נושא הדרכת הכתיבה העיתונאית ולימד באוניברסיטת בר-אילן, בבית הספר לעיתונאות "כותרת", באוניברסיטה הפתוחה, במכללת תל-אביב ובמכללת "אורות".

במקביל התאים את השיטה שפיתח בהדרכת כתיבה עיתונאית להדרכת כתיבה עיסקית. הדריך עשרות מפעלים ומוסדות ציבור: כל הבנקים הגדולים, מבקר המדינה, מפעלי הייטק, המוסד לביטוח לאומי ועוד.

עם הקמת עיתון "מקור ראשון" בשנת 1998 נענה להצעת העורך המייסד, מאיר עוזיאל, והחל בכתיבת טור אישי שנשא את השם "היגיון בשיגעון". הטור שינה את אופיו במהלך השנים מטור פובליציסטי לטור העוסק בענייני ספרות, תרבות ומדע, מראיין אישים מן האקדמיה ומביא סיפורים אנושיים ותחקירים בנושאים חברתיים. זה הטור היחיד שהופיע בעיתון ברציפות מאז הקמתו, משך 10 שנים. פרש ביוזמתו מ"מקור ראשון" בראשית 2008 ומתמסר מאז להעלאת עיקר הטורים שכתב לאינטרנט ולכתיבת טור שבועי באתר הנושא את השם"היגיון בשיגעון".

לימודים אקדמיים

במהלך עבודתו העיתונאית למד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית, מדעי המדינה בבית הספר למשפט וכלכלה בתל-אביב, ספרות והיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, פילוסופיה יהודית וכללית בבר-אילן (תואר ראשון ושני) ופנה לעבודת דוקטור באוניברסיטה העברית בהדרכת פרופסור רבקה ש"ץ. (העבודה לא הגיעה לידי גמר בשל מותה של המנחה).

חיבר שורה של ספרי ילדים: סיפורי התנ"ך (ב-15 כרכים), ירושלים שלי, תל-אביב שלי, איכות הסביבה זה אנחנו, הג'ינג'י מכדורי, ספר הדינוזאורים, סידרת ספרי רגשות (יחד עם ירון לונדון). הפיק וערך שורה של ספרים ביניהם א-ב של יהודה אטלס, אלבום יצחק רבין, קרע בין הכיפות (של הרב מנחם הכהן).

כתב כסופר צללים שורה של ספרים ביניהם "על החתום" של איש העסקים אפרים אילין ו"עדות" של אשר ידלין.

נשוי משנת 1958 ליסמין (לבית מרכזי), אב לארבעה ילדים וסב ל-5 נכדים

המניע להקמת האתר

בעידן בו תוחלת החיים של העיתונות המודפסת קצרה אפילו מן המרחק בינה לבין שוק המליחים.
בעידן בו אורך החיים של ספרים על מדפי החנויות קצר מזה של עגבניות.
בעידן שבו ספרים מודפסים על נייר המכיל חומצות שיכלו אותם בזמן הקצר מחיי אדם ממוצע.
בעידן כזה הדרך היחידה שנותרה לאדם המבקש לשמר את פרי רוחו היא לפנות אל הבלוגוספירה.

אין לכותב שורות אלה אשליות לגבי מקומו ביקום. כמו שנאמר בתפילת ראש השנה: "אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר. וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נוֹבֵל. כְּצֵל עוֹבֵר. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת. וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ. וְכַחֲלוֹם יָעוּף".

אך מאז עמד האדם, כל אדם, על דעתו, הוא שואף להותיר חותם כלשהו בעולם.

אלה המחשבות שעלו בראשי כשהקמתי, בהשפעת בניי, טל ושוקי, את האתר הזה. בתחילה התייחסתי לאתר כאל דיסק חיצוני בו אוכל לשמור את פרי רוחי (המאמרים שכתבתי ב"מקור ראשון" ובעיתונים אחרים ובשלב מאוחר יותר גם חלק מהספרים שכתבתי). וכן גם אמצעי להמשיך ולהביע את השקפותיי בפומבי. לא השליתי עצמי שהאתר שלי יהפוך אמצעי לתקשורת המונים נוכח העובדה שחלל האינטרנט מלא במאות אלפי בלוגים מן היקב ומן הגורן.

בלי שהתכוונתי לכך התרחש נס קטן. באחד הימים בדקתי את מספר הכניסות לאתר ונתברר שהוא מגיע לרבבות.  נתברר שבצד קוראיי הנאמנים מ"מקור ראשון", ששעורם בין הקוראים הלך וקטן, רוב הכניסות באות מקוראים המחפשים תשובות לשאלות ב"גוגל", או בעקבות הפניות  מכ-110 אתרים גדולים, ובראשם "ויקיפדיה".

לעובדה שמאות שאילתות המופנות מדי יום לגוגל מעלות את האתר לעשיריה הראשונה של תוצאות מנוע החיפוש המופלא הזה יש כנראה סיבה טובה. תוכל למצוא אותה אולי אם תקרא את אודות הבלוג.

24 תגובות בנושא אודות זאב גלילי

השאר תגובה